הכרעת דין בתיק ת"פ 33140-11-11

כללי

1.         בימים  10-13 בחודש נובמבר 2011, התארחו אבי ביטון - מתלונן 1 (להלן: אבי) ועומרי בן שושן- מתלונן 2 (להלן: עומרי) אצל נאשם 1 ביחידת דיור בת 2 חדרים בעיר אילת. באותה עת אירח נאשם 1 גם שניים מחבריו, את מוחמד עבד רבו - נאשם 2 ואת מוהנד ברקאט - נאשם 3.

עובדות כתב האישום מייחסות לנאשמים 1-3  ביצוע עבירות של תקיפה כדי לגנוב בצוותא חדא, עבירה לפי סעיף 81 (א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: חוק העונשין), כליאת שווא בצוותא חדא עבירה לפי סעיף 377 לחוק העונשין, ולנאשם 3 עבירה של שיבוש מהלכי משפט - עבירה לפי סעיף 377 לחוק העונשין.

לאחר תיקון כתב האישום כנגדו, הודה נאשם 3 בביצוע עבירות של תקיפה כדי לגנוב ושיבוש הליכי משפט, גזר דינו ניתן ביום 31.7.2012.

כתב האישום והמענה לו

2.        על פי עובדות כתב האישום ביום 13.11.2011 עת שהו המתלוננים יחד עם הנאשמים ביחידת הדיור, סמוך לשעה 04:00 התגלע ויכוח בין נאשם 1 למתלוננים על רקע נטייתם המינית. במעמד זה החלו הנאשמים לתקוף בצוותא חדא את המתלוננים, נאשם 1 סטר למתלונן 1 מספר פעמים בעורפו ועל לחיו השמאלית, ולמתלונן 2 סטר פעמיים בפניו. נאשם 3 הכה בבטנו של אבי באמצעות שרשרת כסף שאחז בידו, ובצלעות באמצעות אגרופיו. באשר לנאשם 2 נטען כי נכח במקום. בהמשך הכניסו נאשמים 1-2 את המתלוננים לחדר שביחידת הדיור, נברו בחפציהם ונטלו מאבי - פלאפון, שרשרת זהב ושרשרת כסף, בושם ומשקפי שמש. מעומרי נטלו - קפוצ'ון, מצלמה דיגיטלית , פלאפון, נעלי אצבע, שעון זהב, MP3, אוזניות ו"דיסק און קי", (להלן: הרכוש/ החפצים). במעשים האמורים נטען, תקפו הנאשמים בצוותא חדא את המתלוננים כדי לגנוב את רכושם. עוד על פי כתב האישום, מיד ובסמוך לאחר מכן, עת ביקשו המתלוננים לעזוב את יחידת הדיור עצרו אותם הנאשמים בצוותא חדא בכך שנאשם 1 נעל את הדלת ושמר את המפתח בחיקו כשהוא אומר למתלוננים: " שיזהרו לפנות ימינה או שמאלה " ובהמשך הורו להם הנאשמים " שישבו אם לא יהיה בלאגן ".

בהמשך וסמוך לשעה 06:00 יצאו המתלוננים מיחידת הדיור כשהם מבקשים ללכת לתחנת האוטובוס, נאשם 3 התלווה למתלוננים בדרכם לתחנת האוטובוס, אמר להם שהם עבריינים ושיגידו תודה שהוא לא חתך להם את הפנים, עם הגעתם לתחנה שהה עמם נאשם 3  במקום כ- 15 דקות לערך וסמוך לאחר עזיבתו פנו אבי ועומרי לתחנת המשטרה.

3.         נאשם 1 - סאמי טוויל (להלן: סאמי) כפר במיוחס לו בכתב האישום. טען שלא הכה בכל דרך שהיא במי מהמתלוננים, לא נטל את חפציהם ולא כלא אותם. נטען ביחס לקבילות ההודעות והעימותים ולכך שנערכו ללא מתורגמן בעוד שהנאשם אינו דובר את השפה העברית.

נאשם 2 - מוחמד עבד רבו (להלן: מוחמד/חמודי) אישר כי המתלוננים, הוא ונאשמים 1 ו- 3 שהו באותה יחידת דיור, אולם כפר בעובדה כי נטל חלק באירוע התקיפה, כפר בנטילת החפצים וטען כי קיבל בקבוק בושם וכי מה שנטל היה ברשות. נטען ביחס לקבילות ההודעות והעימותים שנערכו עם הנאשם ללא מתורגמן בעוד שאינו דובר את השפה העברית.

4.                השאלות שלפני הן: האם סאמי ומוחמד תקפו את המתלוננים כדי לגנוב מרכושם כמפורט בכתב האישום? האם סאמי ומוחמד נטלו מרכושם של המתלוננים על מנת לשלול אותו דרך קבע? והאם סאמי ומוחמד כלאו את המתלוננים ומנעו יציאתם מיחידת הדיור?

ראיות הצדדים

5.        התביעה העידה מטעמה את המתלוננים, החוקר שמואל אשכנזי ע.ת 3 אשר גבה את ההודעות מהנאשמים ונחקר ארוכות ביחס לחקירת הנאשמים שלא באמצעות מתורגמן או תיעוד חזותי, החוקר חיים קפויה ע.ת 4 אשר ערך את דוחות העימות, שלושה שוטרים נוספים שהיו מעורבים באופן כזה או אחר בחקירת האירוע. הגישה את הודעות הנאשמים, הודעת נאשם 1 מיום 13.11.2011, הודעת נאשם 2 מיום 13.11.2011 הודעת נאשם 3 מיום 13.11.2011, דוחות פעולה של השוטרים שחקרו באירוע, מזכרים, דוחות מעצר, דוחות ביצוע עימותים בין המתלוננים לנאשמים.

הנאשמים העידו להגנתם.

דיון והנימוקים להכרעה

6.        בעבירה של תקיפה כדי לגנוב - סעיף 381(א)(2) לחוק העונשין מונה שלוש חלופות משנה של תקיפה מתוך כוונה מסוימת. העבירה לפי סעיף זה הינה עבירה עם מחשבה פלילית התנהגותית, הכוללת דרישה מפורשת של "כוונה", הבא לכלל ביטוי בדיבור "כדי". מאז תיקון 39, רכיב ה"כוונה" שמור אך ורק לעבירה תוצאתית כאשר מקום שהוא נכלל בהגדרתה של עבירה התנהגותית משמעותו היא מתוך שאיפה להשגת המטרה/יעד. בדרך זו הופכת כל אחת מחלופות המשנה לעבירה התנהגותית מטרתית. אשר על כן, אין להרשיע בחלופת המשנה שבפסקה 2, קרי, תקיפה כדי לגנוב, אלא אם הוכח שהתקיפה נעשתה מתוך שאיפה לגנוב דבר כמשמעותו בסעיף 384 לחוק העונשין. שאיפה נקבע הינה שאיפה להשגת יעד או תכלית, ושאיפה כזאת - כמו כוונה מתאפיינת ב" חזות" של התכלית המסוימת הנקובה בהגדרת העבירה וב "חפץ" להשיג תכלית זו דווקא ( ראה על הדין בפלילים - חוק העונשין, יעקב קדמי, חלק שלישי עמ' 1525-1526).

7.        שאלת תקיפתם של סאמי ומוחמד את אבי ועומרי, ככל שהייתה תקיפה, תבחן בקצרה בהמשך. לצורך הדיון בשאלה זו אניח, כי סאמי ומוחמד אכן תקפו את אבי ועומרי ומכאן אבחן את מטרת תקיפתם - האם הייתה כדי לגנוב.

א.        מהעובדות עליהן אין חולק עולה כי האירוע התרחש ביחידת דיור בת שני חדרים. חדר אחד כולל את המטבח ובהמשך לאותו חדר דלת המובילה לחדר פנימי.