הכרעת דין בתיק תת"ע 31689-08

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו, בתאריך 23.8.2008 בשעה 04:00 לערך נהגה הנאשמת ברכב  ברחוב לוינסקי בת"א בהיותה שיכורה בכך שסרבה לדרישת השוטר לתת דגימת אויר נשוף, עבירה בניגוד לסעיפים 62(3), 64ד(א) וסעיף 39א לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961.

הנאשמת כפרה בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד  רפ"ק  ידידיה סבג , עדותו נשענה על דו"ח פעולה, ת/1.

הוא העיד כי ביום ושעת האירוע, נשוא הדיון כאן, הוא נסע בניידת סמויה. הוא הבחין ברכב מסוג סובארו בו נהגה הנאשמת באיטיות, כשהיא החזיקה את ההגה ונהגה כאשר כל גופה נטה לאחור. הדבר עורר חשדו שהנהגת נהגה בשכרות ולכן עיכב את הרכב לבדיקה לאחר שהזדהה בפני הנאשמת באמצעות תעודת מינוי, כאיש משטרה. הנאשמת סירבה לשתף פעולה ולצאת מהרכב  והוא העביר את הטיפול באירוע לצוות בילוש אשר עבד במקום.

העיד פקד אבי רז, עדותו נשענה על המסמכים שערך, ת/2 - ת/6א.

קצין המשטרה העיד כי הוא הוזעק למקום האירוע ע"י פקד ידידיה סבג, כאשר הוא הגיע למקום, האירוע היה בעיצומו. הוא הזדהה בפני הנאשמת כאיש משטרה (ראה עמ' 3 שורות 24-25). הוא ביקש מהנאשמת למסור דגימת אויר נשוף לבדיקת שיכרות, הוא הסביר לנאשמת כי משמעות סירובה לבדיקה תהא שהיא תחשב כמי שנהגה בשכרות, אך האחרונה סירבה למסור דגימת אויר נשוף (ראה ת/2  ו- ת/3). התרשמות העד היתה כי הנאשמת היתה שיכורה, היא בכתה, קללה וסירבה לשתף פעולה  עם השוטרים.

הקצין ערך לנאשמת שימוע טרם פסילה מנהלית מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה (ראה ת/5). הנאשמת טענה בפניו: " לא שתיתי כלום, שתיתי קפה". לאחר השימוע וההחלטה לפסול אותה מנהלית הנאשמת קרעה לגזרים את הטופס המורה על פסילתה, ישבה על מכסה תא המטען של רכבה וצעקה.

קצין המשטרה ביצע לנאשמת שימוע לגבי החלטתו בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב (ראה ת/4) ותגובת הנאשמת היתה " אני לא רואה אותך ממטר, אני  לא סופרת אותך, תעשה מה שאתה רוצה, לא חותמת על כלום".

הקצין זימן למקום גרר על מנת לגרור את הרכב, הנאשמת בתגובה,  נכנסה לרכב ישבה על כסא הנהג וסירבה לצאת מהרכב. העד הריח  מפי הנאשמת ריח חריף של  אלכוהול, היא צעקה ובכתה. מפאת סירובה של הנאשמת לצאת מהרכב נאלצו הוא והשוטר אמי סמואל לאחוז בזרועותיה הם משכו אותה מהרכב כדי לאפשר את גרירתו מהמקום.

הנאשמת שחררה את ידיה מאחיזת השוטרים, נשכבה על הכביש על בטנה כשפניה אל הכביש. היא בכתה, צעקה ובעטה בכביש בהיותה יחפה מנעליה. הקצין והשוטר סמואל חששו לשלום הנאשמת, הרימו אותה מהכביש והובילו אותה לתחנת אוטובוס סמוכה. הנאשמת רצה שוב אל הכביש, נשכבה עליו על גבה, כאשר רגליה על מכסה המנוע של הניידת, בכתה וצעקה שלא יקחו ממנה את הרכב וקללה את השוטרים "יא בני זונות, אלוהים יקלל אותכם ".

 השוטרים אשר חששו לשלומה של הנאשמת שמא זו תידרס על ידי כלי רכב חולף נאלצו לאחוז בה ולהרים אותה לעבר תחנת האוטובוס (ראה ת/3).

הקצין הבחין שוב בנאשמת כשהובאה לתחנת המשטרה, יחפה וכשהבחינה בו קללה אותו במילים:"יא בן זונה, שאלוהים יקלל אותך, הבת שלי בקבר, אתה תשלם על כך" (ראה ת/3).

הקצין העיד כי הוא לא לבש מדים, לא זכור לו באיזה שלב הוא הזדהה בפני הנאשמת כאיש משטרה.

השוטר אריק פרץ העיד כאשר עדותו נשענה על מסמכים ת/6-ת/7.

לפי עדותו הוא הוזעק למקום האירוע יחד עם השוטר אמי סמואל על מנת לסייע לרפ"ק ידידיה סבג. השוטר העיד כי הנאשמת סירבה בכל תוקף לשתף עימו פעולה. היא סירבה לבצע את מבחני הביצוע,  לענות על שאלותיו והיא סירבה להיבדק במכשיר הינשוף.

בדוח המאפיינים (ת/6) רשם השוטר כי מפי הנאשמת נדף ריח חזק של אלכוהול, הופעתה היתה מסודרת, התנהגותה היתה חריגה. הנאשמת "שוללת כל דבר שמציעים לה, ננעלת על דבריה, לא משתפת פעולה, מדברת שטויות, חוסר שיתוף פעולה מוחלט".

 השוטר בקש לתחקר את הנאשמת אך זו סרבה לשתף עימו פעולה (ראה ת/7).

השוטר דרש מהנאשמת לתת להיבדק ולתת דגימת נשיפה לאיתור אלכוהול. השוטר הסביר לנאשמת כי בסרובה לדרישתו להיבדק, יראו אותה כמי שעברה עבירה של נהיגה בשכרות (ראה ת/6 סעיף 8).  

התרשמות השוטר היתה כי הנאשמת היתה תחת השפעת אלכוהול בינונית (ראה ת/6).