הכרעת דין בתיק תת"ע 22872-10

הנאשם מזוכה מן העבירה שיוחסה לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק.

עסקינן באירוע שבו עפ"י הטענה נמדד וצולם רכב מספר רישוי 6489502 נע בתאריך 25.8.09 בשעה 4:35 לפנות בוקר בכביש מספר 4 במהירות של 134 קמ"ש במקום שבו המהירות המירבית המותרת היא 90 קמ"ש.

לא היתה מחלוקת בפי ההגנה כי הרכב הנ"ל היה בבעלותו הרשומה של הנאשם בעת הרלבנטית לאירוע.

הנאשם זומן כדין למשפטו שנועד לתאריך 22.2.10 , אך לא דרש את הדואר הרשום שנשלח אליו ובו הזימון למשפט, לא להתייצב ולטעון טענותיו, וגם לא להעביר כל הודעה בקשר עם אי התייצבותו הצפויה למשפטו.

מאחר שלמיטב הכרתי לא היה לנאשם פטור מלהתייצב למשפטו ביום 22.2.10 , נשפט לפיכך הנאשם בהעדרו באותו מועד.

בחלוף כ-14 חודשים מיום מתן פסק הדין שניתן בהעדר, בחר הנאשם להגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר וזאת בטענה כי לא הוא שנהג ברכב בליל האירוע.

מאחר שבבקשה הנ"ל שהוגשה לא מצאתי כל התייחסות של הנאשם לכך שהוא לא התייצב לדיון למשפט אשר אליו זומן כדין , ביקשתי בהחלטה ראשונית כי מידע בענין זה יושלם.

השלמת מידע בהקשר לכך לא נעשתה בפני.

ערעור אשר הוגש ע"י הנאשם לבית המשפט המחוזי בת"א  (כב' השופט רענן בן יוסף) התקבל, ופסק הדין שניתן בזמנו בהעדר בוטל ע"י בית המשפט המחוזי הנכבד (ללא צו להוצאות) והתיק הוחזר לדיון בפני מראשיתו.

בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו כי במסגרת ניהול התיק יתאפשר לנאשם לזמן לעדות אדם בשם עמרם ישראל כך שתוכל להיבחן טענת הנאשם על כי אותו עמרם ישראל הוא שנהג ברכב וכי הנאשם נפל ,כטענתו, קורבן למרמה ע"י מר עמרם ישראל.

כמצוות בית המשפט המחוזי קבעתי את התיק לדיון מראשיתו.

מר עמרם ישראל לא הובא עם זאת לעדות ע"י ההגנה.

בישיבת ההקראה שהתקיימה ביום 2.11.11 ציין סניגורו הנכבד של הנאשם כי הנאשם כופר במיוחס לו.

הכפירה היתה בעובדת הנהיגה ברכב.

לבקשתי ליתן  הבהרה  הבהיר הסניגור המלומד כי למעשה הוא כופר גם בכך שבוצעה עבירת המהירות הנטענת.

הסניגור ציין בישיבת ההקראה כי הוא ידאג להודיע מבעוד מועד האם מבקש הוא לזמן ולחקור את מי מנותני תעודות עובד הציבור.

דיון ההוכחות נקבע לתאריך 30.4.12 ועד למועד זה, ובכלל, לא הועברה כל הודעה מאת ההגנה על כי מבקשת היא לזמן ולחקור את מי מנותני תעודות עובדי הציבור.

בפתחה של ישיבת ההוכחות אף שב וציין הסניגור המלומד כי הוא מסכים להגשת תעודות עובד הציבור ללא חקירת עורכיהם.

והנה, בסיכומיה הלינה עם זאת ההגנה על התביעה על כך שעדיה של התביעה לעניין תעודות עובד הציבור לא התייצבו לדיון ההוכחות, ואף ציינה ההגנה בסיכומיה כי לטעמה חסד עשה הסניגור הנכבד משלא עתר באותו מעמד לזיכוי כבר מטעם זה כלשעצמו.