הכרעת דין בתיק ת"פ 3747-09

הרקע וההליך

• 1.         הנאשם מואשם בעבירות של תקיפת עובד ציבור, איומים ו הפרעה לעובד ציבור בכך שביום 11.5.09 בשעה 20:40  בהיותו מנהל מחלקת נוער וחברה בעיריית ביתר עילית, הוא ערך ברח' ברסלב עם עשרות נערים תחת חסותו, מדורת ל"ג בעומר שהורכבה ממערום עצים וצמיגים והיתה מוכנה להדלקה. לאחר שסירב להיעתר לבקשותיו החוזרות ונשנות של תורג'מן, מפקד תחנת הכיבוי בעיר (להלן - " המתלונן") להוציא את הצמיגים מהמדורה, מחשש לפגיעה בחיי אדם, ביקש תורג'מן מהכבאים שבפיקודו להקיף את המדורה כדי למנוע הדלקתה והתלקחותה, אולם הנאשם בתגובה מסר ג'ריקן בנזין לאחד הנערים, ביקשו לשפוך את תכולתו על הצמיגים כדי להדליקם, ולאחר שהנער נבלם על ידי הכבאים, דחף הנאשם את המתלונן, הכבאים והמסייעים להם, איים לחסלם גם באמצעות תלמידיו, אם לא יסתלקו מהמקום, שפך בעצמו ג'ריקן בנזין על המדורה, איים על המתלונן שישפוך בנזין גם עליו ועל הכבאים ופתח את מכסה הג'ריקן בעודו מאיים עליהם.

• 2.         בתשובתו לכתב האישום מיום 19.12.10 כפר הנאשם במיוחס לו, והודה כי כמנהל אגף חינוך נוער וחברה בעירייה, ארגן מדורה שלא היו בה כלל צמיגים, הפקח שהגיע אך ראה שאין צמיגים, ולא היו ברשותו ג'ריקנים עם דלק. לטענתו התנכלות שירותי הכיבוי למדורתו, תוך התעלמות ממדורה אחרת, בה היו צמיגים, היתה על רקע תוצאות הבחירות לעירייה, בה גברה קהילתו על פלג מתחרה והמפסיד, עמו זוהו כוחות הכיבוי שניסו לפגום בשמחת ל"ג בעומר במדורתו. הנאשם כופר כי תקף או איים, לטענתו " הדברים המפורטים בכתב האישום לא אוחזים במציאות כלשהי", ולמרות ששירותי הכיבוי פגעו במדורתו, הוא "לקח את הנערים למנוע מהומות נוספות ופינה את המקום".

ראיות המאשימה

• 3.         המתנדב משה אפריאט העיד כי כמתנדב כיבוי אש שהיה במקום, ראה במדורת הנאשם ותלמידיו " 10-15 צמיגים" בטרם הובערה (ראה 7 ש' 25, 31 לפרו' מיום 12.9.11). גם בחקירתו הנגדית ציין זאת: " אני חוזר ואומר לך שהצמיגים היו בפנים" (שם עמ' 25 ש' 3), והסביר כי שירותי הכיבוי הגיעו דווקא למדורת-הנאשם, בשל הצמיגים שהיו בה, המהווים סיכון בריאותי ומקור לזיהום אויר (ראה עמ'  10 ש' 14-16 לפרו' מיום  12.9.11).

• 4.         כן העיד אפריאט על ויכוח בין הנאשם למפקד התחנה, מר תורג'מן, בטונים גבוהים על הדלקת המדורה (ראה עמ' 8 ש' 10-11) ואיומי תלמידי-הנאשם על אפריאט בצעקות כי ישרפו את מאפיית אביו של אפריאט, מאחר שאפריאט הגיע מטעם תורג'מן (שם עמ' 8 ש' 14-15), וגם לבש מדי כיבוי אש (ראה עמ' 8 ש' 30-31 לפרו'): "אני אומר איימו עלי, אמרו  שישרפו לאבא שלי את המאפיה, לא יקנו אצלכם יותר, כל מיני כאלה בגלל שהייתי בארוע" (ראה עמ' 8 ש' 20-21 לפרו'), אך הנאשם לא הפסיקם ומנעם מכך (ראה עמ' 11 ש' 24-34), אלא קילל את תורג'מן (עמ'  25 ש' 22 לפרו'), ודחף את שמעון ורועי (שם עמ' 18 ש' 23-24 לפרו'). כן העיד אפריאט בביהמ"ש כי לאחר האירוע איימו עליו תלמידי הנאשם, והוא אף התלונן על כך למשטרה: " פשוט קיבלתי כל מיני איומים שטיפלו בהם" (שם עמ'  21 ש' 18-21).

• 5.         גם בהודעתו טען זאת והוסיף כי הנאשם שלח ילד להדליק את המדורה, דחף את רועי לכיוון המדורה, אחז בידו גלון בנזין וגפרורים, וקילל ודחף את הכבאים למרות שאלה ביקשו ממנו יפה לאפשר להם להוציא את הצמיגים (ראה עמ' 19 ש 13-22 לפרו'). כן שלח ילד להדליק את המדורה ואיים לשרוף את מאפיית אביו של אפריאט:

"ביקשנו ממנו בצורה יפה והצענו לעזור להוציא את הצמיגים ולהעמיד מדורה חדשה הוא התחיל לקלל אותנו, לדחוף את שמעון ורועי, את רועי הוא דחף לכיוון המדורה אחרי שהוא שלח ילד להדליק את המדורה. לפינחס היה גלון  של בנזין ביד וגפרורים, פנחס ישר התחיל לקלל אותנו ולדחוף את הכבאים, למרות שבאנו וביקשנו בצורה יפה, עלי פנחס איים שהוא ישרוף לאבא שלי את המאפיה וגם כל הנערים שהיו שם גם איימו עלי. באמצע העבודה היו כמה נערים שהתחילו לפרק את הזרנוקים (א.ז) של המים וחיבלו בציוד".

ראה  ת/2 עמ' 1 ש' 5-14.

כן אישר בעדותו בביהמ"ש את אמירותיו הנ"ל במשטרה: על הדחיפות (בעמ' 8 ש' 22), על האיומים עליו (בעמ' 19 ש' 33-34), על המדורה שדלקה (בעמ' 27 ש' 29),  והכבאים שכיבו אותה בקצף (בעמ' 28 ש' 5-6).

• 6.         שוטר הסיור גדעון שחר הגיע לזירת האירוע לאחר שהתקבלה קריאה על הפרעה לכבאים לכבות דליקה (ראה עמ' 39ש' 18 לפרו' מיום 12.9.11), ראה מדורה דלוקה שבתוכה " עצים כמובן בגובה רב, צמיגים שהיו בתחתית" (שם עמ' 40 ש' 20 לפרו'), ועשרות רוקדים סביבה שלא איפשרו לכבאים לכבותה (שם עמ' 40 ש' 7-12 לפרו'), והקשו על מלאכתם ומנעוה בסחיבתם את הזרנוקים מהכבאים: " עשרות אנשים מנסים לסחוב את הזרנוקים ולא לאפשר להם לכבות" (ראה עמ' 40 ש' 20 לפרו' מיום 12.9.11).
• 7.         בחקירתו הנגדית בתשובה לשאלות הסניגור אישר שחר כי היו ויכוחים בין הכבאים שניסו לכבות עם זרנוקי מים לבין הרוקדים שחגגו שם עמ' 41 ש' 4-5), שדחפו את הכבאים (עמ' 42 ש' 1-3), "ועשרות מהם מנסים לסחוב את הזרנוקים ולא לאפשר להם (לכבאים -א.ז.) לכבות. היה מין ויכוח כזה, לא אתם לא מכבים" (שם עמ' 41 ש' 20-22), בעוד הנאשם רקד באמצע המעגל סביב המדורה, והסתובב במקום בלי להעיר ולמנוע מתלמידיו להפריע לכבאים (שם עמ' 40 ש' 20 ועמ' 43 ש' 11). שחר לא ראה את הנאשם תוקף, אך העיד כי הקצין תורג'מן מצוות הכיבוי התלונן בפניו  כי הנאשם תקפו (ראה עמ' 43 ש' 18-25 לפרו' מיום 12.9.11), ושחר, שלא יכול היה להגיע לנאשם במרכז המעגל, בירר את פרטי הנאשם וכתב דו"ח פעולה - ת/3 , כלהלן:

"אירוע על תקיפת כבאי ליד ביטחון הישוב רחוב ברסלב הגענו למקום והתברר כי במקום היתה מדורה גדולה עם צמיגים.... במקום היו חילופי ממילים בין הרב פנחס כהן לבין מפקד הכיבוי שי וצוות הכבאים שניסו לכבות את המדורה והתלמידים של הרב פנחס בהתקהלות של עשרות ילדים, נעקרים ומבוגרים שניסו להפריע לכיבוי לבצע את העבודה אנחנו ניסינו להרגיע את הצדדים, מפקד כיבוי שי ביקש שנעצור את הרב פנחס, אך הדבר לא היה ניתן עקב התקהלות שהיתה במקום...למיין כי כאשר הכבאים הזיזו את כל העצים מהמדורה, התגלו בתחתית המדורה היו כ-10 צמיגים, שזה היה הבסיס לאירוע. מפקד הכיבוי טען כי הוא וצוותו הותקפו, הנ"ל הופנה להגשת תלונה."

                                                                                                  (ההדגשות שלי א.ז.)

• 8.         יוסף חיים יונה, מנהל מחלקת שיפור פני העיר ובטיחות בעיריית ביתר עילית (להלן: שפ"ע), העיד כי לאור ריבוי המדורות והילדים בל"ג בעומר, ומאידך הצורך לשמור על הסדר ואיכות הסביבה, מתבצע מטעם העירייה פיקוח על המדורות, כדי לוודא שמיקומן אינו ליד קווי מתח גבוה, בתי ספר ומגורים, מתקני גז וכו'. לאחר שקיבל הודעה מהמוקד העירוני על שכנים שהתלוננו על " מדורת ענק שבתוכה צמיגים רבים", הוא הגיע למקום, ולאחר שמפקד הכיבוי פנה לנאשם בבקשה להוציאם, אך נענה בסירוב, פנה לנאשם גם יונה, המכיר את הנאשם מעבודתו כמנהל מח' חברה ונוער בעירייה ובקשו לאפשר לו לפנות את הצמיגים: "אמרתי לו, הרב פנחס, יקיר, תן לי להוציא את הצמיגים. עובדי אגף שפע יחזירו את המדורה כמו שהיא היתה. תעשה לי טובה אישית, תן לי להוציא את המפגע, זה הכל יש לי פה תושבים שצועקים. אבל לא קיבלתי על זה תשובה. קיבלתי על זה צעקות. לא הסכים לשמוע אותי" (ראה שם עמ' 48 ש' 11-15 לפרו'), כן חזר יונה וציין כי מפקד הכיבוי לא יאשר מדורה עם צמיגים, אך הנאשם פלט לעברו קללות (אליהן הצטרפו תלמידיו): "לא תשלים את שנתך" או שלילדים שלך יהיה סרטן", ... הרב פינחס אמר "יצאת מהישיבה תראו מה קורה למי שיוצא מהישיבות ועזב את הישיבות, תראו איך הוא נראה" (ראה עמ' 46 ש' 24-30 לפרו' מיום 12.9.11 ).

יונה העיד כי הגם שגזר על עצמו שתיקה בתגובה לדברי ואיומי הנאשם, הוא נפגע מהאיומים על יקיריו וביחס לתפקידו ועבודתו:

"שתקתי כלפי אותן מילים קשות. באותו רגע זה היה מילים קשות, היום אני מסתכל על זה קצת אחרת, אבל זה היה קשה בעיניי. כשמדברים על הילדים שלי... לא קשו לסיפור הזה בכלל. אין להם שום קשר לזה שאבא שלהם עושה עבודה כזאת או אחרת, זה פוגע, זה מעליב, אבל השתדלתי לשמור על תפקידי ולבצע עבודתי... הכי טוב אני יודע לעשות."

ראה: עמ' 47 ש' 15-21 לפרו' מיום 12.9.11 .

      בחקירתו הנגדית כשהתבקש להרחיב בענין האיומים, העיד כי הנאשם ובחוריו איימו עליו:

"אנחנו נראה לך, אנחנו שמנו אותך בעירייה ועשינו אותך בן אדם ותראה מה אתה עושה. אנחנו נדאג שאתה לא תהיה שם. אנחנו יודעים איפה האוטו שלך" זה מפחיד. זה לא האוטו שלי, זה אוטו של העירייה, אבל כן, תחושה לא נעימה"