הכרעת דין בתיק תיק צבאי 244/12

על פי הודאתה באשמה, מורשעת הנאשמת בעבירה של גניבה מחייל, לפי סעיף 84 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955.

ניתנה והודעה היום, 02/07/2012, בפומבי ובמעמד הצדדים.

____(_-_)____­__              ____(_-_)____               ____(_-_)____

שופטת                                 אב"ד                               שופטת

גזר דין

         הנאשמת, רב"ט ד.ב, נותנת את הדין בגין עבירה של גניבה מחייל. כעולה מכתב האישום המתוקן והפרטים הנוספים, בסמוך ליום 18/10/11 נטלה הנאשמת את כרטיס האשראי של המתלוננת, רב"ט נטליה מיכלצ'נקו, אשר התגוררה עימה באותו חדר. לאחר מכן, ובאותו יום, ביצעה הנאשמת באמצעות הכרטיס שלוש רכישות של מוצרי הלבשה ורכישה נוספת של מוצרי מזון וקפה. הנאשמת שבה לבסיסה חמישה ימים לאחר מכן, ביום 23/10/11, אך השיבה את כרטיס האשראי אל המקום בו הוחזק ע"י המתלוננת רק בחלוף יומיים נוספים, שבמהלכם ביצעה ארבע רכישות של שתיה ומזון.

            סך כל העסקאות שביצעה הנאשמת עומד על 719.90 ש"ח.

         אין חולק, כי הנאשמת השיבה את כרטיס האשראי למקומו עוד קודם שחברת האשראי עלתה על עקבותיה (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, ש' 2-3). לאחר שזהותה נתגלתה, טענה תחילה בפני המתלוננת כי המדובר בטעות, וכי היא עצמה אינה מעורבת ו"כנראה מישהי רוצה לנקום בה ולסבך אותה". לאחר מכן טענה בפני המתלוננת כי ידוע לה כי מי שביצעה את הגניבה היא חברתה הטובה, וביקשה מן המתלוננת לסגור את התיק, תוך שהיא (הנאשמת) תשיב לה את הכסף. בקשה דומה הופנתה על ידה אל המתלוננת באמצעות חיילת אחרת. בהמשך, התקשרה אל המתלוננת מספר רב של פעמים, כדי לשכנעה שלא להתלונן, תוך שציינה כי "ההורים שלה יעיפו אותה מהבית אם יעלו על זה", וכי "היא מסוגלת להתאבד".

         הנאשמת לא העידה להגנתה. בדברה האחרון, הביעה חרטה על המעשים, והסבירה כי נבעו ממצוקה נפשית בה היתה שרויה באותה עת. ניסיונותיה החוזרים להתנצל בפני המתלוננת עלו בתוהו. המדובר במעידה חד פעמית, שלא תשוב על עצמה, לאור התמיכה והסיוע להם היא זוכה ביחידתה הנוכחית.

         הנאשמת גוייסה לצה"ל בחודש נובמבר 2010, ובעת האירוע שירתה כתצפיתנית. במהלך שירותה בתפקיד זה, חוותה מצוקה נפשית עקב תחושת התנכלות מצד מפקדתה, אשר איימה עליה, כנטען, בשלילת טיפול ת"ש. הסיוע הכלכלי נחוץ לה מאוד, עקב יחסים רעועים עם הוריה, מזה שנים. ההורים אינם תומכים בה כלכלית, והנאשמת מפרנסת את עצמה מגיל 14. אף שהיא מתגוררת בבית ההורים, אין עימם תקשורת כלשהי, והעימותים בין הצדדים הגיעו באחד המקרים עד כדי הזמנת משטרה.

            יחסיה של הנאשמת עם ההורים החלו להשתפר, ואף זאת במידה מועטה בינתיים, רק לאחרונה. בתקופה הנדונה, לעומת זאת, השפיעה המצוקה הנפשית על הנאשמת גם מבחינה תפקודית, ולאחר כ-10 חודשי שירות כתצפיתנית, הופנתה לבדיקה פסיכיאטרית, שם הותאם לה סימול קה"ס 42, והיא נפלטה מן הגדוד. פתיחת החקירה בעניינה העצימה את הלחץ בו היתה מצויה, כמתואר במסמכים שהוגשו, ומבלי לפרט כאן עקב צנעת הפרט.

            מזה למעלה מחמישה חודשים, משרתת הנאשמת במחלקת האפסנאות בביסל"ק. מפקדה מציין כי היא מבצעת את תפקידה במסירות ואחריות, וניכר רצונה העז לשקם את חייה. לאורך כל החודשים הללו, היא מתמידה במפגשים עם גורמי הברה"ן ביחידה, ובמצבה חל שיפור משמעותי, המצביע, להתרשמותו של קב"ן היחידה, על תהליך חיובי של עיבוד הקשיים האישיים ושל הסתגלות לשירות הצבאי.

            כנמסר, השיבה הנאשמת את כספי הגניבה במלואם לחברת האשראי.

         התביעה עתרה להשתת עונש מאסר בפועל, בכליאה ממשית. לטעמה, אין המדובר בכישלון חד פעמי, אלא במעשי גניבה חוזרים, לצרכי מותרות, של חיילת בעלת ותק בשירות, ותוך מעילה באמונה של חברתה לחדר. גם את הניסיונות להסוות את מעשיה ולהביא לסגירת התלונה יש לראות בחומרה.

            ההגנה, לעומת זאת, הדגישה את הודאתה של הנאשמת באשמה, ואת הקשיים הכלכליים והרגשיים בהם היא מצויה, גם כיום וביתר שאת, בעת ביצוע העבירות. מסלול השיקום עליו עלתה הוא משמעותי, ומצדיק הוראה כי עונש המאסר ירוצה בעבודה צבאית.

דיון והכרעה

         הנאשמת כשלה בגניבתו של כרטיס האשראי של חברתה לשירות, ובעשיית שימוש בלתי מורשה בו בשמונה הזדמנויות שונות, במשך שבוע ימים, הן בבסיס והן מחוצה לו. העסקאות השונות שביצעה מסתכמות בסכום כספי שאינו מבוטל - כ-720 ש"ח - כאשר חלקו הארי הוצא על רכישת מוצרי הלבשה. "הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה", כשיקול לקביעת מתחם העונש ההולם לפי תיקון מס' 113 לחוק העונשין, נוגע לשמירה על קניינו של האחר, ונלווים אליו גם שיקולים צבאיים ייחודיים, שעניינם יחסי האמון והרעות החייבים לשרור בין החיילים, ואת הפגיעה במרקם עדין זה, עקב מעשי גניבה כמו אלה הנדונים כאן.

         מן הצד השני, "מדיניות הענישה הנהוגה", ככזו המשליכה על מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג לחוק העונשין), הכירה גם במקרים של מאסר בדרך של עבודה צבאית, בגין עבירות דומות (ע/64/08 התצ"ר נ' סמל רועי פחימה, שם נגזרו 100 ימי עבודות צבאיות, בגין גניבה בסך כולל של 2,400 ש"ח; וע/122/07 התצ"ר נ' קימברלי גרינשטיין, שם נגזרו 45 ימי עבודות צבאיות, בגין גניבה של 800 ש"ח). בענייננו, אין המדובר בנסיבות מחמירות, אשר הביאו לקביעה כי המאסר ירוצה בדרך של כליאה ממשית דווקא (ע/90/09 התצ"ר נ' רב"ט נדין ביטון (2009), שם טפלה הנאשמת על אחרים את האשמה בגניבת סכום משמעותי, למעלה מפי שלושה מזה שנגנב כאן; ע/205/02 רב"ט סיון כהן נ' התצ"ר (2002), שם דובר בגניבה מקופת היחידה ומקצינים וחיילים נוספים, ואף שידוע מצבה הכלכלי הקשה של אחת המתלוננות; ע/40/09 טור' נטלי שרל נ' התצ"ר (2009), שם נמסר הכרטיס גם לשימושו הבלתי-מורשה של אדם נוסף; או ע/210/03 רב"ט אסף כהן נ' התצ"ר (2004), שם היה לחובת הנאשם עבר פלילי מכביד, בעבירות של גניבה והתפרצות).

         כידוע, הענישה היא לעולם אינדיבידואלית, ו"מה שנדרש מהשופט הוא לערוך איזון עדין בין שיקולי הענישה השונים" (ע"פ 954/12 רפי עובדיה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 01/07/12], בסעיף 19 לפסק הדין (2012)). ואכן, תיקון מס' 113 הנ"ל מאפשר הקלה בעונש, בתוך מתחם העונש ההולם, בשל נסיבות המתקיימות גם בענייננו - בין בשל נטילת האחריות של הנאשמת והודאתה באשמה; בין בשל פיצוייה של חברת האשראי, עוד קודם להרשעה; ובין בשל מצוקתה האישית באותה תקופה, כעולה מן המסמכים השונים (סעיפים 40יא(4)-(7) לחוק העונשין, בהתאמה). לטובתה של הנאשמת יש לזקוף את הפסקת הגניבות מיוזמתה, והשבת הכרטיס למקומו עוד קודם שהתעורר החשד נגדה - נתון הגובר על ניסיונותיה, אל מול המתלוננת, להביא בתחילה ל"סגירת התלונה".