הכרעת דין בתיק תת"ע 4814-04-11

אני מזכה את הנאשמת מחמת הספק.

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של נהיגה במהירות של 85 קמ"ש העולה על מהירות של 60 קמ"ש המותרת במקום.

הנאשמת כפרה בביצוע העבירה וטענה כי לא נהגה במהירות שמופיעה בכתב האישום וכי הוא יודעת כי המהירות המותרת במקום היא 60 קמ"ש.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בדוח התעורר בליבי ספק לגבי ביצוע העבירה על ידי הנאשמת.

התרשמתי מאמינות עדותה של הנאשמת. הנאשמת העידה כי מהירות נהיגתה לא עלתה על המהירות המותרת במקום. היא היתה בדרכה לבקר בפארק השלולית בנתניה ונסעה לאט כדי לא "לפספס" את הפניה לפארק. זאת לאחר שקודם לכן היא לא מצאה את הפנייה לפארק ונאלצה לבצע פניית פרסה כדי לחזור ולחפש את הפנייה.

הנאשמת העידה כי עד התביעה הטיח בפניה כי יש לחובתה עבירות קודמות רבות בעוד שרשומה לחובתה עבירה אחת בלבד משנת 1997. עד התביעה חזר על דברים אלה גם בעדותו ללא כל בסיס עובדתי. התביעה לא הכחישה את דברי הנאשמת לגבי עברה התעבורתי. עוד העידה הנאשמת כי עד התביעה הודיע לה כי אם לא תשלם את הקנס יהיה עליה לשלם כפל קנס. הנאשמת אשר לדבריה לא ביצעה את העבירה חשה מושפלת. אני נותנת אמון בתיאור הנאשמת את נסיבות רישום הדוח.

הנאשמת הסבירה מדוע לא הביאה לעדות את הנוסעות ברכב. אמה אינה דוברת את השפה העברית ובתה שרק השתחררה מהצבא נמצאת בעבודה.

תגובתה של הנאשמת לעד התביעה מיד עם רישום הדוח מחזקת את אמינותה. כבר במקום טענה הנאשמת כי לא ייתכן שרכבה הוא זה שנמדד. הנאשמת הוסיפה בבית המשפט כי אמרה לעד התביעה מיד במקום כי היא מודעת לכך שהמהירות המותרת המותרת היא 60 קמ"ש.

נוכח כל הנסיבות כאמור התעורר בליבי ספק לגבי ביצוע העבירה ואני נותנת אמון בגרסת הנאשמת כי נהגה במהירות המותרת במקום. הואיל ועומדות בפני שתי גרסאות והואיל וגרסתה של הנאשמת עשתה עלי רושם אמין ביותר הרי שאין מקום להעדיף את גרסת עד התביעה וזאת במיוחד על רקע התנהגותו בעת רישום הדוח. קיימת אפשרות סבירה כי  נפלה טעות במדידה שנערכה על ידי עד התביעה.

נוכח האמור לעיל אני מזכה את הנאשמת מחמת הספק.

זכות ערעור כחוק.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ט' אלול תשע"א, 08/09/2011 במעמד הנוכחים. 

הוקלד על ידי: טובה גבע