הכרעת דין בתיק ת"פ 47944-05-11

בנוגע עם נאשם 1

        הנאשם מזוכה מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

1.     כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בנוגע עם אירוע שהתרחש ביום 5/6/09, במהלכו יודו אבנים על ידי מספר מעורבים כנגד רכב בו נסעו שני ישראלים, אב ובתו, אשר היו בדרכם לכותל המערבי בירושלים ונקלעו בטעות לכפר סילוואן. בכתב האישום נטען כי במועד הנ"ל, נקלעו המתלוננים לכפר סילוואן. במהלך נסיעתם זו, נקלעו ליידויי אבנים של התושבים המקומיים לעבר מכוניתם. בין היתר, יודו אבנים על ידי מספר מעורבים שהטמינו מארב למתלוננים מאחורי פח אשפה גדול מימדים. הטענה היא כי הנאשם הוא אחד מאותם מיידי האבנים שהסתתר מאחורי פח האשפה. בכתב האישום נטען כי המתלוננים נפגעו מיידויי האבנים, בין היתר מחדירת אבנים ומשברי שמשות המכונית שהתנפצו לאחר ידויי האבנים.

        בגין האמור לעיל מיוחסת לנאשם עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335(א)(1) ו - (2) בצירוף סעיף 334 לחוק ועבירה של חבלה במזיד לרכב לפי סעיף 413 ה' לחוק.

2.     אין חולק לגבי התרחשות האירוע וכן לגבי הפגיעה אותה נפגעו המתלוננים מיידוי אבנים בכפר סילוואן (ראה הסכמות הסנגור לעניין ויתור על עדים, בפרוטוקול מיום 29/6/11 ותיק המוצגים שהוגש בהתאם). המחלוקת היא בשאלה האם הנאשם היה בין אלה שלקחו חלק באירוע שהתרחש. הראיה העיקרית עליה נסמכת המאשימה מקורה בתמונות שצולמו בשעת האירוע ממש: מדובר בתמונות שסומנו ת/5, כאשר בתמונה אחת, העיקרית, נראות שש דמויות מאחורי פח אשפה גדול מימדים (כגודלו של רכב גדול). בידי ארבע מהדמויות נראות אבנים או לבנים בתנועת הטלה, הדמות השמאלית נראית גם היא בעמדת יידוי אבן, אך כף היד המיידה נמצאת מחוץ לתמונה, והדמות הימנית הנה כפופה מעט, בתנועה שנראית כלאחר יידוי אבן. באותה תמונה, אך ממיקום שונה, דהיינו זווית רחבה יותר, רואים אותן דמויות, באותה תנוחה, מאחורי פח האשפה, ורואים, בנוסף, גם את הכביש, את המכוניות הנוסעות בו, ובמיוחד את מכונית המתלוננים הנמצאת כמטרים בודדים ממיידי האבנים, כאשר הצילום קלט אבן במעופה באוויר, כמטר ממכונית המתלוננים וכשניים שלושה מטרים ממיידי האבנים. טענת המאשימה הנה כי הדמות הימנית בתמונה הנה דמותו של הנאשם.

3.     שאלת זיהוי הנאשם: כאמור, טענת המאשימה הנה שהדמות הקיצונית ימנית בתמונה ת/5, הנה דמות הנאשם. כפי שניתן להיווכח מעיון בתמונה, אין מדובר, בנוגע עם דמות זו (להבדיל מדמויות אחרות בתמונה) בדמות שפניה חדים, מלאים, ברורים וניתנים לזיהוי אלא דמות שפרופיל פניה הנשקף בתמונה אינו ברור לחלוטין. לאחר שהנאשם העיד לפניי ותוך התבוננות בתווי פניו במהלך עדותו והשוואתם לתמונה ת/5 (להלן: "התמונה"), וכן לאחר עיון בדיסק בו מופיעה תמונה זו (דיסק המהווה חלק  מ-ת/5), תוך הגדלת התמונה ככל הניתן (עובדה שלא שיפרה את איכות התמונה ולא היה בה לחדד את תווי הפנים), ניתן לומר כי קיים דמיון רב בין הנאשם לבין אותה דמות, אך אין מדובר ברמת זיהוי הנדרשת במשפט פלילי, דהיינו קיים ספק סביר האם מדובר באותה דמות. המאשימה אינה חולקת על כך, דהיינו כי לא ניתן להיבנות מהתמונה בלבד לצורך קשירת הנאשם לאירוע, נוכח כך שהדמות שנטען כי היא דמות הנאשם לוקה בעמימות או בחוסר חדות. המאשימה נסמכת על כיתוב בשפה הערבית, המופיע בשולי אותה תמונה, לפיו כתוב "מוניר סרחאן", הוא דודו של הנאשם שנחקר בקשר עם המעשים שיוחסו לנאשם תוך שנאמר לו, בתחילת החקירה, בשל מי ומדוע הוא נחקר. עוד כתוב, בשפה הערבית, "בן אחי" ולאחר מכן, שוב בשפה ערבית, "סעיד סרחאן", דהיינו שמו של הנאשם. דודו של הנאשם, מר מוניר סרחאן, שהעיד מטעם המאשימה, העיד כי אכן הכתוב בשפה הערבית, כמפורט לעיל, הנו כתב ידו ונכתב על ידו, אולם לטענתו, בשעת חקירתו במשטרה הציגו לפניו החוקרים תמונה שהייתה אכן תמונת הנאשם, ולאחר מכן ביקשו ממנו לרשום את הרישום לעיל בשוליה, אולם לצורך כך הציגו לפניו צילום שאמור היה לכלול את התמונה שהציגו לפניו, כאשר אותו צילום היה מכוסה ומוסתר במלואו בדף אחר, באופן שלא ניתן היה להבחין בדמות, ואז ביקשו ממנו לרשום את הדברים הללו. כלומר, חתימתו והכיתוב שנעשה על ידו מתנוססים על תמונה אחרת, זאת תוך הטעייתו. מנגד, החוקר דוד זריהן, אשר גבה את הודעתו של הדוד, העיד כי במהלך חקירתו של הדוד הוא הציג לפניו את התמונה ת/5, כאשר תמונה זו הייתה מכוסה על ידי דף אחר, חלק, באופן שניתן היה לראות את הדמות הימנית הקיצונית בלבד ולא ניתן היה לראות את הדמויות האחרות ובוודאי לא את מעשיהם. על מנת שלא תטען טענה מאוחר יותר כי לדוד הוצגה תמונה אחרת, הוא ביקש מהדוד לחתום את שמו על תמונה שהוצגה לפניו, ובמחשבה מאוחרת שעלתה בראשו של החוקר, באותה חקירה, ביקש מהדוד שיוסיף פרטים מזהים לעניין אותה דמות, בהתחלה רשם הדוד את שמו של הנאשם, והחוקר ביקשו, לאחר מכן, להוסיף פרט מזהה נוסף, שלא יטען שמדובר באדם אחר הנושא אותו שם, ואז הוסיף הדוד את הפרט "בן אחי".

4.     לאחר ששמעתי את עדותם של הדוד, מוניר סרחאן, ואת עדותו של החוקר דוד זריהן, אני מקבל את עדותו של החוקר כאמינה ומהימנה. החוקר זכר היטב את פרטי האירוע והעיד על השתלשלות רישום הפרטים בכתב היד על ידי הדוד כהווייתם, תוך שהסביר את הנימוק שעמד מאחורי כיסוי יתר הדמויות בתמונה, שכן היה ברור לו שבמידה שהדוד יראה את התמונה במלואה, קרוב לוודאי שיימנע מזיהוי בן אחיו על מנת להימנע מסיבוכו. הוא אף העיד על התנהלות הדוד באולם בית המשפט, שעה שבאו לדון בשאלת מעצרו של הנאשם, זמן קצר לאחר גביית ההודעה מהדוד, לאחר שהדוד הבין את משמעות זיהוי בן אחיו כמשתלבת בתמונה כוללת של מיידי האבנים.

5.     השאלה העומדת לדיון ולהכרעה הנה האם השילוב בין הדמיון הרב הקיים בין הנאשם לבין הדמות בתמונה, ביחד עם עדותו של הדוד, מקים בסיס להרשעה כנדרש בהליך פלילי. יצוין כי הדוד לא הכחיש בשעת עדותו בבית המשפט כי דברים שנרשמו בהודעתו אכן נאמרו מפיו, דברים שבאו בעקבות הצגת התמונה לפניו: "זה בן אח שלי סעיד סמיר סרחאן והוא לא עושה כלום. אולי הוא בורח מהגז של המשטרה...אני בטוח הבן אדם (מצביע על האדם שבתמונה) בן אח שלי, לא עושה בעיות...". באת כוח המאשימה הוסיפה כי הדוד, בהתאם לעדותו בבית המשפט, מכיר את הנאשם מאז לידתו (הנאשם הנו כבן 32), הנאשם הכחיש כי הוא לובש מכנסי ג'ינס כפי שלובשת אותה דמות בתמונה, אולם גרסה זו, כך נטען, הנה גרסה כבושה (הודעת הנאשם, ת/10, הוגשה בהסכמה). וכן, הנאשם אמר בבית המשפט, לראשונה, כי הוא אינו נועל נעלי נייק, אותן נעליים שנועלת אותה דמות שבתמונה (לעניין אחרון זה באה בקשה להשלמת סיכומים, בקשה שנדחתה). עוד נטען כי הנאשם לא הביא עדים, ובעיקר את אשתו, לתמוך בטענתו לפיה בשעת האירוע הוא היה בביתו ביחד עימה. מנגד, הסנגור הבהיר, והבהרה זו מקובלת עלי, כי אין טעם בהעדת אשת הנאשם מטעמו, שכן עוד בחקירתה במשטרה, שהתקיימה למעלה מעשרה ימים לאחר האירוע, טענה כי אינה זוכרת אם בעלה היה ביום האירוע בבית, אם לאו. באשר למכנסי הג'ינס והנעליים, נאמר כי אין מדובר בגרסה כבושה, שכן הנאשם לא נשאל בסוגיה זו בשעת חקירתו המשטרתית. בעניין הזיהוי על ידי הדוד, טען הנאשם כי מדובר בתרגיל חקירה שבוצע, כאשר היה למשטרה אינטרס להציג במהירות לבית משפט ראיות שיסייעו בהארכת מעצרו של הנאשם שהיה אז בגדר חשוד.

דיון

6.     הכלל הוא כי אין מניעה שבית משפט יתרשם ממראה פניו של נאשם וישווה מראה זה, באופן זהיר, לראיה חפצית כגון תמונה או סרט ווידאו. התרשמות בית משפט ממראה עיניים הנה אחד מכלי העבודה העומדים לרשות בית משפט והנה כלי חשוב ומרכזי בבחינת ראיות חפציות. אין מדובר אך ברשות הנתונה לבית המשפט, אלא התפקיד השיפוטי מחייב את השופט להיעזר במראה עיניים וכל עוד לא מדובר בהתרשמות הדורשת מומחיות, אין בכך פסול. לצד זאת, בית משפט נדרש לנהוג בזהירות יתרה בשימוש בכוחו זה, מהטעם שהתרשמותו של בית משפט אינה נבחנת במבחן של חקירה שכנגד (ראה ע"פ 4204/07 יניב סוויסה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר נבו), פסק דין מיום 23/10/08). בענייננו, יישום הכלל אינו מוביל לתוצאה שנויה במחלוקת, שכן הדעה המשותפת, הן למאשימה והן לסנגור, כי השוואת דמותו הממשית של הנאשם על פי מראהו, לתמונה ת/5, אינה מובילה למסקנה וודאית כי הדמות בתמונה הנה דמות הנאשם. השאלה היא שאלת המשקל המצטבר שיש לראיה זו בצירוף הזיהוי שנערך על ידי הדוד. כלומר, השאלה אם הצטברות זו נושאת משקל מספיק כדי להסיר ספק סביר באשר לזיהויו של הנאשם כאותה דמות שבמחלוקת המופיעה בתמונה ת/5.

7.     מחד, דודו של הנאשם מכיר את הנאשם מאז לידת הנאשם, דהיינו במשך כשלושים ושתיים שנים (הדוד הנו יליד 1964). השניים מתגוררים בקרבה זה לזה, הדוד זיהה את דמות הנאשם בתמונה ואף שב והצביע עליה במהלך החקירה במשטרה, פעם נוספת, כעל דמות הנאשם שהוא בן אחיו. לכך מצטרפת העובדה שמהשוואה בין התמונה  ולבין הנאשם, ניתן לראות דמיון רב, אך, כאמור, לא וודאי. האם צירופם של אלה מוליך למסקנה המבוססת על רמת הוודאות הדרושה בהליך פלילי, לפיה הדמות שבתמונה הנה דמות הנאשם.

        למעשה, השאלה היא האם יש לדוד, בנסיבות ענייננו, יתרון על פני כל אדם אחר בזיהוי הדמות שבתמונה כדמות הנאשם. אמנם, מדובר במי שמכיר את הנאשם שנים רבות והוא בן משפחתו על כל המשתמע מכך. יחד עם זאת, מדובר בתמונת סטילס אחת, תמונה דוממת המקפיאה תנוחה מסוימת, שאינה יוצאת דופן. לדוד, במצב דברים זה, אין סגולות, כישורים או יכולת מיוחדת לזיהוי, כאשר מציגים לפניו תמונת דמות אחת (להבדיל, אולי, ממסדר זיהוי על פי תמונות), ושואלים אותו לזהותה, כאשר מלכתחילה ידוע לו שהוא נחקר אודות הנאשם: הודעת הדוד במשטרה (ת/17) פותחת במילים: "בן אח שלי סעיד סמיר סרחאן הוא עצור... התקשרו מהמשטרה וביקשו את אשתו ואני הבאתי את אשתו...". בהמשך נאמר לו כי הנאשם השתתף בהתפרעות הנדונה, ולאחר שהכחיש אפשרות זו, הוצגה לפניו התמונה. כלומר, התמונה הוצגה בתוך מהלך בו היה ברור לו מלכתחילה כי מדובר בחקירה אודות הנאשם ובגין כך  הוא נחקר. מעטפתסמיכה ומוקדמת  זו יכולה להוביל לכך שהדוד יזהה דמות הדומה מאוד לנאשם כנאשם עצמו. הדוד לא נחקר במנותק מהנאשם אלא בקשר אליו, ומראש היה ברור כי הנאשם הנו נשוא חקירתו. התמונה לא הוצגה לפניו בחלל הריק, באופן סתמי ובתולי אלא בקשר הדוק ובצמידות לנאשם. יש להוסיף עוד כי אין מדובר בצילום ווידאו מטושטש, בו נראית דמות נעה המבצעת פעולות אלה ואחרות שאז ניתן, אולי, לומר שקרוב משפחה של המצולם באותו סרט ווידאו יכול לזהותו גם על פי תנועות מיוחדות, יוצאות דופן, המוכרות והידועות לו מאז ומתמיד. בענייננו, אין אלה פני הדברים, ובנסיבות אלה, לדוד אין משקל סגולי מיוחד, בבואו לזהות את הדמות שבתמונה, על פני אדם אחר, גם אם האדם האחר אינו מכיר את הנאשם כבן משפחה. מכאן, שאין בעדות הדוד להטות את הכף לחובת הנאשם למעלה מספק סביר.

8.     לפיכך, אני מזכה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום כמפורט ברישא להכרעת הדין.

ניתנה היום,  ג' טבת תשע"ב, 31 בינואר, 2012, במעמד ב"כ המאשימה, ב"כ הנאשם והנאשם עצמו.