הכרעת דין בתיק ת"פ 575-08-11

כתב האישום

1.       כנגד הנאשם הוגש כתב באישום המייחס לו 2 עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.       על פי עובדות כתב האישום, ביום 28.7.11 בשעה שאינה ידועה, בביתם ברחוב שמעון 117 במבשרת ציון (להלן: "הבית"), איים הנאשם על אחיו יעקב אוזנה (להלן: "המתלונן" או "יעקב") ועל אחותו איבון מורזאי (להלן: "המתלוננת" או "איבון") (להלן ביחד: "המתלוננים") בפגיעה שלא כדין בגופם בכוונה להפחידם.

3.       הנאשם אמר למתלונן שאם הוא יגיע הביתה, אז אחד משניהם ימות, וכן אמר למתלוננת כי ידקור אותה וישחית את פניה.

תשובה לאישום וגדר המחלוקת

4.       בתשובה לכתב האישום הכחיש הנאשם כי איים על מי מהמתלוננים.

5.        בנוסף למחלוקת העובדתית האם איים הנאשם על המתלוננים,  קיימת בין הצדדים מחלוקת בשאלה האם חלה על הנאשם הגנת אי-שפיות, לפי סעיף 34ח לחוק העונשין, הפוטרת אדם מאחריות פלילית בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, ומשכך הוא חסר יכולת של ממש להימנע מעשיית המעשה, או להבין את שעשה או את הפסול שבמעשיו.

6.       ב"כ הנאשם גורס, כי עומדת לנאשם הגנת אי-שפיות בשל מחלת סכיזופרניה כרונית ממנה סובל הנאשם מזה 25 שנה, והמניע למעשיו הוא החרפה פסיכוטית ומחשבות פסיכוטיות, כך שבשעת המעשה לא פעל הנאשם מתוך רצון חופשי, לא הייתה לו כוונה פלילית והיה חסר יכולת להימנע מלעשות את המעשה. הסנגור סומך טענותיו על חוות דעת שהוגשה מטעם הנאשם (נ/1), ועל עדותו של עורך חוות הדעת, הפסיכיאטר ד"ר דורון עמנואל (להלן: "ד"ר עמנואל").

7.       המאשימה סבורה, בהסתמך על חוות-דעתם של ד"ר צפריר ליבל (להלן: "ד"ר ליבל") וד"ר רסקין סרגיי (להלן: "ד"ר רסקין"), מיום 24.10.11 ועל חוות דעתם המשלימה מיום 28.11.11, וכן בהסתמך על עדותו של ד"ר רסקין בבית המשפט, כי הנאשם יכול לעמוד לדין ובמקרה הצורך לשאת בעונשו, שכן הנאשם הבין את הפסול שבמעשיו והיה יכול להימנע מלעשותו.

ראיות המאשימה

8.       בטרם אפנה לדיון בחוות-הדעת של המומחים ועדויותיהם, אסקור את ראיות הצדדים לעניין הוכחות אשמתו של הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

9.       המתלוננת סיפרה כי במועד האירוע הנאשם היה במצב נפשי ירוד שכן, כפי הנראה, לא היה מטופל ולכן השתולל, קילל וגידף. כשנתבקשה לספר מה בדיוק אמר הנאשם, השיבה כי היא לא זוכרת והדגישה שמטרת התלונה הייתה לעזור לו: "...אני הרבה כבר לא זוכרת. אני פשוט לא זוכרת מה הוא אמר אבל אני יודעת שהוא קילל וכעס וצעק ואם עשינו את זה, עשינו את זה בכדי שיעזרו לו, שיאשפזו אותו. לא תיארנו לנו שהוא יהיה עצור" (עמ' 10 ש' 13-15). לאחר שהמתלוננת התקשתה לזכור מה אמר לה הנאשם, ב"כ המאשימה רענן את זיכרונה מהודעתה והיא אישרה את דבריה שם:

"ש. נשאלת (הכוונה במשטרה ח.מ.ל.) איזה איומים השמיע הנאשם כלפייך וענית 'כל מיני איומים, שהוא ישחית לי את הפנים'...

ת. כן, נכון" (עמ' 10 ש' 27-29).

המתלוננת ציינה שהיא מפחדת מהנאשם כשהוא נמצא במצב כפי שהיה ביום האירוע, "כשהוא בטירוף".

בחקירתה הנגדית נשאלה המתלוננת אם יתכן שהנאשם רק קילל אותה ואת אחיה ולא איים, זאת לאחר שציטט לה משורה 17 להודעתה במשטרה שם אמרה: "היו התבטאויות לא יפות, פה של מטורפים" והיא השיבה שיכול להיות. בחקירה חוזרת הקריא ב"כ המאשימה את כל השורה יחד עם המשך הדברים, מהם עולה כי הנאשם אכן איים על המתלוננת ביום האירוע:

"ש. אבקש לצטט משורה 17 להודעתך 'מלבד היום הזה שאת מדברת עליו, היו עוד איומים מצדו?' והשבת 'לא. רק התבטאויות לא יפות. אתה יודע מה זה פה של מטורפים'. לגבי האירוע הזה מיום 28.7.11, הנאשם איים עלייך ואמר לך שישחית לך את הפנים.

ת. כן" (עמ' 14 ש' 2-5).

10.   המתלונן סיפר כי הוא האפוטרופוס של הנאשם. עוד סיפר כי באותה תקופה הנאשם התגורר עימו בבית בחדר נפרד, וציין כי כבר כשלושה ימים לפני האירוע הנאשם היה בירידה נפשית ואף הזמינו משטרה בגין התפרעות שלו בבית, אולם השוטרים אמרו שאין מה לעשות עמו כל עוד הוא אינו מבצע עבירות. לדבריו ביום האירוע הנאשם היה במצב קשה וכעס על כל מי שעמד לידו. המתלונן העיד על הדברים שאמר הנאשם למתלוננת, ושוב במטרה להצדיק את מעשיו של הנאשם, והסביר שהמתלוננת לא רגילה לראות אותו במצב הזה, ולכן חרה לה שהנאשם צועק ומשתולל. היא התפרצה עליו ובתגובה אמר לה הנאשם: " שתסתום את הפה שלה, שלא תתערב, שתשתוק, 'אני אשחית לך את הפנים', 'אני אשנה לך את הצורה' וקללות..."  (עמ' 16 ש' 7-9).