הכרעת דין בתיק תת"ע 10348-05-10

כלפי הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי הנאשם, כמורה לנהיגה ובשעת הוראת נהיגה, השתמש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, וזאת בניגוד לסעיף 16 (ב) לפקודת התעבורה.

הנאשם כפר וטען בישיבת ההקראה כי אמנם דיבר בטלפון אך באמצעות דיבורית.

לנוכח כפירת הנאשם נקבע התיק להוכחות ונשמעו העדויות.

מטעם התביעה העיד השוטר מר יהודה אלמסלי (ע.ת. 1) ובמסגרת עדותו הוגש הדו"ח שערך (סומן ת/1).

עוד העידה מטעם התביעה השוטרת המתנדבת הגב' זיוה אבנרי (ע.ת. 2) אשר לא ערכה כל מסמך או מזכר בקשר עם אירוע זה ולנוכח דבריה בעדותה על כי גם איננה זוכרת דבר מן האירוע, הסתיימה חקירתה בדברים אלה.

עדה נוספת אשר נזכרה בכתב האישום בתיק זה היא הגב' אליזבתה סיווקוב אשר היתה תלמידת הנהיגה ברכבו של הנאשם בעת האירוע, וזו האחרונה העידה בסופו של יום כעדת הגנה וזאת כעולה ממצב דברים שהוצג לי ע"י באי כח הצדדים כביטויו בעמ' 5 שורות 19-10 לפרוטוקול.

מטעם ההגנה העיד הנאשם (ע.ה. 1) וכן, כאמור, הגב' אליזבתה סיווקוב (ע.ה. 2).

לאחר מתן הדעת למיכלול העדויות מסקנתי היא שהתביעה עמדה כנדרש בנטל ההוכחה בתיק זה וכי דין הנאשם להרשעה לפיכך בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

ראשית ייאמר כי לא היתה מחלוקת במישור המשפטי בפי ההגנה על כי אכן נאסר על הנאשם כמורה לנהיגה כמי שהיה בעת הרלבנטית בנסיעה במכוניתו במקום ובזמן בשעת הוראת נהיגה, להשתמש בטלפון ברכב אלא באמצעות דיבורית, ובלא אחיזה במכשיר הטלפון, והכל כהוראת סעיף 16 (ב) לפקודת התעבורה. (ההדגשה שלי ע.נ.).

ניכר כי גם לא היתה מחלוקת בפי ההגנה כי הנאשם עשה שימוש בטלפון בעת הרלבנטית, שכן הן בישיבת ההקראה והן בעדותו בבית המשפט ציין למעשה הנאשם כי דיבר בטלפון.

אפנה בהקשר זה כאמור לפרוטוקול ישיבת ההקראה, וכן לפרוטוקול הדיונים בעמ' 5 שורות 27-26 ו- 30, וכן בעמ' 6 שורות 4-2.

מאחר שכך, המחלוקת בה נחוצה הכרעה בתיק זה הינה אך בשאלה האם גם אחז הנאשם, אגב הדיבור בטלפון, את מכשיר הטלפון ביד כגירסת השוטר, או שמא לא אחז אותו כלל כאמור, כגירסת הנאשם.

בהקשר זה אני נותן אמון בגירסת השוטר אשר גם זכתה לטעמי לחיזוקים בפרשת ההגנה.

 ואסביר כדלקמן:

סבור אני כי הוכח בפני כי לשוטר היתה תצפית קרובה, טובה ומתמשכת אל עבר הנעשה בתוך מכוניתו של הנאשם.

מעדותה של תלמידת הנהיגה, הגב' אליזבתה סיווקוב, עולה כי ניידת המשטרה היתה תחילה בצד שמאל של הרכב בו נהגה כתלמידה, ואז עברה הניידת גם לצד השני של הרכב .

תלמידת הנהיגה גם תיארה מצב דברים שבו מבחינה היא בתנועת ידיים של השוטר - הן בהזדמנות הראשונה בה ראתה את הניידת והן בהזדמנות השניה בה ראתה כאמור את הניידת - סימנים עם הידיים . (" אוטו של משטרה היה לצידי בצד שמאל, ועושה סימנים עם היד. לא הבנתי מה הם רוצים,חשבתי שאולי אני לא בסדר,ולא הבנתי אז המשכתי לנסוע. אז הניידת עברה לצד השני, עקפה את האוטו שלי עשו עוד פעם סימנים, ואז המורה שלי אמר לי לעצור. ראיתי את הסימנים עם היד. השוטרים עשו לי סימנים עם היד"). (מתוך עדותה של תלמידת הנהיגה בעמ' 6 סיפא ו- 7 רישא לפרוטוקול).

ניכר אם כך מעדותה של תלמידת הנהיגה כי היתה לה יכולת להבחין בפרטים ובידיים של השוטרים, ומכאן למד אני כי באותה מידה ובאותו קו ראיה ושדה ראיה, הדעת נותנת כי היתה גם אפשרות לשוטר להבחין בפרטים בתוך מכוניתו של הנאשם.

למעשה, ההגנה בחרה לחקור את השוטר בחקירה נגדית קצרה יחסית אשר לא התמקדה כמעט בכלל בסוגיות של מרחק ושדה ראיה.