הכרעת דין בתיק ת"פ 4566-08

מבוא

1.         התוצאה אליה הגעתי הינה, כי יש לזכות את הנאשם מחמת הספק מעבירה של תקיפה חבלנית ולהרשיעו בעבירות של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו והתנגדות למעצר.

2.         כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם מייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי סעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: " החוק"); הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק והתנגדות למעצר לפי סעיף 47 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), התשכ"ט-1969.

3.         מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 21.03.08, בסמוך לשעה 02:00, ברחוב וייצמן בעיר חולון (להלן: " המקום"), תקף הנאשם קטין יליד 1993 (להלן: " המתלונן"), בכך שאחז בצרור מפתחות והכה במתלונן בחוזקה בחלקי גופו. הנאשם הוסיף ובעט במתלונן והמשיך במעשיו גם כשהמתלונן היה שרוע על הרצפה. למתלונן נגרמו פצעים מדממים בכתפו הימנית ובחזהו וכן שפשוף במרפק. 

בהמשך, הגיעו שוטרים למקום ולבקשתם הזדהה הנאשם בשם "יוסי" וסירב למסור פרטים נוספים. לאחר מכן, התנגד הנאשם למעצרו בכך שהשתולל ובעט לכל עבר, תוך שהוא מנופף בידיו ומסרב להיכנס לניידת המשטרה. 

4.         הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי נכח במקום ובזמן המתוארים בכתב האישום עם חבריו, כשבני נוער רבים אחרים מצויים במקום. הנאשם הכחיש את תקיפת המתלונן שיוחסה לו ובאשר לעבירות כלפי השוטרים, טען כי אחד מהם כבל אותו מבלי שמסר לו את החשד המופנה כלפיו ואישר כי התנגד למעצרו הלא חוקי.

5.         מטעם המאשימה העידו המתלונן והשוטרים ה"ה בנבנישתי יצחק ורן רוזנטל (להלן: " בנבנישתי" ו- "רוזנטל" בהתאמה) והגב' רחל הורוביץ.

6.         מטעם הנאשם העידו הוא עצמו וחברו  - מר ליאור שמש.

7.         במוקד הדיון ניצבות סוגיות זיהויו של הנאשם כמי שתקף את המתלונן וכשרות התנהלות השוטרים כלפיו עד למעצרו.

8.         לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, מראיותיהם, ממכלול נסיבות העניין ומאותות האמת שנגלו במהלך הדיון, נחה דעתי כי הוכחה אפשרות ממשית המתקבלת על הדעת, שהינה בעלת אחיזה בחומר הראיות, באשר לקיומו של ספק סביר, ממשי ורציונאלי בהתנהלותו הפלילית של הנאשם כלפי המתלונן.

התרשמתי מקיומה של סבירות לאפשרות חלופית לזו המרשיעה בהקשר זה ולא מצאתי כיצד ניתן לשלול כל הסבר המתיישב לכאורה עם חפות הנאשם בעניין.

מנגד, התרשמתי כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר שהנאשם ביצע את המיוחס לו בגדר הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו והתנגדות למעצר חוקי וכל שהצליח הנאשם להראות בהקשר זה, מתמצה בהשערות נטולות בסיס שאינן נתמכות בראיות.

פרשת התביעה

9.         המתלונן העיד בחקירה ראשית כי הוא אינו זוכר היטב את האירוע בחלוף הזמן וכדבריו: " חוץ מהעדות אני זוכר הכל במעורפל". המתלונן תיאר את קרות האירועים כך: " חזרתי הביתה לאחר מסיבת יום הולדת שלי, עברתי ברחוב ליד הבית שלי, באה בחורה שאלה אותי אם אני מכיר מישהו, אמרתי לה שלא, ואז הבחור התנפל עליי תפס אותי כאילו מהצוואר...ככה (מדגים תנועת לפיתה באמצעות זרוע ואמה) התחיל לתת לי מכות עם מפתח בכתף נפלתי על הרצפה והשתפשפתי על המדרכה. יותר מזה לא זוכר, לא ראיתי אותו בעבר ואני לא זוכר אותו גם כרגע" (ר' פרו' עמ' 5 שו' 15-25).

המתלונן אישר חבלות שנגרמו לו ממפתח ומשפשופים כפי תמונות שהוצגו בפניו ולא הוגשו (ר' עמ' 6 שו' 4-7).

המתלונן הוסיף כי אימו היא זו שהחליטה ליצור קשר עם המשטרה וככל שהדבר תלוי בו,  הוא היה נמנע מהגשת תלונה ומהתייצבות לבית המשפט (שם שו' 27-30).

המתלונן הבהיר כי שוטרים תפסו את הנאשם כפי פרטים שמסר אודות לבושו ומבנה גופו. 

המתלונן ציין כי גם אימו ראתה את מהלך תקיפתו מחלון ביתה.

הנאשם נעצר בה בעת שהתבקש המתלונן לזהותו כתוקפו וכדבריו: " ברגע השוטרים עצרו אותו הם שאלו אותי לזהות אותו באותו רגע" (ר' פרו' עמ' 6 שו' 30-31; עמ' 7 שו' 1-16; עמ' 12 שו' 10-13).