הכרעת דין בתיק תיק צבאי 890/12

על פי הודאתה, מורשעת הנאשמת בעבירה של היעדר מהשירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955, בכך שנעדרה מיחידתה, XXXX מיום 22/12/05 עד יום 29/07/12, סך הכל 2411 ימים, בהתאם לכתב האישום ולפרטים הנוספים.

ניתנה והודעה היום, ‏30/08/2012 , בפומבי ובמעמד הנאשמת והצדדים.

___________

שופטת

גזר דין

רקע כללי

הנאשמת, טור' ג.א., נותנת את הדין בגין השתמטות גיוס בת 2411 ימים, אשר הסתיימה במעצרה.

באמרתה (ת/2), ציינה הנאשמת כי בתקופת היעדרותה נסעה לרוסיה, שם למדה ורכשה תואר אקדמי. כחודש עובר למעצרה הגיעה ארצה, אך לא נעצרה; ואולם כאשר ביקשה לשוב חזרה  לרוסיה, במטרה להתחתן שם, נעצרה.

הנאשמת נמנעה מלהעיד בפני בית הדין ומלחשוף עצמה לחקירה נגדית, אך מסמך שהוגש, בהסכמת התביעה, מטעם ארוסה, מגולל את קורותיה של הנאשמת בתקופת ההיעדרות.

ממכתב זה (ס/3) עולה כי הנאשמת התארסה לאחרונה ליליד רוסיה, בן 33, אשר בעשר השנים האחרונות התגורר במוסקבה, שם רכש השכלה גבוהה והשתלב במקום עבודה מסודר.  הארוס ציין כי הכיר את הנאשמת לפני כשנה ומחצה, ולפני כחצי שנה עברו השניים להתגורר יחד. לדבריו, בחודש יולי 2012,  הגיע עם הנאשמת לחופשה בישראל, במהלכה החליטו להינשא.

עוד הוגשה מטעם ההגנה חוות דעת פסיכיאטרית באשר למצבה הנפשי של הנאשמת.

בהקשר זה יוטעם כי הגם שהתשתית העובדתית הניצבת ביסוד בחוות דעת מומחה טעונה הוכחה עצמאית והגם שהנאשמת נמנעה, כאמור, מלהעיד בפני בית הדין - הרי שהעובדות המרכזיות הניצבות ביסוד חוות דעת הפסיכיאטרית עלו בקנה אחד עם האמור באמרת הנאשמת (שהוגשה מטעם התביעה) ועם הדברים המופיעים במכתב הארוס (אשר התקבל, כאמור, בהסכמת התביעה ומכאן כי קיימת הסכמה בדבר נכונות תוכנו).

מן התדפיס האישי (ת/1) ומחוות הדעת הפסיכיאטרית (ס/1) עולה כי הנאשמת עלתה ארצה בשנת 2000, בהיותה בת כ-14 שנים. קליטתה בארץ לוותה בקשיים מרובים - היא לא הצליחה לרכוש מיומנויות בסיסיות בשפה העברית, נתקלה בקשיים בלימודים, ולאחר כארבע שנים, בהיותה בת 18 לערך, חזרה לרוסיה, שם השלימה לימודים אקדמאיים, עבדה לפרנסתה והכירה, כאמור, את ארוסה.

הפסיכיאטרית התרשמה כי הנאשמת מגלה סימני מצוקה תגובתיים לעצם כליאתה, אך לא סברה כי מצבה הנפשי מצריך טיפול מצד גורמי בריאות הנפש במתקן הכליאה. לאור נסיבות חייה והעדר זיקה למדינה ולצבא, הפנתה הפסיכיאטרית את הנאשמת לוועדת התאמה לשירות.

ועדת התאמה לשירות אשר התכנסה בעניינה של הנאשמת ציינה כי הנאשמת הגיעה מרקע משפחתי-כלכלי קשה ביותר ואינה מתגוררת בארץ. צוין כי בתקופת ההיעדרות שהתה הנאשמת ברוסיה וכי "כיום, לאור גילה המבוגר (26), ומצבה המשפחתי-כלכלי הקשה, וכן העובדה שאינה מתגוררת בארץ והעובדה שאינה דוברת עברית כלל, לא תצמח כל תועלת מגיוסה לצה"ל". בנסיבות אלה, הומלץ על פיטוריה של הנאשמת משירות בגין התנהגות רעה וחמורה.

עתירת הצדדים

התובעת הצבאית המלומדת, סגן אייסו, עתרה כי אשית על הנאשמת עונש מאסר בפועל בן חודשים ארוכים. התובעת ציינה כי הנאשמת השתמטה תקופה ארוכה, עד אשר נעצרה. צוין כי הנאשמת עלתה ארצה, הפכה לאזרחית המדינה, ונהנתה מכל הזכויות הנגזרות ממעמד זה; ואולם, בהגיע המועד בו היה עליה למלא את חובותיה כאזרחית, נשאה רגליה ועזבה את המדינה. להשקפת התביעה, פיטוריה של הנאשמת משירות כיום יש בהם דווקא משום נסיבה לחומרה, שכן מקורם בהתנהגותה הרעה והחמורה.

לעומת זאת, ביקש הסנגור המלומד, עו"ד מרגולוב, כי בית הדין לא ימצה את הדין עם הנאשמת ויסתפק בתקופת מאסר חופפת ככל הניתן את תקופת מעצרה עד כה. הסנגור הטעים כי בשונה מן המקרים עליהם הצביעה התביעה, הרי שבמקרה דנן, הנאשמת לא חזרה ארצה על-מנת לשוב ולהתגורר בה, אלא הגיעה לביקור בלבד. הסנגור ציין כי זיקתה של הנאשמת למדינה קלושה ביותר וכי משלא התערתה בחברה הישראלית וסבלה מקשיי הסתגלות, החליטה לשוב למולדתה. הסנגור עמד על קשייה של הנאשמת, המצויה בארץ בגפה, ללא כל קרוב או מכר, על העובדה כי היא אינה דוברת את השפה העברית, ועל כך שנסיבות אלה הן שהובילו לפיטוריה.

שני הצדדים תמכו טיעוניהם בפסיקה.