הכרעת דין בתיק ת"פ 4886-05-10

1.         אקדים ואומר כי ממכלול הראיות שהוצגו בפני, לא עמדה התביעה בנטל ההוכחה המוטל עליה מעל לכל ספק סביר, ולפיכך, החלטתי לזכות את הנאשם, מחמת הספק, מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

2.         מבוא:

                             א.             כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב, עבירה על סעיף 413 בחוק העונשין, התשל"ז-1977.

                             ב.             כפי העולה מכתב האישום, בתאריך 14/12/2009 בשעה 15:30 או בסמוך לכך, נתפסו ברכבו של הנאשם, רכב מסוג מאזדה מ.ר 59-594-27, 8 חליפות טרנינג של המותגים "נייקי" ו"לקוסט", זאת כאשר הנאשם ואדם נוסף נמצאים ברכב.

                              ג.             בישיבת ההקראה מתאריך 24/11/2010 הודה הנאשם בהחזקת החליפות אך כפר במיוחס לו בכתב האישום וטען כי רכש החזקתו בהן כדין. משכך, נקבע התיק לשמיעת ראיות בפני.

3.         ראיות המאשימה:

      במסגרת פרשת התביעה הוגשו, בהסכמה, המסמכים הבאים כראיות המאשימה בתיק:

א) הודעת החשוד במשטרה מתאריך 14/12/2009, הוגשה וסומנה ת/1.

ב)   דו"ח פעולה של השוטר גבי שמלשווילי מיום 14/12/2009, הוגש וסומן ת/2.

ג)    דו"ח פעולה של השטר בני דזנשווילי מיום 14/12/2009, הוגש וסומן ת/3.

ד)   דו"ח עיכוב לנאשם מיום 14/12/2009, הוגש וסומן ת/4.

4.         ראיות ההגנה:

                     א.     ע"ה/1 הנאשם, מר לירון ראובן (להלן: "הנאשם")- הנאשם העיד כי לא חשד שמדובר ברכוש העשוי להיות גנוב. לדבריו, המדובר במקום בו נמכרות כמויות גדולות של חליפות מסוג זה ומכיוון שידע שמדובר בחיקוי/זיוף, ולא במותג האמיתי, לא התעורר אצלו חשד כי מדובר בסחורה החשודה כגנובה.

בחקירתו הנגדית אישר הנאשם כי מחזיק ברכב מסוג מאזדה לנטיס שמספרו מצויין לעיל. כמו כן, אישר כי החליפות האמורות נתפסו בתא המטען של רכבו. לדבריו, אמר לשוטרים שעצרוהו כי מדובר בחליפות מזוייפות אשר נקנו בשוק הכרמל לא כשנה בטרם נתפסו אלא שבוע קודם לכן וכי אמר כי הטרנינגים הללו נמכרים כל שנה שם.

עוד טען, כי רכש את החליפות עבור 150 ש"ח לחליפה וכי לא השיגן בדרך אחרת.

הוסיף וטען, כי יש לו שני אחים תאומים בגיל 21 (בן ובת) וגיס בן 22 אשר גם עבורם רכש את החליפות טרנינג ולא רק עבורו. לדבריו, רכש מספר טרנינגים במידות שונות מכיוון שלא כולם אותה מידה, אך לא זוכר בדיוק מה המידות כיוון שקנה לפי מה שנראה היה לו באותו רגע שיתאים לכל אחד. לטענתו, מדובר בחליפות זולות שהמחיר היה סביר יחסית לשוק. עוד ציין כי אוהב מותגים, אך לא רכש את החליפות בגלל שהינן חיקוי של מותג כזה או אחר, אלא בגלל שראה אותן ואהב את צורתן. לדבריו, לא ידע לציין במשטרה את סוג החליפות שרכש כיוון שלא עניין אותו ה"מותג", אלא הן פשוט מצאו חן בעיניו ולכן רכשן מבלי לראות לאיזה מותג נעשה החיקוי. כמו כן, ציין כי בחקירתו במשטרה אמר כי אם ייקחו אותו למקום, יוכל לזהות את הדוכן בו רכש את החליפות, אך לדבריו בלש שהיה נוכח בתחנה אמר לו כי אם יצביע על הדוכן יבולע לו ע"י המוכר.

לטענתו, יום לאחר שנחקר, ניגש עם אשתו לתחנת המשטרה בראשל"צ כדי לדרוש חזרה את החליפות אך אלה לא הוחזרו. לדבריו, החליפות היו ברכבו במשך כשבוע לאחר שרכש אותן, זאת כיוון שלא הזדמן לו למסור אותן לאחיו ולגיסו היות שעובד 12 שעות ביום ואינו מתגורר עם הוריו ואחיו ואחותו.

עוד מסר, כי אין ברשותו קבלות על הסחורה שכן בשווקים איש אינו עובד עם קופה רושמת ולא ניתנות קבלות.

כמו כן, העיד כי האדם שנתפס עימו ברכב הינו אדם שביקש ממנו טרמפ.