הכרעת דין בתיק ת"פ 6737-04-12

2.      על פי עובדות כתב האישום, במהלך המחצית השנייה של שנת 2011, במועד אשר אינו ידוע במדויק למאשימה, פנה הנאשם למנהל האוכלוסין בבקשה להעסקת עובדים זרים, ובקשתו נדחתה.

ביום 30.3.12, בסמוך לשעה 19:30, פגש הנאשם באהרון ברזני, המשמש כראש מנהל העובדים הזרים ברשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים (להלן: "המתלונן"), בבית הכנסת "ישורון" במבשרת ציון בו נוהגים השניים להתפלל.

משנסתיימה התפילה, פנה הנאשם למתלונן וביקש לשוחח עמו בצד. הנאשם אחז בחולצתו של המתלונן ואמר לו כי אם לא יאשר את בקשתו להעסקת עובדים זרים אין לו מה להפסיד. בהמשך, החל הנאשם מכה את המתלונן בעזרת אגרופיו בכתפיו וכן בעט ברגליו, עד אשר הגיע עובר אורח אשר הרחיקו מהמתלונן. בזמן התקיפה, אמר הנאשם למתלונן כי הלה משמש כיושב-ראש המטה של שאול מופז וכי ידאג לפטרו.

כתוצאה מהתקיפה חש המתלונן כאבים בכתף ימין וברגל שמאל, והוא פנה לקבלת טיפול רפואי.

בהמשך, מגולל כתב האישום את העובדות הרלוונטיות כנגד נאשם 2, בנו של הנאשם. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 1.4.12 נעצר הנאשם, ובו ביום הגיע נאשם 2, בסמוך לשעה 15:00, לבית המתלונן. נאשם 2 פנה אל המתלונן וביקש כי יבטל את תלונתו במשטרה כנגד אביו. המתלונן השיבו כי אין באפשרותו לעשות כן, שכן הוא הותקף מתוקף היותו עובד ציבור. נאשם 2 פנה ללכת ואז אמר למתלונן, כי טעה בכך שפנה לתקשורת וכי זה לא מתאים שאביו לא יהיה נוכח בביתו. לאחר מכן איים על המתלונן באומרו "כמו שהיה לנו שחור בחג הזה גם לכם יהיה שחור ועכשיו אני בתמונה ויש לכם עסק איתי". בהמשך, כששמע את אשת המתלונן מציינת בפני המתלונן כי אמירה זו נשמעת כאיום, השיב: "כן כדאי שתיזהרו כי אני בתמונה" (להלן: "האירוע השני").

תשובת הנאשמים לכתב האישום

3.      הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום, ובמסגרת תשובתו לאישום אישר כי פגש במתלונן בבית הכנסת, אולם ציין כי המתלונן הוא אשר תקף אותו והחל מגדף אותו.

הנאשם 2 הודה במיוחס לו בכתב האישום, לאחר שנשמעו עדי התביעה, והורשע אולם טרם נגזר דינו.

4.      במסגרת פרשת התביעה ביקשה המאשימה לחזור בה מעבירת האיומים, שיוחסה לנאשם בכתב האישום, לאחר שהמתלונן לא העיד בעניין והנאשם זוכה מעבירה זו. כיוון שכך, כתב האישום נסוב על עבירה של תקיפת עובד ציבור, ועליה בלבד.

ראיות התביעה

5.      מטעם המאשימה העידו ארבעה עדים:

ע"ת 1, מר אהרון ברזאני (המתלונן)-  המתלונן מכהן כראש מנהל שירות המעסיקים והעובדים הזרים ברשות ההגירה והאוכלוסין, ובין היתר הוא אמון על הנפקת רישיונות והיתרים להעסקת עובדים זרים בישראל.

בעדותו מסר המתלונן כי ביום האירוע, עת ביקש לשוב לביתו לאחר שסיים להתפלל בבית הכנסת, פגש בנאשם, המוכר לו בשל מגוריהם באותו יישוב. הנאשם פנה אליו כדי לשוחח עמו והמתלונן שעה לבקשתו וסר לצד הדרך כדי לשוחח עם הנאשם. לטענת העד בשלב זה, החל הנאשם לתוקפו, תוך שהוא אוחז בחולצתו, צועק ומשתולל ומטיח בו כי בעטיו לא קיבל רישיון להעסיק עובדים זרים. כמו-כן, החל הנאשם בועט ברגלו השמאלית של המתלונן ומכה בו בכתפו הימנית. משלא נענה הנאשם לבקשתו לחדול מהתקיפה, ומשלא עלה בידו להשתחרר ממנו, החל המתלונן זועק לעזרה. לטענת המתלונן, דוד ימין, שיצא אף הוא מבית הכנסת, שמע את זעקות המתלונן ורץ לכיוונו, ורק אז הניח לו הנאשם.

עוד מסר המתלונן כי כשעה לאחר שהותקף, פנה לקבלת טיפול רפואי ולאחר מכן פנה להגיש תלונה במשטרה.

ע"ת 2, גב' דבורה ברזאני- אשת המתלונן (להלן: "דבורה"). העדה העידה רק בקשר לאירוע השני, בעניינו של נאשם 2, שכן היא לא נכחה בעת האירוע הראשון. העדה ציינה בעדותה, כי בעת ביקור נאשם 2 בביתם, לאחר שסירב המתלונן לחזור בו מתלונתו, ציין בפניה נאשם 2 כי תקיפת הנאשם את המתלונן הייתה על רקע סירובו של המתלונן לתת אישור להעסקת עובדים זרים לחברה שבניהולו של הנאשם.

ע"ת 3, מר ציון מיכאל נכח אף הוא בבית המתלונן בעת האירוע השני. בעדותו ציין, כי הנאשם 2 אמר למתלונן כי אביו (הנאשם) תקף את המתלונן לאחר שזה התמהמה בטיפול בבקשתו.

ע"ת 4, מר דוד ימין (להלן: "ימין") העיד כי ביום האירוע, לאחר שנסתיימה התפילה בבית הכנסת, פנה לשוב לביתו ביחד עם המתלונן. עת יצאו מבית הכנסת, פנה הנאשם אל המתלונן והחל לשוחח עמו. העד המשיך לכיוון ביתו יחד עם ילדתו הקטנה. לאחר שהתרחק כ- 100 מטרים משם, החל שומע צעקות וקללות, ומשהסתובב לאחור הבחין במתלונן ובנאשם עומדים זה מול זה צועקים ומגדפים זה את זה. הוא רץ במהרה לכיוונם ונעמד ביניהם על מנת להפריד בין הניצים. לטענתו העובדה שעמד ביניהם מנעה קיומו של מגע פיזי אלים בין השניים, אולם הטעים כי לא הבחין באלימות פיזית מטעם מי  מהצדדים. לאחר האירוע הבחין במתלונן כשהוא אחוז בהלה, והמתלונן אף  ציין בפניו כי הוא חש בכאבים ברגלו ובכתפו.