1. העבירות המיוחסות לנאשם הן גניבת רכב לפי סעיף 413ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק), חבלה בכוונה מחמירה - לפי סעיף 329(א)(2) לחוק, וכניסה לישראל שלא כדין - לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.
בכתב האישום נטען, כי בתאריך 30.7.04 נגנב בתל אביב רכב פרטי מסוג גולף, מספר רישוי 18-271-96 (להלן - הגולף או הרכב) השייך לאביאל דביר. בתאריך 14.8.04, חנה הגולף בשכונת רמות בירושלים, כשהוא נתון במעקב סמוי של חמישה שוטרי מג"ב שהיו בלבוש אזרחי. בשעה 21:00 הגיע הנאשם למקום, פתח את דלת הגולף עם "שלט רחוק", נכנס לתוכו והניעו בעזרת מפתח. באותה עת רכב משטרתי ובו שני שוטרים חסם את הגולף ואילו שלושה שוטרים נוספים הגיעו רגלי וניסו לפתוח דלתות הגולף על מנת לעצור את הנאשם, אולם ללא הועיל. הנאשם ניסה להימלט כשהוא נוסע קדימה ואחורה, נגח ברכב המשטרה ופגע בשניים משוטרי מג"ב, ונורה על-ידי אחד מהם. הנאשם הינו תושב כפר בידו מאזור רמאללה, ונכנס לישראל ללא היתר כדין.
בתשובתו לכתב האישום הודה הנאשם כי נכנס לישראל שלא כדין, ובאשר לגניבה טען כי קנה את רכב הגולף יום לפני כן, 13.8.04, מאחד בשם פאוזי יעקב, ובא לשכונת רמות כדי לקחתו, כשבידו המפתח המקורי של הרכב. השוטרים קפצו על הרכב בו נהג הנאשם בלי להזדהות כדין, הוא לא ידע כי מדובר בשוטרים, המעצר היה בלתי חוקי וכיוון שכך, קמה לו זכות להתנגד ולהימלט וכי היריה שכוונה לחזהו ופגעה בו, היוותה שימוש בכוח בלתי סביר.
העובדות
2. בתאריך 30.7.04, נגנב רכב הגולף ממקום בו חנה ברח' בודנהיימר בתל אביב (ת/7). על-פי מידע מודיעיני אותר הגולף הגנוב ברח' המשוררת זלדה בשכונת רמות בירושלים. צוות מ"יחידת לביא" של מג"ב שמנה חמישה שוטרים לבושים אזרחי הוצב במארב ביום 14.8.04 סמוך לגולף. בשעה 21:00 נראה אדם ההולך בכיוון לרכב ומיד אחריו הגיע למקום הנאשם, הפעיל שלט רחוק, נכנס לרכב והתניעו. הרכב עמד בין בטונדות מלפניו ואחוריו ומימינו גדר גבוהה. שלושה שוטרי מג"ב - שמעון אלישיב, שי סממה וגל כהן הגיעו רגלית לרכב, מספר שניות אחריהם הגיע למקום רכב משטרה סמוי ובו שני שוטרים נוספים - רונן בן משה וליאור בן שטרית. בדרכם אל הרכב חבשו השוטרים שי, גל וליאור כובעי משטרה. משני צידי הכובע כתוב בעברית ובאנגלית "משטרה - POLICE" ומלפנים יש סמל משטרה עגול בקוטר כ- 3 ס"מ. שי וגל התמקמו בצד שמאל של הרכב ושמעון מצידו הימני (נ/1, נ/2). שמעון ניסה לפתוח דלת הגולף, שי צעק לנאשם "משטרה" והורה לו לפתוח את הדלת השמאלית, אך הנאשם לא נענה ותחת זאת החל לנסוע קדימה ואחורה על מנת לצאת ממקום החניה בין שתי הבטונדות ולהימלט. שלושת השוטרים החלו להכות על שמשות הרכב, ביד, בפטיש קטן ובמכשירי קשר, על מנת לנפץ את השמשות. במקביל הגיע למקום רכב המשטרה האזרחי נהוג על-ידי ראש הצוות רונן בן משה ולידו ליאור בן שטרית שחבש כובע משטרה, ליאור זינק מיד מתוך הרכב ועמד מול חזית הגולף. רכב המשטרה נעמד בניצב לגולף כדי לחסום את אפשרות יציאתו מהחניה. בתגובה נגח הנאשם עם רכב הגולף את הרכב החוסם כדי להימלט, אחר כך נסע אחורה ושוב נגח, אלא שהפעם פגע ברגלו של רונן שפתח את דלת הרכב החוסם וניסה לצאת. רונן זעק מכאב. הנאשם נסע פעם נוספת אחורנית. ליאור בן שטרית ראה כי רונן נפגע וכי הגולף עם הנאשם ממשיך בנסיון חילוץ והימלטות, הוא שלף את אקדחו, צעק "עצור או שאני יורה" וכששמע והבחין כי הנאשם לוחץ על הגז וממשיך בתנועה, ירה לכיוון גוף הנאשם והכדור חדר לחזהו. כתוצאה מהנסיעה אחורנית, הגולף פגע בידו ורגלו של שי, וזה שלף אקדח וירה בגלגל של הגולף. בשלב זה הנאשם פתח את דלת הגולף, זרק את המפתחות מחוץ לרכב וגופו נשמט החוצה. כשנוכחו השוטרים כי הנאשם נפגע, חדלו מהנסיון לאזקו, נתנו לו טיפול ראשוני והזעיקו אמבולנס. שני בלשים ניסו לדלוק אחרי האדם הנוסף שנראה קודם לכן ליד הגולף, אך ללא הצלחה.
3. כתוצאה מהאירוע נותח הנאשם בדחיפות בחזהו, וריד שניזוק אוחה והאשפוז נמשך 10 ימים עד 24.8.04. בחלוף חודש, בוצע ניתוח מקומי נוסף להוצאת הקליע מגוף הנאשם (נ/7). השוטר רונן בן משה נחבל ברגל שמאל, טופל במיון, ברכו ושוקו נחבשו בתחבושת ג'ונס למספר ימים (ת/4). הבלש שי סממה נבדק בחדר מיון ונמצאה חבלה ורגישות בכף יד ימין ושפשוף ברגל שמאל (ת/6).
4. מדברים אלה עולה, כי שלושה שוטרים מתוך החמישה חבשו כובעי זיהוי משטרתיים, שוטר אחד, שי סממה, הכריז "משטרה" וכי השוטרים היו קרובים ואף צמודים לרכב הגולף שנגח פעמיים את הרכב המשטרתי האזרחי. במקום היתה תאורת רחוב רגילה והראות היתה בהתאם. מכל מקום, אין טענה כי הראות היתה לקויה.
5. הנאשם טוען כי קנה הרכב ולא ידע כלל שהוא גנוב, וכי השוטרים ביצעו מעצר בלתי חוקי, ולכן היה רשאי להימלט ולנקוט לשם כך אמצעים.
גניבת הרכב
6. מהמסמכים ת/7 שהוגשו בהסכמה עולה, כי רכב הגולף נגנב בתל אביב ביום 30.7.04 בשעת לילה. אין חולק כי הנאשם החזיק בידיו שלט לדלתות הרכב ומפתח למתנע, התניע הרכב והחל בנסיעה. טענות הנאשם כי קנה הרכב מפאוזי יעקב וכי לא ידע כי הרכב גנוב הן טענות כזב, וזאת מהטעמים הבאים:
א. הנאשם סירב למסור גירסה במשטרה. נסיונות השוטרים לגבות ממנו הודעה נתקלו בסירוב ובדרישה כי בעת מסירת ההודעה יהיה נוכח עורך דין מטעמו (ת/1, ת/2). הנאשם הסביר כי התנהג כך בשל חוסר אמון בשוטרים, אלא שגישה זו נראית יותר כהתחמקות, שכן הנאשם סירב למסור אף לרופאים בבית החולים ביום מעצרו פרטים אישיים (ראה נ/7 עמ' 1, 2). לפיכך, הגרסה המלאה שמסר בעדותו בבית-המשפט הינה גרסה כבושה.
ב. בתשובתו לכתב האישום אמר ב"כ הנאשם, פעמיים, והנאשם אישר את דבריו, כי הרכב נקנה על-ידי הנאשם מפאוזי יעקב יום לפני האירוע, 13.8.04 (עמ' 6 לפרוטוקול). בעדותו בבית-המשפט אמר הנאשם, כי הגולף הוצג בפניו על-ידי המוכר פאוזי יעקב בכפר בידו נפת רמאללה, והוסכם כי הנאשם יקנה הגולף לשם שימוש בחלקיו במחיר 6000 ש"ח בלבד. על מנת ליתן תוקף להסכמה, פנו השניים לעורכת דין בראמללה בשם מירפאת אלקיסי א-זק וערכו ביום 17.7.04 הסכם מכר. עורכת הדין הנ"ל אף חתמה על תצהיר כי ההסכם נערך על ידה ביום 17.7.04 (ראה ההסכם והתצהיר נ/6 עמ' 62-63 לפרוטוקול). הנאשם העיד בבית-המשפט, כי לא קיבל את הרכב מיד מידיו של פאזי, שכן זה עבר תאונת דרכים ואושפז, ורק אחרי שבוע קיבל המפתח מאחיו.
הגרסה מופרכת לחלוטין.
ראשית, בהסכם אין מספר רישוי של הרכב;
שנית, הנאשם "שכח" כי בתשובתו לכתב האישום נאמר כי קנה את הגולף ביום 13.8.04 ואילו בבית משפט העיד כי קנה אותה ביום 17.7.04;
שלישית, ההסכם נ/6 נערך שבועיים
לפני שהרכב נגנב ביום 30.7.04, והנאשם ראה אותו בבידו עוד קודם לכן;
רביעית, הנאשם לא נתן הסבר של ממש מדוע רכב שראה וקנה בבידו חונה בשכונת רמות בירושלים ועליו להסתכן בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין על מנת לקחתו;
חמישית, פאוזי יעקב לא זומן כלל לעדות כעד הגנה, ואם אכן נפצע בתאונה, לא הובאה לכך אסמכתא כלשהי.
הגירסה כבושה, הסתירות בוטות, המסמכים נראים כוזבים, ולפיכך המסקנה הינה, כי לא ניתן לתת אמון בגרסת הנאשם בכל הקשור לרכישה כביכול של הגולף וכי לא ידע כביכול כי הרכב גנוב.
7. העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום הינה גניבת רכב לפי סעיף 413ב' לחוק. בסיכומיו ביקש ב"כ המאשימה להרשיע בסעיף זה או בסעיף 413י', שענינו קבלת רכב גנוב. ב"כ הנאשם התנגד וטען כי לא התמלאו הוראות סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, וכי הנאשם התגונן בפני עבירה אחרת. אכן, לא נתמלאו יסודות סעיף 413ב לחוק, שכן אין ראיה כי הנאשם הוא שגנב את הרכב מבעליו בתל אביב. עם זאת, העובדות המפורטות בכתב האישום ואלה שהוכחו בפני, דיין כדי להרשיע את הנאשם בעבירה לפי סעיף 413י' הקובע: "
המקבל בעצמו או על-ידי אחר רכב או חלק של רכב ביודעו שהרכב או החלק הושגו בעבירה לפי סימן זה, או הנוטל עליו, בעצמו, על-ידי אחר, או ביחד עם אחר, את השליטה ברכב או בחלק כאמור, דינו - מאסר שבע שנים".
הנאשם בא בשעת ערב למקום זר ומרוחק כדי לקחת רכב גנוב. נסיבות ההגעה למקום הן בלתי רגילות ויוצאות דופן וגירסת הנאשם כי קנה רכב זה ולא ידע שהרכב גנוב, היא גרסה כוזבת לחלוטין. בכתב האישום לא נטען כי הנאשם גנב את הרכב ממקום החניה בתל אביב, אלא כי קיבל ביודעין את הרכב כגנוב, ולפיכך היה מקום מלכתחילה להאשימו בסעיף 413י' ומכאן שהיתה לנאשם הזדמנות מלאה להתגונן. ידיעתו של הנאשם כי הרכב גנוב הוכחה מכלל הנסיבות שפורטו לעיל, משקריו הבוטים וכן מתחושת אשמה בנסותו להימלט מהמקום ובסרבו למסור פרטים בסיסיים אף לרופאים.
לאור האמור, יש להרשיע את הנאשם בעבירה של קבלת רכב גנוב לפי סעיף 413 י' לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
חבלה בכוונה מחמירה
8. סעיף 329 לחוק העונשין שענינו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה קובע כדלקמן:
"(א) העושה אחת מאלה בכוונה להטיל באדם נכות או מום, או לגרום לו חבלה חמורה, או להתנגד למעצר או לעיכוב כדין, שלו או של זולתו, או למנוע מעצר או עיכוב כאמור. דינו - מאסר עשרים שנים: