תת"ע
בית משפט השלום לתעבורה בעכו
|
4807-04-11
25/03/2012
|
בפני השופט:
אבישי קאופמן
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
שחר פרץ
|
| הכרעת דין |
בתיק זה מיוחסת לנאשם עבירה עבירה של נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף, בניגוד לתקנה 36(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961, עבירה מסוג ברירת משפט.
הנאשם ביקש להישפט, כפר בעבירה המיוחסת לו וביום 23.2.12 שמעתי ראיות הצדדים.
לאחר שבחנתי את ראיות התביעה מזה ואת ראיות ההגנה מזה, הגעתי למסקנה לפיה, עמדה התביעה בנטל השיכנוע כנדרש במשפט פלילי לעבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום.
המדובר בעבירה שנצפתה ממסוק בידי סייר אוויר, מר דני נבואני. לפי המזכר שערך נבואני עקף הנאשם רכב אחר וזאת כאשר הוא יוצא לעקיפה במקום בו קיים קו הפרדה רצוף וחוזר לנתיבו במקום בו קיים קו מקוטע. על פי המזכר הנ"ל והתרשים ששרטט הסייר, נסע רכבו של הנאשם מרחק לא מבוטל משמאלו לקו ההפרדה הרצוף במהלך העקיפה.
הדוח עצמו נמסר לנאשם בידי השוטרת קרני שילר, אשר היא עצמה לא הבחינה בעבירה. תגובתו הראשונית של הנאשם בעת קבלת הדוח מהגב' שילר הייתה כי אינו מודה "יצאתי לעקיפה איך שהסתיים הקו הלבן, אולי הגלגל האחורי היה על הקו הלבן, לא עליתי על קו לבן, בחיים לא".
בעת הדיון בבית המשפט נמנע הנאשם מחקירת העדים. בעוד שאכן לא עלה צורך לחקור את הגב' שילר שלא הבחינה כלל בעבירה, הרי הנאשם הוזהר כי אי חקירתו של הסייר נבואני עלולה לשמש נגדו, אך למרות האזהרה הוא נמנע משאלות לעד זה.
בעדותו בבית המשפט טען הנאשם כי מרבית הסימון בכביש הרלוונטי הינו קו מקוטע ורק חלקו הקטן קו רצוף. כנגד עדות הסייר טען הנאשם כי "אני לא מאמין שהוא יכול לראות אותי ממרחק כזה".
כשאני שוקל את שתי העדויות זו מול זו, אני מעדיף בבירור את עדות סייר האוויר אשר מצוי בזווית הטובה ביותר להבחין בעבירה ואינני מקבל את טענת הנאשם כי הסייר "לא יכול היה לראות". הנאשם אישר כי אפשר ועלה במעט על הקו ברצוף, ודי בכך כדי להרשיעו בעבירה.
אמנם דוח הסייר מגלה לכאורה עבירה חמורה יותר מזו שנרשמה בכתב האישום, ודומה כי ניתן היה לייחס לנאשם עבירה של עקיפה תוך חציית קו רצוף בניגוד לתקנה 47(ה)(5), אולם מסיבה כלשהי החליטה המאשימה להמנע מכך.
לא בכל מקרה תינתן עדיפות לעדות שוטר על עדות אזרח ונאשמים לא מעטים זוכו על ידי מחמת הספק כאשר כל שעמד מול עיני היא גרסה מול גרסה, אולם בנסיבות תיק זה, כאשר קיימת עדות משכנעת מצד המאשימה וכאשר הנאשם מודה "במקצת" העבירה, ואינו מצביע על כשל של ממש בראיות נגדו, שוכנעתי מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום ולפיכך, הנני מוצא אותו אשם בביצועה.
ניתנה היום, 25 מרץ 2012, במעמד הנאשם וב"כ המאשימה
טיעונים לעונש:
ב"כ המאשימה:
הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות.
מציג הרשעות קודמות.
מבקש להטיל על הנאשם קנס.
הנאשם טוען לעונש:
נולדה לי ילדה לאחרונה, מתקשה להתפרנס, אבקש להקל עמי. עברי אינו מכביד.
גזר דין