הכרעת דין בתיק תת"ע 1151-01-12

ניתנת בזאת הודעה על זיכויה של הנאשמת.

הזיכוי הינו מחמת הספק.    

כלפי הנאשמת הוגש כתב אישום אשר בו נטען שהנאשמת נהגה ברכב בצומת הרחובות דרך שיבא ומדנס ברמת גן וכי בעת שהרכב בו נהגה היה בתנועה השתמשה היא עפ"י הטענה בטלפון שלא באמצעות דיבורית וזאת בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה.

בישיבת ההקראה השיבה הנאשמת לכתב האישום בכפירה וציינה כי היא מודה בנהיגה במקום ובזמן.

לנוכח הכפירה נקבע התיק להוכחות ובדיון שהתקיים הוצגו הראיות ונשמעו העדויות.

מטעם התביעה העיד השוטר מר יעקב יעקובוביץ ובמסגרת עדותו הוגש הדו"ח שערך על אתר (סומן ת/1) וכן תרשים שערך באולם בית המשפט (סומן ת/2).

מטעם ההגנה העידה הנאשמת ובמסגרת עדותה הוגש טופס פירוט שיחות יוצאות מטלפון נתון (הטופס סומן נ/1) וכן תרשים שערכה הנאשמת (סומן נ/2).

לאחר שנתתי את הדעת לראיות ולעדויות, ולמרות שמצאתי בכל הכבוד תהיות וחולשות לא מעטות בגירסתה ובהגנתה של הנאשמת , רואה אני לנכון לזכותה מחמת הספק וזאת בשל אי שלמותו של הדו"ח שערך השוטר.

השוטר לא ציין בדו"ח ת/1 היכן עמד בצומת אלא הסתפק באמירה כי עמד בצומת.

השוטר גם לא ציין בת/1 היכן עצר את הרכב.

אכן נכון הוא הדבר שבתרשים ת/2 שערך השוטר בבית המשפט ציין השוטר את מקום עמידתו ואת מקום עצירת רכבה של הנאשמת על ידו, ואולם יש לזכור כי התרשים הנ"ל לא נערך על אתר אלא במרחק זמן רב מאוד מעת האירוע ואין בפני ציון מפי השוטר על כי מסתמך הוא בעדותו על זכרונו.

הנאשמת חלקה בעדותה על כך שהשוטר עמד בתצפית במקום שבו טען השוטר כי עמד וגם חלקה על כך שנעצרה ע"י השוטר במקום שבו טען השוטר כי נעצרה.

ככלל יש לומר כי טוב היה עושה השוטר בתיק זה לו היה רושם דו"ח מעט יותר מפורט, ובאם כך היה עושה יתכן כי ניתן היה אולי להסתמך במישור המשפטי בבטחון רב יותר על העולה מגירסתו.

מנגד, בכל הכבוד והערכה, למען שלמות הכרעת הדין ושקיפות הליך ההגעה להכרעה,  וכפי שכבר הזכרתי לעיל, אציין כי לא נעלמו מעיני החולשות בגירסתה ובהצגת ענינה של הנאשמת , ואלה הן:

·        על אף שהנאשמת ידעה לספר בעדותה דברים מפורטים מאד מן האירוע ואף ציינה בסיכומיה כי להבדיל מהשוטר, שזהו מקרה אחד מרבים עבורו, היא לעומתו זוכרת היטב את האירוע, התקשתה בכל הכבוד הנאשמת הנכבדה להשיב באופן חד משמעי בעדותה האם אחזה חפץ ביד אגב התקדמותה עם מכוניתה אל עבר הבידוק בכניסה לביה"ח תל השומר בצומת הנ"ל.  עפ"י התרשמותי הישירה מן העדות, ושוב בכל הכבוד והערכה ובכל הזהירות וההסתייגות המתבקשת, אומר כי כשלעצמי התקשתי להשתחרר מן הרושם שהנאשמת איננה שוללת בעדותה כי אחזה חפץ מסויים בידה אגב הנהיגה אך ממעטת היא לפרט אודותיו בעדותה (ומדובר בפרט משמעותי) וזאת בעוד שניכר שזכרונה לא בגד בה לשיטתה באשר לפרטים רבים אחרים . 

·        על אף שהיה בידי הנאשמת לברר ולפעול כדי להביא כתימוכין מה בגירסתה גם טופס שיחות נכנסות באמצעות בקשת צו ע"י ביהמ"ש, לא עשתה כך הנאשמת, ובמבחן התוצאה אין בפני בית המשפט ראייה שכזו מאת הנאשמת .

·        על אף שהנאשמת העידה כי לדבריה הבודק הבטחוני היה בהחלט עד ראיה לאירוע, לא ביקשה הנאשמת את זימונו של הנ"ל לעדות כדי לתמוך בגירסתה.   

·          מדברים שנרשמו מפי הנאשמת על אתר (ואני נותן אמון בעדות השוטר על כי כך אכן אמרה לו הנאשמת) ,כמו גם מתוכן שאלותיה ועדותה של הנאשמת בבית המשפט (המתיישב אגב עם רוח הדברים שנרשמו על אתר מפיה בת/1 וגם עם תשובתה המהוססת בכל הכבוד בדבר אחיזת דבר בידה) ,ניכר שהנאשמת סבורה שרק הוצאה לפועל של שיחת טלפון יכולה להימצא תחת המינוח  שימוש בטלפון.   אסביר בהקשר זה לנאשמת הנכבדה כי גם למשל חיוג שלא צלח או חיוג לא הושלם וגם למשל חיוג שלא זכה למענה (ועדיין לא נרשמה שיחה) הוא בגדר שימוש בטלפון.

·        הנאשמת התקשתה גם בכל הכבוד להשיב הכיצד באם לדבריה ראתה היא ללא קושי בשדה הראיה את השוטר במקום עמידתו (לגירסתה) לא יכול היה הוא לראות אותה (כך לשיטתה) באותו קו ראיה עצמו.