הכרעת דין בתיק ת"פ 442-08

1. זוהי הכרעת דין באישום שהוגש כנגד הנאשמים בגין העסקת שני עובדים זרים, אשר פרטיהם מפורטים בכתב האישום,  וזאת בניגוד   לסעיף 2(א) לחוק עובדים זרים התשנ"א - 1001 (להלן: החוק), ביום 30/6/03: נאשמת 1-  נאשמת כחברה שהעסיקה את העובדים הזרים, ונאשם מס' 2 כמי  שהיה בכל המועדים הרלבנטיים לכתב האישום, הבעלים והמנהל של נאשמת 1 -בגין הפרת חובתו לפקח ולעשות כל שאפשר למניעת העבירות שבוצעו על ידי נאשמת 1. ההמצאה לנאשמת 1 נעשתה באמצעות נאשם 2.
2. ע"פ כתב האישום, נאשמת 1 (להלן: הנאשמת), התקשרה עם  חברת "אחים חסיד, חברה קבלנית לבנייה בע"מ( להלן: חברת האחים חסיד), בהסכם  לביצוע עבודות בנייה בפרוייקט "הבית במלחה",  הנמצא ברח' הכפיר 217 בירושלים (להלן: הפרוייקט), וכי ביום 30/6/03 בשעה 16:30 או במועד סמוך, לכך נמצאו שני עובדים זרים שפרטיהם  כמצויין בסעיף  6 לכתב האישום, מבלי שהיו במועד זה אזרחי ישראל או תושבים בה, ולא היו רשאים לעבוד אצל הנאשמת.
3. תיק זה אוחד  תחילה עם תיק פ 231/07, אולם בדיון מיום 21/2/11 הודיע ב"כ  המאשימה כי הוא מבקש לחזור מכתב האישום בתיק זה, וכי האישום  היחידי שנותר לדיון הוא בתיק   פלילי    442/08, לגביו ניתנת הכרעת דין זו.
4. אומר כבר עתה, בתחילת דברי, כי החלטתי לזכות את הנאשמים  מהעבירות המיוחסות להם, כפי שיפורט בהמשך.
5. דיון:

א.         על פי הנטען,  הנאשמת  התקשרה עם חברת אחים חסיד, כקבלנית משנה, לביצוע  הפרויקט. לפיכך נאשמת הנאשמת בהעסקת העובדים הזרים שנתפסו. הטענה הנוספת הינה כי נאשם מס' 2 , (להלן גם: פאדי), היה במועדים הרלבנטיים, הבעלים והמנהל של נאשמת. פאדי הכחיש לחלוטין כי הוא היה המנהל והבעלים במועד הרלבנטי. לדבריו, נעשתה תרמית על ידי הבעלים האמיתי, שהינו תושב שטחים, כאשר שיכנע אותו לרשום את החברה על שמו. לדברי פאדי, אחרי  שבוע הודיע על רצונו לצאת מהקשר (ואף חתם על כך בנוכחות עו"ד) - ובכך סבר שהעניין הסתיים, אלא שהבעלים האמיתי המשיך  להפעיל את החברה, ולהציג מצג כאילו פאדי הוא הבעלים, ולא מחק את שמו מרשם החברות.  לדבריו, תרמית זו רודפת אחריו, וכי גם בחקירות שנעשו לו במס הכנסה, איש לא זיהה אותו  כמנהל הנאשמת. לעניין הזמנתו לחקירה בתמ"ת - העיד כי לא קיבל הזמנה לחקירה, וכי כיוון שמשך השנים נחקר במס הכנסה מספר פעמים -  לו היה מקבל הזמנה לתמ"ת, היה מופיע, כפי שהופיע בחקירות במס הכנסה.

ב.         כיוון שמדובר בפרוייקט של חברת האחים חסיד, שהנאשמת פעלה כקבלנית משנה שלה,  יש לתמוה שמנהלי חברת האחים חסיד לא נחקרו בזמן אמת,סמוך לתפיסת העובדים הזרים. לו  היו עושים כן,  ניתן היה כבר אז, לקבל תשובות לשאלות - שהיום  יש לגביהן ספיקות רבים, ובעיקר  כלפי פאדי באופן אישי. יובהר, כי  ככל שלא יורם הנטל כי פאדי   היה הבעלים והמנהל של הנאשמת  בתקופה הרלבנטית לכתב התביעה, הרי שלא רק שלא הונחו יסודות העבירה כלפי פאדי, אלא שגם לא נעשתה המצאה כדין של ההזמנה לנאשמת  (באמצעות מנהלה האמיתי).

ג.          בבית הדין  העיד מר ציון חסיד, מבעלי חברת האחים חסיד. מדובר באדם מבוגר העובד כמנהל החברה למעלה מ-40 שנה, אשר העיד כי  התקשר בעבר עם חברה בשם "א.ב.ג. בוני הנגב" בע"מ לביצוע פרוייקטים. העד לא ידע לשייך את החשבוניות משנת 2003 שהוצגו לו ביחס  לפרוייקט, ולגבי מה שולמו לו כספים כעולה מהחשבוניות שהוצגו לו.  למעשה, מעבר לכך שמס' הפקס שרשום עליהם הוא מספרה של החברה, לא ידע - ועל פניו גם לא יכול היה לדעת ממרחק השנים - לאיזה פרוייקט ולאילו עבודות שולמו הכספים, ושל מי כתב היד בחשבוניות שהוצגו לו.  מר חסיד אף השיב  כי "יכול להיות" שהחברה  ביצעה את הפרוייקט במלחה, אך לא ידע להשיב על כך בוודאות.
מר חסיד נשאל (עמ' 6  שורה 19 לפרוטוקול):
"על סמך מה אתה אומר יכול להיות מלחה"
והוא השיב:
"על מסך זיכרון מעורפל, כי אני מזדקן".
 כשנשאל האם מכיר את השם פאדי חמד, השיב בשלילה, וכך גם כאשר נשאל האם מזהה את הנאשם, שישב באולם - השיב כי אינו מכירו. בנוסף, לא הוצג  לעד  כל חוזה בין חברת האחים חסיד לנאשמת, ולפיכך אף לא נדרש להתייחס לשאלה מי מטעם הנאשמת חתם עם  החברה על חוזה ההתקשרות. מכל מקום, לא ניתן, על סמך זכרונו המעורפל של מר חסיד, לקבוע, מעל לכל ספק, כי העובדים הזרים שנתפסו,  הועסקו על ידי הנאשמת, אשר עבדה כקבלנית משנה אצל חברת האחים חסיד, ועוד פחות מכך - שפאדי היה המנהל של הנאשמת באותה תקופה. 

ג.          האם פאדי, שרשום ברשם החברות כמנהל הנאשמת, היה במועד הרלבנטי מנהל החברה, או שרק היה רשום לתקופה קצרה ועזב, כטענתו? לעניין זה העיד פאדי (עמ' 26 שורה 5) כי:
"פעם התחלתי  לעבוד בבניין עבדתי שבוע, אמר לי הבן אדם  בוא נעשה חברה ... אני עבדתי  5 ימים ואמרתי לו בוא נשב ונעשה חצי חצי, הוא אמר לי לא מתאים לי. הוא היה הקבלן ואני הייתי נהג שלו, הוא הביא עו"ד, אני  חתמתי שאני  לא רוצה להיות בחברה וזהו". בהמשך הסביר כי  בתחילה עבד עם  אותו אדם כנהג, בשכר של 4,000 ש"ח לחודש. אז הציע לו לפתוח עימו חברה באופן חוקי,וכי הוא יירשם כמנהל החברה. עוד הוסיף כי בפועל  עבד בבנייה אך ורק שבוע אחד  אך מאז נחקר פעמים רבות במס הכנסה בשל העובדה שהנתבעת ממשיכה להציגו כמנהל. לעניין זה נשאל והשיב:
"ת.התקשרו אלי מחקירות באר שבע, חקירות מס הכנסה, הלכתי לשם כמה פעמים, 8 פעמים הגעתי לשם. באו אנשים אחרים ושאלו אותם זה האיש שעבד איתכם אמרו לא. כולם אמרו לו, וזהו, אז לקחתי עו"ד.
ש. אתה פעם  עבדת במלחה?
ת. אף פעם לא עבדתי בבניין" כשבחקירתו הנגדית השיב, כאמור, שעבד בבניין רק באותו שבוע.

ה.         עדותו של פאדי - אמינה עלי. אכן יש לתמוה כי לאורך השנים פאדי לא וידא כי נמחק מרשם החברות. אלא שפאדי לא היה מיוצג כל  השנים, ולדבריו סבר שעצם הודעתו  - באמצעות עו"ד  - כי יצא מהחברה  - כי בכך הסתיים העניין. לעניין זה    מקובלת עלי טענתו של ב"כ הנאשם כי גם כיום לא ניתן למחוק את שמו ברשם החברות, לאור העובדה כי הנאשמת מבוקשת לחקירות רבות בעיקר במס הכנסה.  לעניין זה יש לשים לב לכך כי מדובר בעבירה משנת 2003, כשהחקירה החלה בשנת 2004, ואילו כתב האישום הוגש בשנת 2008. מכל מקום,  המאשימה לא הוכיחה - גם לא באמצעות החקירות במס הכנסה שנערכו לפאדי, ואף לא באמצעות חוזה ההתקשרות בין חברת האחים חסיד לנאשמת, כי הוא האדם שניהל את הנאשמת  (אשר ככל הנראה מבוקשת בשל עבירות מס רבות). מבחינת המאשימה - די היה לה בכך שפאדי  רשום כמנהל - על מנת  להאשימו כנושא אחריות לנאשמת. אלא, שכאמור, מר חסיד, הבעלים של חברת  האחים חסיד, כלל לא זיהה אותו בבית הדין ולא הכיר את שמו, ושום עד אחר לא  קשר בינו לבין  הנאשמת. כך גם לא הוצג כל מסמך שיש בו כדי ללמד כי פאדי אכן היה בפועל המנהל של הנאשמת, או ביצע כל פעולה מטעמה. לאור זאת, די בכך כדי לזכות את נאשם מס' 2, אף מבלי להתייחס ליסודות העבירה האחרים.