הכרעת דין בתיק תיק צבאי 545/12

על פי הודאתה, מורשעת הנאשמת בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955, על כי נעדרה מיחידתה, XXX מיום 22/11/11 ועד יום 10/10/12, בסך הכל  324 ימים, בהתאם לכתב האישום ולפרטים הנוספים.

·            ניתנה היום, ‏06/11/12 , ‏כ"א חשון תשע"ג , והודעה בפומבי ובמעמד הצדדים.

________

שופט

גזר - דין

הנאשמת, טוראי ס.ג , הורשעה על פי הודאתה בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, על כי נעדרה מיחידתה XXX  במשך 324 (שלוש מאות עשרים וארבעה) ימים, עד להתייצבותה.

הנאשמת גויסה לצה"ל בחודש מרץ 2011 כחיילת חג"מ. היא עברה טירונות גיוס מיוחד ולאחר מכן הוכשרה כרכזת קישור וגיוס, תפקיד אותו ביצעה ביחידתה במשך מספר חודשים. לחובת הנאשמת היעדרות קודמת בת שבעה ימים בגינה הורשעה בדין משמעתי.

הובאו בפני בית הדין ראיות התביעה וראיות ההגנה בנוגע לעתירת הצדדים לעונש, זה בכה וזה בכה.

הובא, כי לפני מספר ימים מצאה וועדה רפואית את הנאשמת כמי שאינה כשרה לשירות ביטחון וזאת על רקע נפשי. קביעת הוועדה הרפואית ניתנה בעקבות המלצתה של פסיכיאטרית צבאית מומחית (ס/1).

התובע המלומד, במסגרת עתירת התביעה לעונש, הפנה להיעדרותה הממושכת עד מאוד של הנאשמת, לחוות דעת מפקדה (ת/2), בדבר כך שהנאשמת אינה מבצעת תורנויות ואינה ממושמעת, ולכך שהנאשמת שירתה כשמונה חודשים עד לתחילת היעדרותה הנוכחית, נסיבה אשר לגישת התביעה יש בה כדי להצביע על כך שהנאשמת הייתה בזמן האמור כשרה לשירות ביטחון.

בנסיבות אלה טענה התביעה כי אין בקביעתה כעת של הנאשמת כמי שאינה כשרה לשירות ביטחון כדי למנוע הטלת ענישה הולמת ומרתיעה עליה. התביעה עתרה להשתת עונש מאסר בפועל על הנאשמת לתקופה דומה לזו שהוטלה במקרה דומה, כך לגישת התביעה, במסגרת ע/ 48/12 רב"ט בצלאל נגד התצ"ר,  וזאת לצד השתתו של עונש מאסר מותנה.

הסנגורית המלומדת הפנתה בעיקר למצבה הנפשי של הנאשמת כפי הנלמד ממסמכי גורמי הברה"ן שהוגשו, ותוך שטענה כי נסיבותיה הנפשיות הנוכחיות של הנאשמת ליוו אותה עוד מצעירותה. ההגנה טענה, כי הנאשמת עשתה ניסיון כן לבצע שירות צבאי ומשמעותי למרות קשייה הנפשיים, ותוך שעמדה על כך שדווקא הקשיים בשירותה המפורטים בחוות דעת מפקדה מצביעים על קשייה הנפשיים של הנאשמת ועל הבעיות עימן התמודדה. לגישת ההגנה, כל יום בו שוהה הנאשמת במתקן הכליאה מהווה סבל גדול מבחינתה.

בנסיבות אלה סבורה ההגנה, כי יש להעדיף את אינטרס השיקום בענישתה של הנאשמת, על מנת שתוכל לשקם את חייה ולזכות לטיפול על רקע קשייה הנפשיים. הסנגורית המלומדת עתרה לכך שבית הדין ישית על הנאשמת עונש מאסר בפועל שלא יעלה על משך מעצרה עד כה של הנאשמת (הנאשמת נעצרה ביום 11/10/12).

הנאשמת, בדברה האחרון, מסרה כי היא סבורה שריצתה כבר את עונשה, תוך שהוסיפה כי שהייתה במתקן הכליאה גורמת לה סבל רב, כי היא אינה ישנה בלילות וכי היא אף מטופלת אצל קב"נית תוך שניתן לה טיפול תרופתי, אך הדבר אינו מסייע לה. עוד ציינה הנאשמת כי היא סובלת מקלסטרופוביה וכי היא מתקשה להסתגל לשאר הכלואות במקום.

היעדרותה של הנאשמת הינה ממושכת ביותר. בהיעדרותה פגעה הנאשמת בערך חברתי שהינו בעל חשיבות עליונה - ערך השירות הצבאי, נוכח המציאות הביטחונית בה מתקיימת מדינת ישראל (ראו ע"פ 265/68; ע/33/11).

לצד זאת, לא ניתן להתעלם מנסיבותיה הנפשיות של הנאשמת. אומר כבר כעת, כי לא מצאתי שבוסס, ברמת מאזן ההסתברויות (ראו סעיף 40י(ג) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977), שהנאשמת לא הייתה כשרה מלכתחילה לביצוע שירות צבאי. לנאשמת נקבע עובר למועד גיוסה פרופיל רפואי בתחום הכשרות הגבוה ביותר לשירות. בחוות דעת הפסיכיאטרית הצבאית (ס/2) צוין, כי "מוכרת לקב"ן מבדיקה אחת...בשל בקשתה לפטור מתורנויות". גם מ-ס/3 עולה כי לדברי הנאשמת עצמה חלה הידרדרות במצבה הנפשי מאז גיוסה לצבא. דברים דומים עולים אף מעדות אמה של הנאשמת - גברת חני שוקרון. אף לא הובאו בפני בית הדין מסמכים ברה"נים בנוגע לנאשמת מתקופה שקדמה לתחילת שירותה הצבאי. לא מצאתי, אפוא, כי ניתן לומר, לצורך גזירת דינה של הנאשמת, כי לא הייתה כשרה מלכתחילה לביצוע שירות ביטחון.

עם זאת, כך עולה מן הראיות, עוד מצעירותה חוותה הנאשמת קשיים נפשיים. רקע לדברים פורט במסמכי הברה"ן העדכניים שהוגשו לבית הדין ובעיקר בחוות דעת הפסיכיאטרית הצבאית (ס/2). במסגרת פגישתה עם הפסיכיאטרית הצבאית מסרה הנאשמת אודות היסטוריה של טיפול פסיכולוגי מגיל צעיר על רקע מצבים של דיכאון, חרדה ופחדים, תוך שאף פירטה אודות פחדה ממקומות סגורים. גם אמה של הנאשמת העידה אודות קשייה הנפשיים של הנאשמת, אשר ליוו אותה כבר מצעירותה, לאחר גירושי הוריה, אז החלה לקבל טיפול על רקע זה. במסגרת המלצת הפסיכיאטרית הצבאית לקבוע לנאשמת פרופיל רפואי לפיו היא אינה כשרה לשירות ביטחון, צוינה התרשמות הפסיכיאטרית, כי הנאשמת "סובלת מהפרעת אישיות בלתי ספציפית ומתאפיינת בחוסר בשלות רגשית, במרכיבים בולטים של אימפולסיביות וחרדה, בהיעדר כוחות אגו והיעדר ביטחון עצמי". דומה, אפוא, כי קשייה הנפשיים של הנאשמת, שליוו אותה מצעירותה, התגברו במהלך שירותה הצבאי, ואף במהלך תקופת היעדרותה הממושכת (ראו ס/3, ממנו עולה שבתקופה שמאז החלה בהיעדרותה "הפכה לעצבנית מתמיד..."). באותה תקופה אף ירדה הנאשמת באופן דרסטי במשקלה  (ס/4). מצאתי, אפוא, לאחר בחינת כלל הראיות, כי נסיבותיה הנפשיות של הנאשמת היו קשורות לביצוע העבירה, ולא פחות מכך - להתמשכותה, וכי יש לשקול אותן באופן של ממש בעת בחינת חומרת מעשי העבירה בנסיבותיו, אך זאת לצד כך שלא מצאתי כאמור כי הוכח במידה הנדרשת שהנאשמת לא הייתה כשרה מלכתחילה לביצוע שירות ביטחון.

בכלל שיקולים ונסיבות אלה, מצאתי, כי מתחם העונש ההולם למעשה העבירה בנסיבותיו שביצעה הנאשמת הינו עונש מאסר בפועל שמשכו בן חודשיים לבין ארבעה חודשים. מצאתי, עם זאת, לחרוג לקולה במידה מסוימת ממתחם העונש ההולם, בעת גזירת דינה של הנאשמת, וזאת מטעמי שיקומה של הנאשמת, שהינם משמעותיים בעניין דנא, ואשר אף קשורים לקשיי שהייתה במתקן הכליאה. 

בנסיבות צורכי שיקומה של הנאשמת ואף תוך מתן הדעת לנסיבותיה האישיות והמשפחתיות הנוספות, שאינן קשורות בביצוע העבירה - ובכלל כן, רקעה המשפחתי, מצבו הבריאותי הסבוך של אביה (ס/5), אשר לוקה אף בנפשו, והעזרה אותה היא משתדלת להעניק לאביה, מצאתי להטיל על הנאשמת עונש של 45 (ארבעים וחמישה) ימי מאסר בפועל, שמניינו החל ביום מעצרה של הנאשמת.