הכרעת דין בתיק תת"ע 10415-11-10

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו, ביום 17.07.2010, שעה 10:3, שעה שנהג בכביש 85 לכיוון עכו, השתמש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית המותקנת ברכב, עבירה לפי תקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה.

2.         הנאשם כפר בעובדות כתב האישום.

3.         התביעה הביאה כעדה מטעמה את הגברת נורית קרני - באותה עת שירתה בימת"א זבולון, עורכת הדו"ח, הגישה באמצעותה את הדו"ח, וכך נכתב בדו"ח ת/1:

"במהלך סיור שגרתי בניידת סמויה נסעתי בנתיב השמאלי מבין שניים אותו כיוון הנסיעה והנ"ל בנתיב הימני. כשחלפתי על פני הרכב, הבחנתי בבירור בנהג מחזיק ביד שמאל פלאפון נייד בצמוד לאוזן שמאל, יד ימין הייתה על ההגנה. נעמדתי מקביל לרכב וכרזתי לנהג לעצור בשול הימני, לנהג לקח מס' שניות עד שהוא הפנה את ראשו שמאלה וזיהה אותי. אני כרזתי לו 3 פעמים וצפרתי לו לעצור בצד עד שהוא הבחין בי ועצר. כמו כן אציין כי החלונות של הרכב היו סגורים והבחנתי בנהג מזיז את פיו ואת שפתיו. חשוב לציין הראות טובה אור יום כל הזמן קשר עין רצוף עד עצירת הרכב. חלונות הרכב נקיים אין ווילונות אין ציפוי. ברכב נהג+ נוסע לצדו. הוסברה מהות העבירה."

עפ"י הרישום בדו"ח הגיב הנאשם ואמר:

"התקשרי אלי מרדיו אני הייתי בשידור חי ואני אמרתי להם שאני בנסיעה, הם לא ידעו, אני משקיף תעבורה במועצה אזורית נחף"

בחקירתה הנגדית העדה ציינה כי הייתה בנתיב השמאלי והנאשם בנתיב ימני "במהלך כל הנסיעה ראיתי אותו מדבר בפלאפון. לקח לו זמן עד שהוא קלט אותי."

לשאלה הנאשם טוען כי נסע לבדו ברכב. השיבה שציינה בדו"ח כי היה ביחד עם הנאשם עוד נוסע.

4.         מטעם הנאשם העד הנאשם בעצמו.

בעדותו בבית המשפט ציין "אני נסעתי ממועצה מקומית נחף לביהמ"ש. בדרך היה ברדיו שמס ויכוח על נושא כלשהו במגזר הערבי. בתור מנהל מחלקה במועצה, התקשרתי לרדיו כדי לתת את דעתי כמנהל מחלקה. באותה עת, הפלאפון שלי היה על המתקן. דיברתי בדיבורית. אחרי צומת מכר, היא תפסה אותי. הייתי בשידור חי עם הרדיו. פתאום ראיתי את השוטרת כורזת לי. עצרתי וביקשתי מהמנחה שיפסיק כי המשטרה עצרה אותי. והפסקתי את הדיבורית. כשהיא עצרה אותי ואמרה לי שדיברתי בפלאפון, אמרתי לה שתראה שיש לי דיבורית ושהפלאפון במתקן שלו.

איך אפשר לדבר בפלאפון ולא להחזיק את ההגה בשתי הידיים? אני לא מסוגל לזה. אף פעם לא עשיתי את זה."

בחקירתו הנגדית הנאשם ציין כי דיבר באמצעות הדיבורית.

לשאלה "השוטרת אמרה שנסעה במקביל אליך אולי 3 מטר מפריד וראתה שהיד שלך עם טלפון צמוד לאוזן" השיב "היא אמרת ראתה. ראתה שאני מדבר, לא  החזקתי פלאפון. לא יודע איזה ג'וק נכנס לה בראש. אני לא אלוהים לדעת מה היא חושבת או עושה."

לשאלה "איזה סיבה יש לה לעצור אותך ולטעון שראתה אותך מחזיק פלאפון צמוד לאוזן ומדבר. מדוע שתעצור אותך?" השיב "לא יודע. תשאל אותה. עם כל הכבוד, הייתה לי שיחה, אך באמצעות הדיבורית."

5.         לאחר שבחנתי את ראיות התביעה מזה ואת ראיות ההגנה מזה, הגעתי למסקנה לפיה, עמדה התביעה בנטל השכנוע כנדרש במשפט פלילי לעבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום.

עדת התביעה הגברת נורית קרני העידה בפניי בצורה ברורה ועקבית לדברים שרשמה בדו"ח הפעולה ת/1 ושוכנעתי כי דבריה משקפים נאמנה את עובדות המקרה לאושרן.

עת התביעה העידה בפירוט רב את נסיבות הבחנתה בנאשם ולאור המרחק הקצר בין שני כלי הרכב, כמו גם, לשוטרת היה קשר עין רצוף ושדה ראייה פתוח, שוכנעתי כי היה ביכולתה להבחין בבירור אם הנאשם אוחז בידו בטלפון נייד.