א.
ההליך
1. הנאשם הואשם בביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [חוק העונשין] וכן עבירה של הדחה בחקירה - עבירה לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין.
2. כנטען בעובדות האישום הראשון, ב- 28/5/08, בסמוך לשעה 23:30, שהה הנאשם ביחד עם גנס גשימוב-שניידר [גשימוב], בגן בנימין אשר ברחוב נורדאו בחיפה. שם פנה אליהם א.ת. [המתלונן] והתפתח ביניהם עימות מילולי. המתלונן וגשימוב התרחקו ממקום מושבו של הנאשם, והחלו להתקוטט ביניהם. כאשר ראה הנאשם את השניים מתקוטטים, התקרב למקום והצטרף לקטטה. במהלך הקטטה, הנאשם וגשימוב תקפו את המתלונן באכזריות, והכו בו נמרצות בבעיטות ובאגרופים, בכל חלקי גופו, בחזהו, בראשו ובפניו, תוך שהם גורמים לו לחבלות חמורות ומתוך כוונה להטיל בו נכות או מום, או לגרום לו לחבלה חמורה.
כתוצאה ממעשיהם של הנאשם וגשימוב, המתלונן הובהל לבית החולים כאשר הוא מחוסר הכרה, ונגרמו לו חבלות חמורות בראשו.
3. באישום השני נטען כי במהלך החקירה המשטרתית, אודות האירוע הנ"ל, ביום 21/3/10, בחדר החקירות שבתחנת משטרת חיפה, הנאשם הדריך את גשימוב כך שימסור בחקירתו שלא היה מעורב באירוע המתואר באישום הראשון, אלא שעבר במקום במקרה ורצה לעזור למתלונן. בעשותו כן, הנאשם הניע את גשימוב, או ניסה להניעו, שבחקירה על פי דין לא ימסור הודעה או ימסור הודעת שקר, או יחזור בו מהודעה שמסר.
4. בהקראה, הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטען כי איננו קשור כלל לאירוע נשוא האישום הראשון. לדבריו כלל לא היה בגן בנימין בעת האירוע המתואר בכתב האישום, אם כי הוא נוהג לשבת ולבלות בגן והוא מכיר את גשימוב.
עוד טען טענות זוטא באשר להודאותיו במשטרה. לטענתו כשנחקר לא הוסבר לו כי הוא חשוד במעשה המיוחס לו בכתב האישום וכי הוא זכאי להיוועץ בעו"ד.
5. נגד השותף גשימוב, התנהל הליך נפרד. מעדותו של גשימוב, שהובא כעד הגנה, עולה כי במסגרת עסקת טיעון הוא הודה בכתב אישום מתוקן בת"פ 293-04-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת/78) והורשע בגרימת חבלה חמורה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיפים 329(ג) + 29 לחוק העונשין (ת/80). בכתב האישום בו הודה, מתוארות העובדות כפי שתוארו בכתב האישום דנן, דהיינו, גשימוב ביחד עם הנאשם דנן "תקפו את המתלונן, היכו בו נמרצות בבעיטות ובאגרופים, בכל חלקי גופו, בחזהו, בראשו ובפניו, תוך שהם גורמים לו לחבלות חמורות ומתוך כוונה להטיל בו נכות או מום או לגרום לו לחבלה חמורה".
ב.
המתלונן
6. המתלונן נפגע קשות במועד הנטען בכתב האישום ועד היום מצבו נותר קשה. ביום 6.7.09 ועדה רפואית מחוזית מטעם לשכת הבריאות קבעה למתלונן 100% נכות לצמיתות, החל מיום 29.5.08 (ת/2).
7. בהסכמה, הוגשו תעודות רפואיות (ת/46 - ת/51) וכן הודעות של אמו של המתלונן (ת/70 - ת/72).
הן מהתעודות הרפואיות והן מהודעות אמו, עולה כי המתלונן היה עובר לאירוע, בן 25, חולה סכיזופרניה, מאוזן בתרופות והיה במעקב וטיפול בבית חולים טירת הכרמל. הוא התגורר לבדו בדירה בשכונת הדר בחיפה, היה עצמאי, הלך, דיבר ותיקשר באופן רגיל. בערב המקרה, סמוך לשעה 20:00, אמו שוחחה עמו כרגיל.
8. בליל האירוע, המתלונן נמצא מחוסר הכרה ע"י העד פ. ס. [פ.], שהזעיק אמבולנס למקום. המתלונן הובהל באמבולנס לחדר מיון בביה"ח רמב"ם ב- 29.5.08, כשהוא חסר-הכרה, מונשם וסובל מחבלות קשות ושברים בגולגולתו, מדימום תוך-גולגולתי וסימני חבלות ושפשופים על חלקי גופו האחרים. באנמנזה מיום הקבלה (ת/49) צוין כי "ריח אלכוהול נודף ממנו". כמו כן, תועדו המימצאים הבאים:
"שבר טמפורלי שמאלי המתמשך לעצם הפרונטאלית משמאל", דימום באזורים שונים במוח, "שבר באף עם המטומה, שבר בקיר הקדמי של הסינוס המקסילרי הימני עם המוסינוס, שברים בקירות עליון ולטרלי של הסינוס המסקילרי השמאלי... עם המוסינוס, שבר דרך הקיר הלטרלי של הסינוס הספנואידלי השמאלי עם המוסינוס" וכן, חבלות והמטומות בגפיו.
עוד באותו היום, המתלונן נותח לניקוז הדימום הפנימי במוחו ולאחר מכן שהה במחלקת טיפול נמרץ ואושפז במחלקה הנוירוכירורגית.
9. ביום 7/7/08, המתלונן הועבר לבית החולים השיקומי "בית-לווינשטיין", וזאת כאשר הוא במצב וגטטיבי. במהלך שהותו במוסד זה, חל שיפור במצבו, הוא חזר להכרה, החל לתקשר עם סביבתו, בצורה מוגבלת ביותר, והחל בטיפול פיזיותרפיה לצורך שיקום שרירי הגפיים. המתלונן נותר מרותק לכסא גלגלים, נזקק לעזרה מלאה בכל תפקודי היום-יום (אכילה, רחצה, מעבר מכסא למיטה וכו'). כמו כן הוא נותר סובל מהפרעות מוטוריות, קוגניטיביות והתנהגותיות.
10. ביום 1/3/09, המתלונן הועבר לבית חולים "קרית-שלמה", לחולים תשושי נפש ומחלות זיקנה, שם הוא שוהה עד היום. הוא מרותק לכסא גלגלים, נזקק לעזרה בפעולות היום -יום, אינו שולט בסוגרים וסובל מהפרעות בשיפוט.
11. בעקבות הפגיעה החמורה בו, המתלונן לא זכר את מאורעות ליל האירוע ולא היה מסוגל לתקשר עם חוקרי המשטרה. ניסיונות לקבל ממנו הודעה באשר לאירוע לא צלחו.
מצבו הקוגניטיבי של המתלונן לא השתפר ולכן לא הובא לעדות מטעם המאשימה.