הנאשם בתיק זה עומד לדין בגין עבירה בניגוד לסעיף 111 לפקודת המכרות, 1925.
עובדות כתב האישום, כי ביום 19.06.2009 הגיע לאזור הישוב חלוצית 1, ביחד עם נהג משאית שהזמין מבעוד מועד, תוך שטען כי בידו אישורים לכרית חול כדין, שם החל לכרות חול, להעמיסו על המשאית, עד אשר הגיע פקח הסיירת הירוקה למקום, אז ברח הנאשם מהמקום.
השתלשלות ההליך
כתב האישום בתיק זה הוגש בחודש 02/2011.
בתאריך 16.01.2012, ובטרם נמסר מענה, הועבר התיק לטיפולו של מותב זה.
בתאריך כד' אדר תשע"ב - 18.03.2012 כפר הנאשם, באמצעות ב"כ, בעבירה, תוך שהודה בנוכחות במקום, לטענתו בשל כך שביצע עבודות באמצעות "שופל" בסמוך, אך לא כרה חול, לא העמיס חול ולא ברח מהפקח.
התיק נקבע להוכחות. ביום ל' ניסן תשע"ב - 22.04.2012 החלה להשמע פרשת התביעה. ביום א' תמוז תשע"ב - 01.07.2012 אמורה היתה להסתים פרשת התביעה וכן להשמע פרשת ההגנה, ברם ע.ת. 5 לכתב האישום נמנע מהתיצב, והוצא כנגדו צו הבאה.
לאחר שאותר העד הנ"ל ונקבעו לו תנאי שחרור במסגרת צו הבאה, התיצב לדיון הבא, שנקבע ליום יח' כסלו תשע"ג - 02.12.2012, אז נשמעו עדותו של עד זה, פרשת ההגנה וסיכומי הצדדים.
במהלך הסיכומים, הפנה בית המשפט תשומת לבם של הצדדים לשאלה, האם סעיף האישום הנזכר בכתב האישום תואם את העובדות, וביקש מהם להתיחס גם לחלופות של הרשעה בעבירה של גניבה או אחזקת רכוש שהושג בעבירה. הצדדים נדברו ביניהם ולאחר מכן הוגשו הודעות מטעם הצדדים. מטעם התביעה, הוגשה הודעה מיום 04.12.2012, בה נטען, כי עובדות כתב האישום מבססות עבירה של כריה שלא כדין, אך לחלופין הודיעה התביעה, כי תבקש להרשיע הנאשם בעבירה של גניבה, בניגוד לסעיף 383(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.
מטעם ההגנה הוגשה ביום 14.01.2013 (לאחר ארכה שניתנה לבקשת הסניגור) הודעה קצרה, בה נטען כי ההגנה עומדת על טענתה, כי יש לזכות הנאשם מאשמה בתיק זה, ברם מבקשת שלא להרשיע הנאשם מעבר לעתירתה החלופית של התביעה, קרי: עבירת גניבה, שלא הושלמה.
סקירת התמונה הראיתית
מטעם התביעה העידו
ע.ת. 1 רס"מ אהרון בן הרוש, אשר גבה אמרת הנאשם. האמרה שנגבתה על ידי עד זה הוגשה וסומנה ת/1. מעדותו עלה, כי הנאשם זומן לחקירה מספר שבועות לאחר ביצוע העבירה הנטענת, בתאריך 30.06.2009. הנאשם נחקר לראשונה בתאריך 01.07.2009. עוד עלה, כי לא נרשמה תגובת הנאשם לאחר שהוקראו זכויותיו בנוגע לזכות ההיוועצות.
ע.ת. 2, עודד נחמיה, הינו פקח הסיירת הירוקה, אשר סיפר, כי מפקח, בין היתר, על כריה בלתי חוקית. לדבריו, קיבל קריאה לפיה ישנם טרקטור ומשאית באזור פתחת שלום. לדבריו, המדובר היה בישובים שטרם עברו הסדרה (הכוונה לפיתוח - ר.ס.), בתחילת הקמתם, הכביש טרם היה סלול (ע' 12 ש' 29 - 31).
כשהגיע למקום, זיהה טרקטור "שופל" ומשאית "פול-טריילר". תמונות הטרקטור והמשאית הוגשו וסומנו ת/4 ו-ת/5 בהתאמה. עוד מרחוק, הבחין כי הטרקטור אוסף חול מפאתי הכביש. העד הגיע למקום, ביקש מהנוכחים להזדהות, הנאשם עלה על השופל וברח מהמקום. כלעומת זאת, נהג המשאית (ע.ת. 3 סלאח טאלב אבו-האני) נותר במקום, בתחקורו בשטח סיפר כי הנאשם הזמינו לבצע העבודה. העד בירר אל מול מנהל מקרקעי ישראל וכן אל מול המועצה המקומית האם ניתן לנאשם היתר לכריה במקום, זאת אע"פ שהגורם המוסמך לאשר זאת הוא מנהל מקרקעי ישראל בלבד. התשובה אצל שני הגורמים היתה שלילית.
לשאלה, מדוע לא צילם מרחוק את השופל בו נהג הנאשם מעמיס חול על המשאית, השיב כי ראה מרחוק את דבר העבירה, במרחק בו לא ניתן היה לצלם, ובשלב ההתקרבות שלו חדלו מהעבודה ולכן צילם את כלי הרכב שלא בפעולת העמסה.
לשאלה מדוע בתמונות שצילם רואים שתי משאיות, בעוד שבעדותו הזכיר משאית אחת בלבד, השיב כי באירוע הכריה היתה משאית אחת בלבד. הסביר נוכחות המשאית השניה היות שיש באזור עבודות פיתוח, סלילת כביש והכשרת תשתיות, המון משאיות נוסעות בציר (ע' 22 ש' 4 - 5).
העד אישר, כי החול הוחזר למקום ממנו נלקח, נפרק במקום הגניבה (שם, ש' 18 - 19 וכן ע' 23 ש' 2 - 3)).
לשאלת הסניגור בדבר תוצאות הבירור עם סגן ראש המועצה מר אלי אהרון, השיב כי הלה מסר לו כי הנאשם התקשר אליו לאחר המקרה וביקש כי יעזור לו היות שנתפס גונב חול (ע' 22 ש' 25 - 27).
ע.ת. 3 סלאח טאלב אבו-האני, הינו נהג משאית העובד בחברת עבודות עפר בבעלותו ובנהולו של ע.ת. 4 אסמאעיל מוסא אבו-עייש. לטענת העד, הכיר הנאשם מעבודה קודמת בפינוי פסולת. באותו היום הנאשם פנה אל בעלי החברה ע.ת. 4 וסיכם עמו כי ישלח בעבורו משאית להעמסת "חול דיונות" בישוב חלוצית. לטענת העד, הנאשם סיפר כי יש בידו כל האישורים הנדרשים. העד הגיע עם המשאית למקום, הנאשם החל להעמיס חול, הגיע למקום הפקח ע.ת. 2. הנאשם טען, כי יש בידיו האישורים, אך לפתע ברח. העד פרק את החול ועזב המקום.