הכרעת דין בתיק ת"פ 4939-03-13

כתב האישום מיחס לנאשם עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית.

תיאור העובדות הקצר של כתב האישום הוא שביום 24.2.13 סמוך לשעה 23:00 נעו שוטרים בניידת סיור ברח' דונולו הרופא ביפו. השוטרים הבחינו שהנאשם משליך חבילה מידו. לאחר שעיכבו אותו, ערכו חיפוש בזירה ומצאו חבילת סם מסוג קוקאין במשקל של 50 גר' לערך.

מטעם התביעה  העידו ארבעה שוטרים שהיו בניידת המשטרתית. עיקר דברם הוא, שבהיות הניידת בסיור ברח' דונולו הרופא ביפו מכוון מערב למזרח, זוהה הנאשם מהלך באותו רחוב כשכיוון תנועתו מנוגד לתנועת הניידת. כשהנאשם הבחין בניידת, סב על עקבותיו והחל לנוע במהירות. נהג הניידת הסיע אותה לעבר הנאשם כשהשוטרים בניידת שומרים קשר עין רצוף עם הנאשם. סמוך לבית מספר 30 ברחוב, נראה זורק דבר מה עטוף בנייר כסף (או דבר מה "נוצץ") אל השטח שבינות לבתים. הניידת עצרה ליד הנאשם. השוטר צחי בן יקר ניגש אל הנקודה שאליה נזרק הדבר שנראה כחבילה עטופה בנייר כסף. הוא מצא את החבילה במעין "מסדרון" המפריד בין חצרות שני בתים. החבילה נמצאה כארבעה מטרים אל תוך המסדרון. בבדיקה מאוחרת יותר התברר שהחומר המצוי בחבילה הוא סם מסוג קוקאין [ת/1, פ/5]. דברים דומים השמיע השוטר מיכאל סוחוטין. סוחוטין נשאר צמוד לנאשם בשעה שאחרים ערכו חיפוש אחר החבילה שנזרקה. הוא שם לב לכך שהנאשם עצבני ומרבה להביט לעבר המקום שאליו נעו השוטרים המחפשים [ת/5, פ/14-19].

השוטר שחר וייס, אף הוא מאנשי הניידת, ביצע את מעצר הנאשם. מדוח המעצר שמילא עולה תגובת הנאשם שתועדה כך: "אין תגובה מילולית. הרים את הראש כלפי מעלה, עצם את עיניו וסובב כפות ידיו כלפי מעלה" [ת/6]. השוטר וייס הסביר שתנועת הידיים והגוף של הנאשם בעת המעצר כמוה כאומרת: "אין מה לעשות".

הנאשם נחקר ומסר באמרתו שהוא מתגורר באזור ועובר למעצרו ירד לקנות סיגריות ברח' יפת. הוא כפר בכך שהשליך חפץ או חבילה מידו. טען שאינו משתמש בסמים ואין לו חלק ונחלה בחבילת הסמים שנתפסה [ת/12].

הנאשם חזר על גרסתו בעדותו בבית המשפט.

התובעת טוענת בסיכום טענותיה שעדויות השוטרים והדוחות שנרשמו בידם הם ראיה ישירה לכך שהנאשם החזיק בסם והשליך אותו. ארבעה שוטרים העידו שראו את הנאשם משליך משהו אל השטח שמפריד בין שני בתים. אין זה שטח פרטי. זה מעבר לציבור. אין שמץ של ספק שהנאשם הוא זה שהשליך את הסמים אל אותו מקום לאחר שהבחין בשוטרים. שהרי לא יעלה על הדעת שבעלים אחרים של החבילה השליך אותה אל חזקת הרבים והותיר אותה שם בלי השגחה. החבילה שווה כ-20,000 ש"ח ואין זו דרך הבריות להשליך דבר יקר ברחוב כאילו אין חפץ בו.

הסנגור טוען שאף על פי שהתרחיש שהוצג מפי התובעת הוא תרחיש הגיוני, אין די בכך כדי להרשיע אדם בפלילי. איש לא בדק את המקום שבו נמצאה חבילת הסמים לפני שהשוטרים נתקלו בנאשם. לא מן הנמנע שהחבילה היתה מונחת שם קודם לכן. הסביבה שבה נמצאה החבילה ידועה כמקום משכנם של סוחרי סמים. כשם שהתרחיש שהתובעת טוענת לו הגיוני, כך גם הגיוני תרחיש אחר והוא, שפלוני הניח את החבילה באותו מקום לפי שלא רצה שתמצא בביתו או ברשותו.

הסנגור הוסיף שהנאשם חי באזור כארבעים שנה, האזור מוכר לו היטב ואילו רצה להימלט נקל היה בידו לחמוק מן השוטרים בינות לבתים.

מערך הראיות של התביעה מורכב מאוסף ראיות נסיבתיות. כל אחת מן הראיות שמרכיבה את האוסף היא ראיה אמינה ומהימנה (אני דוחה מכל וכל כל מיני טענות לתאום עדויות שהטיח הסנגור בשוטרים). השאלה שלפני היא, האם מכלול הראיות מוליך למסקנה אחת שהיא אמינה בהסתברות גבוהה ביותר. לשון אחר, האם מן הנסיבות עולה רק תרחיש אפשרי אחד או שמא קיים תרחיש שיש לו סבירות מסוימת, אפילו היא מעטה, אחר.

לדעתי התרחיש שהוצג מפי עדי הראיה וסוכם מפי התובעת, הוא התרחיש ההגיוני היחידי. צא וחשוב, שוטרים הבחינו בנאשם מהלך ברחוב, וככל הנראה כאשר הנאשם הבחין בהם, סב על עקבותיו, נע ברחוב במהירות והשליך דבר מידו בינות לבתים. הדבר נראה עטוף בנייר כסף או בעטיפה "נוצצת". חיפוש מידי במקום העלה חבילת סמים עטופה בנייר כסף. איזו הסתברות יכולה להיות לאפשרות שמישהו אחר הניח או אבד חבילת סמים שערכה הכספי רב בדיוק באותה נקודה. האפשרות בעיני אפסית. אינני יודע לערוך חישוב הסתברויות מתמטי בין התרחיש המוצג בכתב האישום לבין ההיפותזה שב"כ הנאשם מעלה אותה דרך השערה.

לכך יש להוסיף את התרשמות השוטר שעיכב את הנאשם מהמבטים העצבניים והנפחדים שהנאשם שלח לעבר המקום שבו ערכו השוטרים חיפוש. ראיה זו שכשהיא עומדת לעצמה, כוחה מועט מאוד, יכולה להוות חיזוק מסוים למסקנה העולה ממצבור הראיות הנסיבתיות.

אשר לטענה שאלמלא היה הנאשם אדם תמים, מן הסתם היה מנצל את היכרותו עם האזור וחומק בינות לבתים, ראוי להשיב שהשוטרים העידו שהנאשם מוכר להם ועל כן מן הסתם ידע היטב שאין טעם להתחמקות. הוא ייעצר במוקדם או במאוחר וההמלטות תעמוד לו לרועץ.

הנאשם לא יורשע באישום פלילי מקום שבו מתקיים ספק בדבר אחריותו לעבירה. אולם ספק ספקא שהוא מגולם בהשערות סתמיות שאין להן אפילו ראשית ראיה, אינו מספיק כדי לגרום לזיכוי הנאשם.

בנסיבות אלה אני קובע את אחריותו של הנאשם להחזקת הסם ומרשיע אותו בעבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי, עבירה לפי סעיף 7(א) + 7(ג) לפקודת הסמים.

ניתנה היום, ‏כ"ה חשון, תשע"ד, ‏29 אוקטובר, 2013 במעמד הצדדים