הכרעת דין בתיק ת"פ 9539-08

1.                  החלטתי לזכות את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

2.                  נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות של ניכוי מס תשומות בלא שיש לגביהם מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ה - 1975, (להלן: "החוק"), וכן לפי סעיף 117 (ב2) (3) לחוק ביחד עם סעיף 119 לחוק.

3.                  בכתב האישום מתואר כי הנאשמת מס' 1, (להלן: "החברה") נרשמה כעוסק מורשה בתחום המסחר הקמעונאי בבשר וכי נאשמים מס' 2-3 (להלן: "הנאשמים") היו מנהליה הפעילים. בשנת 2005 הגישה החברה באמצעות הנאשמים דו"חות תקופתיים בהם ניכתה תשומות בסך של 1,256,770 ש"ח כאשר המע"מ הכלול בהן הינו 182,344 ש"ח וזאת על סמך חשבוניות של חברת אבו שקרה לבעלי חיים בע"מ. חברת אבו שקרה לבעלי חיים בע"מ לא ביצעה ולא התחייבה לבצע עסקה עם הנאשמים ולכן, כך הטענה, החברה באמצעות הנאשמים ניכתה תשומות בלא שיש בידיה חשבוניות מס כדין. החברה והנאשמים כפרו במיוחס להם.

4.                  אין למעשה מחלוקת על כך כי החברה אכן ניכתה מס תשומות בגין חשבוניות רכישה של כבשים ובעלי חיים שאותם לכאורה רכשה מעוסק בשם אבו שקרה (אף שבכתב האישום נכתב כי מדובר בחברת אבו שקרה לבעלי חיים בע"מ אין מדובר בתאגיד אלא בעוסק יחיד) בסכומים האמורים. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם אכן מדובר בחשבוניות פיקטיביות כטענת המאשימה או בחשבוניות אמיתיות. עוד חלוקים הצדדים בשאלת אחריותם של הנאשמים כמנהליה של החברה.

5.                  במצב הדברים הרגיל נתמך אישום בכך שמדובר בחשבוניות פיקטיביות בהוכחת הפיקטיביות של החשבוניות מעדותו של מי שערך אותן ובראיות המראות כי אותן חשבוניות שבגינן ניכתה החברה מס תשומות לא נרשמו בספריו של העוסק שהוציא אותן והוא לא שילם את המס הנובע מהן במסגרת הדיווחים שהגיש. בהליך זה - עדות זו חסרה. אותו עד תביעה הכרחי - פאיז שקרה - לא הגיע לבית המשפט להעיד ביום שאליו נקבעה שמיעת הראיות. לבקשת המאשימה הוצא צו הבאה ונקבע מועד נוסף לשמיעתו ואולם צו ההבאה לא בוצע על ידי המשטרה; העד לא אותר ולא ברור היה אם ומתי יאותר. בקשת המאשימה לקביעת מועד נוסף (שלישי) נדחתה (החלטה בפתח ישיבת ההוכחות מיום 19.7.11). משכך בחרו הנאשמים שלא להעיד והצדדים סיכמו את טענותיהם על בסיס העדויות האחרות שנשמעו והמסמכים שהוגשו.

6.                  אף שהמאשימה התמקדה בטענותיה בסיכומים בשאלת מעמדם של שני הנאשמים כמנהליה הפעילים של החברה דומה כי לא הצליחה להראות את הנדבך הראשון בכתב האישום והוא כי החברה עברה את העבירות המיוחסות לה.

7.                  בעניין זה התמיכה הראייתית בכתב האישום הייתה דלה ונסמכה על הראיות הבאות:

א.      עדותו של מר גדי בהלול, חוקר, שלפיה הנאשמים לא ידעו לתת פרטים לגבי אותו אבו שקרה בעת שנחקרו על ידי חוקרי מע"מ (עמ' 10, ש' 26);

ב.       הודעתו של נאשם 3 במשטרה (ת/9) שממנה עולה בעמ' 3, ש' 19 כי בעת שנשאל האם הוא מכיר סוחר שהחברה קנתה ממנו ונקרא אבו שקרה הוא השיב כי אינו מכיר סוחר כזה. הנאשם 3 גם לא ידע לזהות את החשבוניות שנערכו על ידי אבו שקרה ומהן נוכו תשומות כאשר הוצגו בפניו באותה חקירה ראשונה.

ג.        הודעתו של נאשם 2 במשטרה (ת/2) שבה הוא משיב כי אינו יודע מי אותו איש (אבו שקרה) ומה הקשר בינו לבין החברה - (עמ' 4 ש' 32).

ד.       עדותו של טלאל אלעטאונה שתאר כי מכר לחברה באמצעות הנאשם 3 כבשים מבלי שמסר לה חשבוניות, דבר המלמד לטענת המאשימה את הצורך של החברה והנאשמים בחשבוניות פיקטיביות.

8.                  המאשימה כאמור אינה יכולה להביא לעדות את אותו אבו שקרה והיא אף לא הביאה ראיות לגבי הדו"חות שהגיש או שלא הגיש לגבי העסקאות שערך. דו"חות שמטבע הדברים מצוים ברשותה.

9.                  הנאשמים מצדם טוענים כי בהודעות מאוחרות יותר שנגבו מהם כאשר התבקשו להסביר ונשאלו לגבי החשבוניות בהן מדובר הם נתנו הסבר והסבירו כי מדובר ברכישות שעשו דרך אדם בשם אבו סאמר שרכש מאבו שקרה והביא את החשבוניות. הם נתמכים בהקשר זה לא רק בהודעות שהם עצמם נתנו (ת/4 ו- נ/2) אלא גם בעדותו של אלעטאונה שלפיה היה סוחר בשם אבו שקרה (עמ' 4, ש' 27-28; עמ' 5, ש' 3-5)).

10.              לאחר שקילת הראיות וטענות הצדדים מצאתי כי יש לזכות את הנאשמים שכן בענייננו לא הוכחו, כפי שטענו הנאשמים, יסודות העבירה.

11.              באשר ליסוד העובדתי - לא הונחה תשתית מספקת להראות כי מדובר בחשבוניות פיקטיביות שאין מאחוריהן עסקה אמיתית. אמנם בתחילה הנאשמים לא ידעו מי הוא אותו סוחר שמכר להם את הכבשים ואולם לא שוכנעתי כי מדובר בהוכחה מספקת להיות החשבוניות פיקטיביות. בחינת היקף העסקאות של החברה אינו מצביע על כך שמדובר ברכישות חריגות ודרמטיות שחורגות מהפעילות העסקית הרגילה של החברה (ר' כרטסת התשומות שהוגשה - ת/5); הנאשמים נתנו בהמשך הסבר לזהות המוכר ואין די במה שהביאה המאשימה כדי לקבוע כי אין מדובר בעסקאות אמת.  הסברם של הנאשמים נתמך לכאורה גם בעדותו של אלאטאונה המתייחס לקיומן של מכירות דרך צדדים שלישיים  (עמ' 7, ש' 10-11).

12.              יובהר אין כל ראיה כי העסקאות אינן אמיתיות או כי המס שאותו ניכו הנאשמים כתשומות לא שולם לאוצר המדינה כתשלום עסקאות על ידי המוכר. המאשימה לא הצליחה להביא לעדות את פאיז שקרה או אבו שקרה, שהיא טוענת שהוא המוכר של אותן עסקאות שלא היו, אך בוודאי שיכולה הייתה להביא נתונים לגבי הדיווחים שמסר. אמנם גם אם העסקאות לא היו מדווחות עדיין אין ללמוד בהכרח מכך שלא דווחו על אשמתם של הנאשמים אך בוודאי שהדבר הוא נדבך הכרחי בדרך להוכחת כתב האישום וראיה זו, המצויה בשליטת המאשימה, לא הוגשה.

13.              לסיכום, אין די בכך שבחקירה הראשונה שנערכה לנאשמים הם לא ידעו לזהות את החשבוניות ולא הכירו את אבו שקרה כדי לבסס את קיומו של היסוד העובדתי הנדרש לצורך הרשעתם בעבירות המיוחסות להם.

14.              באשר ליסוד הנפשי, שמחייב כי ניכוי המס ייעשה במטרה להתחמק מתשלום המס, לא הוכח גם יסוד זה. בהיעדר הוכחה כי מדובר בפעילות פיקטיבית הרי שאין כל אינדיקציה לדעת שהרישום החשבוניות נעשה כדי להתחמק מתשלום מס, גם אם המס, כפי שצוין לעיל, כלל לא שולם ואין די באותו חוסר היכרות שעולה מתוך החקירה הראשונה או בקיום רכישות אחרות ללא תשלום מע"מ, שאינן חלק מכתב האישום, כדי לקבוע כי התכוונו להתחמק מתשלום מס להביא להרשעתם של החברה והנאשמים.

15.              בהתחשב בכל אלה, לא עמדה המאשימה בנטל הראיה המוטל עליה במשפט הפלילי להוכיח את אשמתם של החברה והנאשמים לכך שנעברה עבירה ומשכאן התייתר הדיון בשאלת מעמדם של אלה כמנהליה הפעילים של החברה.