הכרעת דין בתיק ת"פ 46237-02-11

לאחר שבחנתי את הראיות החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

כללי:

1.         התביעה מייחסת לנאשם ששירת כשוטר סיור, שתי עבירות: חבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז - 1997 (להלן: "החוק") ותקיפה עבירה לפי סעיף 379 לחוק.

2.         לפי גירסת התביעה ביום 15/7/10 הגיע הנאשם לרחוב תפארת ישראל באור יהודה על רקע תלונות השכנים על הפרעת מנוחה.

            בביקורו הראשון דרש הנאשם להפסיק את הרעש. בביקור החוזר ביקש לרשום דוח על הפרעת מנוחה ונתקל בהתנגדות עורכי המסיבה במקום.

            אביב דדוש  אחד מעורכי המסיבה גידף את הנאשם שהודיע לו שהוא מעוכב לחקירה. אביב סירב לעיכוב נעצר והוכנס לניידת משטרה.

3.         לאחר הכנסתו של אביב לניידת, נזרקה לבנה לעבר הניידת שניפצה את השמשה האחורית של הניידת. הנאשם טען בפני אביב כי הוא אחראי לנעשה חנק אותו ואף סטר לו.

4.         רועי דדוש בן דודו של אביב ביקש מהנאשם להפסיק את מעשיו, בתגובה תפס הנאשם את ידיו של רועי, קירב את פניו תפס בצווארו ונשך את שפתו בחוזקה.

            כתוצאה מהנשיכה דימם רועי ונגרם לו חסר רקמה בשפה התחתונה בגודל של 1.5X1.9 ס"מ.

גירסאות הצדדים:

5.         רוב עדי התביעה עשו עלי רושם לא אמין. הם מסרו דברים לא מדוייקים במטרה לגמד חלקם באירוע שהתפתח ולהשחיר את פני השוטרים המעורבים ובמיוחד את פניו של הנאשם.

6.         הדברים בולטים בכל הקשור "לתקיפתו" של אביב דדוש בתוך הניידת וכן לתקיפתו במהלך הכנסתו לניידת.  לעניין זה נמסרו גרסאות שונות וסותרות ע"י העדים.

יודגש כי אביב דדוש עצמו ציין כי לא נעשה שימוש באלימות נגדו בעת הכנסתו לניידת וכי ארוסתו דאז ליאת סיונוב שהייתה לידו בניידת מסרה כי לא הופעלה אלימות נגד אביב וכי הוא נמלט מהניידת לאחר שנזרקה אבן שניפצה את השמשה האחורית של הניידת.

7.         באשר לטענה לפיה הנאשם נשך את רועי דדוש, הטענה מבוססת בעיקרה של דברי המתלונן רועי דדוש וחוות הדעת של המומחית מטעם התביעה.

8.         לא התרשמתי באופן חיובי מדברי רועי דדוש. עד זה מסר כי התערב לטובתו של אביב דדוש, כיוון שהשוטר סימון היכה אותו. כפי שציינתי לעיל ארוסתו של אביב שישבה לידו העידה כי הוא לא הוכה ברכב.

            גם לעניין דרך הגעתו למקום ומידת היכרותו את הנאשם מצאתי סתירות בין דברי הנאשם בפניי ודבריו בפני גורמי החקירה.

9.         באשר לחוות דעת ד"ר הדס גיפס שבדקה את רועי דדוש ונתנה חוות דעת לגבי פציעתו, הגעתי לידי מסקנה כי קביעותיה כי "הנזקים מתיישבים עם מנגנון של נשיכה. לא נשיכה במובן של הטבעת שיניים ושחרור אלא במובן של תפיסת השפה בקצות השיניים וקריעה ותלישה..." אינן חד משמעיות.

            הממצאים שנמצאו על הפצוע מתיישבות גם עם אפשרויות אחרות כפי שפורטו ע"י מומחה ההגנה ד"ר שוורץ. אין לשלול אפשרות כי המתלונן רועי נפל ונחבל בשפתו וכן אין לשלול אפשרות של נשיכה עצמית לא רצונית.

10.        ד"ר גיפס אישרה כי לא עיינה בהודעות הנאשם במח"ש והוסיפה: "הנשיכה הזו הייתה מאד ייחודית וחד פעמית בקריירה שלי..".