הכרעת דין בתיק ת"פ 6802-08

שני הנאשמים הועמדו לדין על עבירות של ניסיונות פריצה לרכב. על פי עובדות כתב האישום, ביום 6.1.08 במהלך עבודתם בעבודות גינון בבית החולים הדסה עין כרם, ניסו הנאשמים להתפרץ למספר כלי רכב בכוונה לבצע גניבה. נאשם 1 ניסה לפתוח ארבעה כלי רכב ונאשם 2 ניסה לפתוח שלושה כלי רכב. בנוסף נאשם 1 פרץ למשאית סמי טריילר והכניס את גופו אליה בכוונה לבצע גניבה, אך כשנשמעה אזעקה עזב את המשאית.

הצדדים הגיעו להסכמה לפיה יוגש חומר הראיות הכתוב ללא שמיעת עדים, והכרעת הדין תינתן על סמך הראיות שבכתב וטיעוני הצדדים. כך שהראיות שבפני הן הראיות שבכתב ולא נשמעו עדויות.

חומר הראיות כולל ראיות משלושה סוגים: הראיה העיקרית היא דו"ח פעולה של השוטר ליעד רודריג (ת/8) שהיה בתצפית וראה את הנאשמים מבצעים את המעשים נשוא כתב האישום. בנוסף אליה קיימים דו"חות פעולה של שוטרים נוספים שעצרו את המשיבים על פי זיהוי שמסר רודריג, וכן הוגשו הודעות הנאשמים.

עדי התביעה

דו"חות הפעולה של השוטרים הנוספים מבוססים על זיהוי הנאשמים על פי לבושם, כפי שמסר השוטר ליעד רודריג. רודריג ראה את הנאשמים עולים על אוטובוס פנימי של בית החולים ומסר את מספר הזיהוי שלו. השוטרים עקבו אחר נסיעתו של האוטובוס (בדו"ח פעולה של השוטר אלעד כהן ת/5 מציין נסע אחרי האוטובוס), ועצרו את הנאשמים לאחר שירדו ממנו. הנאשמים בהודעותיהם אינם חולקים על כך ששהו במקום ועבדו בעבודות גינון בסמוך לכלי הרכב, ונאשם 1 אף מודה שנגע בידיות כלי הרכב ונגע במשאית. מכאן שעצם נוכחותם של הנאשמים במקום ובזמן הנטענים, והזהות בין האנשים שנראו בתצפיתו של רודריג לבין הנאשמים שנעצרו, אינה שנויה במחלוקת.

באשר למעשים המיוחסים לנאשמים:

העד ליעד רודריג שהה בתצפית ותיאר בדו" הפעולה ת/8 את שראה. הוא ציין כי הבחין בנאשמים מסתובבים בתוך החניונים המדורגים של בית החולים כשהם עובדים בגינון, ו"במהלך הליכתם בתוך בחניונים זוהו החשודים מנסים לפתוח דלתות של רכבים". בדו"ח מתואר חשוד מס' 2 (הוא הנאשם 1 בתיק) ניגש למשאית גדולה בצבע לבן שחנתה בחניון 8, פותח את הדלת שעל יד הנהג, נכנס עם החלק העליון של גופו לתוך המשאית ושוהה שם מספר שניות. ברגע שפעלה המשאית נראה הנאשם עוזב במהירות, סוגר את הדלת ומתרחק בהליכה מהירה. בהמשך מתואר נאשם זה כשהוא מתקרב לכלי רכב שונים שפרטים ומספר לוחית הזיהוי שלהם תוארו, ובזה אחר זה מנסה ללא הצלחה לפתוח את דלתותיהם.בהמשך הדו"ח נראה גם נאשם 2 משוחח עם נאשם 1 ולאחר מכן ניגש למספר כלי רכב, מנסה לפתוח את דלתותיהם, כשבין ניסיון לניסיון הוא ניגש לנאשם 1 ומשוחח עימו. לאחר מכן עלו הנאשמים לאוטובוס.

גירסאות הנאשמים:

גירסת נאשם 1

נאשם 1 טען בהודעתו במשטרה ת/2 כי הוא עובד בגינון וכשהולך לזרוק גזם לעיתים הוא נוגע בדלתות של כלי רכב, לא לשם גניבה אלא מתוך שיעמום (שורות 5, 7). בהמשך הודה כי לפעמים עוברים על יד רכבים ו"משחקים בדלתות שלהם" (שורות 8, 9). הוא הודה כי ביום האירוע נגע בדלתות של 4-5 כלי רכב, לטענתו באקראי וללא מטרה (שורות 23-25). לגבי המשאית הכחיש כי נכנס אליה וטען שכשראה שהאזעקה עובדת ניגש לרכב ושם את ידיו עליו, פתח את הדלת וסגר אותה מיד, ואז עזב והמשיך בעבודתו (שורות 37-39). בהמשך טען כי פתח את דלת המשאית כדי לבדוק אם האזעקה תמשיך לעבוד (שורות 52, 53).

הגירסה שמסר נאשם 1 אינה סבירה. הדבר בולט בעיקר לגבי המשאית: אין זה סביר שאדם המסתובב במקום שאין לו כל קשר למשאית ייגש אליה ויפתח את הדלת כשהאזעקה פועלת. האזעקה מפנה תשומת לב אל המשאית, ויתכן שאף משטרה או אבטחה, ופתיחת הדלת עלולה להעמיד אדם במצב של חשוד. הנטיה הטבעית המצופה ממי שנמצא במצב כזה היא להימנע מפתיחת הדלת ומנגיעה בדלת. על אחת כמה וכמה כשמדובר באדם העובד במקום בעבודות מזדמנות, אשר ריצה מאסר בעבר (עובדה זו עולה מהודעת הנאשם. ב"כ הנאשם לא ביקש למחוק או להסתיר חלקים מההודעה. כיון שממילא נחשפתי לעובדות אלו, אני מציינת אותן גם בהכרעת הדין. עם זאת אציין כי אין מדובר בהרשעה בעבירות מהסוג הנדון כאן).

הנאשם נצפה על ידי השוטר רודריג כמי שנכנס בחלק מגופו לתוך המשאית ושהה בה מספר שניות, גירסתו של הנאשם אינה סבירה, וגירסת השוטר לא נסתרה ומהימנותה לא נפגעה. על כן אני מקבל את תיאורו של השוטר.

בנוסף למשאית, הנאשם נראה כמי שמנסה לפתוח כלי רכב נוספים, ואף הודה בביצוע הנסיונות, אם כי טען שלא עשה זאת לצורך גניבה. קשה להעלות על הדעת מטרה אחרת, לגיטימית, שלשמה יפתח אדם דלת של כלי רכב. במיוחד כשהדבר נעשה בשיטתיות, מספר פעמים, בחניון שמטבע הדברים התנועה בו אינה רבה וניתן לבצע בו עבירות. על כן אני קובעת כי הנאשם לא פעל באופן תמים וניסה לפרוץ לכלי רכב גםפ באירועים הנוספים.

אציין כי בנוגע למשאית קיים קושי טכני. השוטר רודריג רשם מספר זיהוי של המשאית, אולם התברר כי המספר מתייחס למשאית שלא היתה במקום והורדה מהכביש לפני האירוע. הדבר מצביע אמנם על כך שנפלה טעות ברישום פרטי המשאית. אולם כפי שתיאתי לעיל, הנאשם עצמו אינו מכחיש את עיקרי אירוע המשאית - הוא הודה בכך שבמקום חנתה משאית, שאזעקת המשאית פעלה ושהוא עצמו פתח את דלת המשאית. בנסיבות אלו מספר הרישוי של המשאית אינו עובדה מהותית ואין לייחס משקל של ממש לטעות זו. אין בטעות שנפלה כדי להשפיע על מהימנות דו"ח הפעולה בכללו, שכן כאמור עיקרי העובדות המתוארות בו אינם שנויות במחלוקת.

גירסת נאשם 2

נאשם 2 בהודעתו במשטרה (ת/1) הכחיש כל קרבה או נגיעה לכלי רכב בחניונים. הוא אישר שעבד בעבודות גננות וכן אישר את תיאור לבושו כפי שתואר על ידי התצפיתן (שורות 15, 16). אולם לגבי הטענה שניסה לפתוח כלי רכב טען שלא התקרב ולא נגע בהם, וכי טענות השוטרים בעניין זה הן שקר 0שורות 17-21). הנאשם אף הכחיש את הימצאותו בחניון מס' 8, שבו על פי תיאורי התצפיתן התרחשו המעשים.

כפי שתיארתי, השוטר ליעד רודריג תיאר במפורט את מעשי הנאשם, אשר ניגש למספר כלי רכב , ניסה לפתוח את דלתותיהם, לא הצליח, ניגש ושוחח גם נאשם 2 ולאחר מכן ניסה שוב לפתוח דלת רכב אחר. המעשים תוארו בפירוט, תוך תיאור של סוג כלי הרכב, צבעם ונסרי לוחיות הזיהוי שלהם. תיאור זה של השוטר לא נסתר.

הנאשם הכחיש את עצם ההתקרבות כלי הרכב. לאור הכחשתו הגורפת, הוא לא נתן הסבר לניסיון לפתוח את כלי הרכב. נוכח תיאורו האמין של השוטר לא ניתן לקבל את טענות הנאשם. יתר על כן: נאשם 1 אף הוא אישר במפורש כי נאשם 2 נגע בכלי הרכב (ת/2 שורה 47). לפיכך אני מקבלת את גירסת עדי התביעה וקובעת כי נאשם 2 אכן נגע בדלתות כלי הרכב וניסה לפתחן. משקבעתי כך, והנאשם לא נתן הסבר למעשים, המסקנה היא שהנאשם ניסה לפתוח את כלי הרכב על מנת לפרצם.

גם אם הנאשמים עברו לצורך עבודתם בסמוך לכלי רכב, ויתכן שנגעו בהם באקראי, אין זה סביר שיעשו ניסיונות לפתוח את דלתותיהם. פעולות כאלה, במיוחד כשהן נעשות מספר פעמים, מקימות חזקה עובדתית לפיה אין מדובר במעשה תמים אלא בניסיון לפרוץ לכלי הרכב. גם אם באופן עקרוני ניתן למצוא הסבר למעשים כגון אלו, הרי שעל הנאשמים לתת את הסברם ולשכנע את בית המשפט בכשרות כוונותיהם. בתיק זה הנאשמים נמנעו מלהעיד ולמסור גירסה. אמנם הצדדים הגיעו להסכמה דיונית בדבר הגשת חומר החקירה הכתוב. אולם לא ניתן לראות את אמרותיהם של הנאשמים במשטרה כעדות בה הם עומדים לחקירה נגדית וניתן להתרשם מעדותם. גם נוכח ההסכמה בין הצדדים לא אייחס להימנעות מלהעיד כחיזוק לראיות התביעה באופן פורמלי, הריש הנאשמים ויתרו על זכותם לנסות לשכנע את בית המשפט בתום ליבם ולהסביר את מעשיהם.