הכרעת דין בתיק ת"פ 3203-07

החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתבי האישום.

רקע ותמציתם של דברים

1.         שני כתבי אישום הוגשו כנגד הנאשם, הדיון בהם אוחד והם מייחסים לו עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז - 1977  - בשני מופעים והטרדה באמצעות מתקן בזק, לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב - 1982.

2.         מעובדות כתבי האישום עולה כי בתחילת שנת 2005 ניהלו הנאשם וגב' לריסה וייבורג (להלן: " המתלוננת") מערכת יחסים זוגית במשך כחודשיים. הנאשם לא השלים עם מהלך הפרידה מהמתלוננת ובמספר רב של הזדמנויות, הטריד והפריע באמצעות הטלפון בכך שהתקשר אליה, אל אחיה ואל מקום עבודתה.

במהלך שיחות אלו, איים הנאשם על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה, במשפחתה ובבן זוגה בכך שאמר לה: " את תסבלי כל החיים, אני ארדוף אחרייך, אני אשפוך עליך מי אש, את תבואי אלי על ארבע". כן אמר לאחיה של המתלוננת: " אחותך תשלם על הכל, גם ההומו שלה ישלם, אני אהרוס לה את המשפחה".

ביום 26.2.07, התקשר הנאשם אל המתלוננת במקום עבודתה ואמר: " עכשיו אני לא אפגע בך. רק בהומו הזה וגם באח שלך וגם בבן שלך וכל הקרובים שלך בסכנה, לא רק את".

ביום 20.12.07, התקשר הנאשם אל המתלוננת ואמר לה כך: " אם לא תחזרי אלי, לא אתן לך מנוחה כל החיים, אטריד אותך, ירדוף אחרייך ויאנוס אותך ואף גבר לא יתקרב אליך".

בהמשך, התקשר הנאשם למקום עבודתה של המתלוננת ואמר למרכזנית כי יגרם נזק לרכבי בן זוגה של המתלוננת, בנה ואחיה וכן כי: " המתלוננת עבדה במכון בנווה שאנן והייתה המוצצת הטובה ביותר בת"א, אני לא אוותר עד סוף חיי ככל שאני חי תגידי לה שתוותר ותחזור אלי".

3.         הנאשם הכחיש מכל וכל את המיוחס לו, טען כי הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי וזוגי שאינו תואם את ההתנהלות המתוארת בכתבי האישום והפנה לבדיקות פוליגרף שנערכו לו בהן יצא דובר אמת ולחוות דעת מומחה מטעמו לפיה אינו הדובר המאיים והמטריד אותו הקליטה המתלוננת (להלן: " הדובר").

4.         אין מחלוקת בין הצדדים כי המתלוננת ומקורביה ספגו איומים והטרדות באמצעות מתקן בזק. השאלה הניצבת במוקד הכרעת הדין  הינה האם הנאשם הוא הדובר.

5.         לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, מראיותיהם וממכלול נסיבות העניין, שוכנעת כי המאשימה עמדה בנטל החל עליה והוכיחה מעל לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו וכי מגדל הקלפים שבנה לשם הגנתו התמוטט במהלך הדיון.

6.         עדי התביעה הציגו גרסתם כמקשה מהימנה אחת המפלילה את הנאשם במיוחס לו, בעצם זיהויו הוודאי כדובר. זיהוי זה מתבסס אף על קישורים ישירים ואובייקטיבים שעלו מפרשיות הצדדים  בדמות פרטים אישיים שיצאו מפיו של הדובר, היוצרים חפיפת זהות בינו לבין הנאשם.

שוכנעתי כי ראוי לייחס את מלוא האמון המתבקש לגרסאות המתלוננת ומקורביה, שלא שגו בשיגיונות שווא בהפנייתם הבהירה אצבע מאשימה כלפי הנאשם בלבד כדובר. לא נמצאה לעדי התביעה  כל סיבה לטפול בו אשם שווא וניתן הסבר מספק לתוספות שהוספו לגרסאות חלק מהם במסגרת עדותם לפרוטוקול הדיון.  התרשמתי מזעקתם האותנטית של עדי התביעה, לכל אורך עדותם, לפיה ברור להם כי הדובר הוא הנאשם ולא ניתן להעלות על  הדעת כל מחשבה אחרת. בכך יש כדי להבהיר את עיקר הלאקוניות בחלק מאמרות החוץ מטעמם.

המתלוננת ניהלה עם הנאשם מערכת יחסים אינטימית, היא מכירה אותו היטב ובאופן המתיישב עם נוסח תמלילי השיחות שהקליטה אותו כדובר. התרשמתי כי המתלוננת התייחסה לנושא הדיון שהטריד מנוחתה תדיר, בקדושה של ממש והיא לא הייתה מאפשרת ולו הותרת פתח צר לאפשרות כי הדין ימוצה עם הדובר הלא נכון.

לא בכדי נמנעו עדי התביעה מהפנייה לדובר אחר למולם לבד מהנאשם ורק בהקשריו נמצאה ההתאמה לנוסח הדובר, החל בהתבטאויותיו, עבור בפגיעותו מבחירת המתלוננת לסיים את יחסיהם, המשך בהעדפתה את בן זוגה הנוכחי על פניו וכלה בתחושותיו הסובייקטיביות כי רומה ונבגד.

7.         גרסאות הנאשם לא התיישבו בהשוואתן הלוגית זו עם זו ועם יתרת ראיות התביעה. הנאשם הותיר לדיון גרסת הגנה מעורפלת, יתרת ראיותיו עוגנו בהשערות בלבד וההסתברות שהעלה לחפותו אינה ממשית.

דחיתי את טענות ראיות הנאשם לאחר שהתרשמתי כי הן בלתי מהימנות, חסרות ערך ראייתי ואין בהן את העצמה הנדרשת כדי להצביע על אפשרות ממשית אחרת לקרות הארועים לפיה אין הוא  הדובר.

הקישורים שהוצגו בין הדובר לבין הנאשם המדגישים את חפיפת הזהות ביניהם הינם בגדר מצבור של נתונים ולא ניתן לייחס להם מקריות.

כך, הנאשם, כדובר, התגורר בעיר גבעתיים; הנאשם, כדובר, היה עם המתלוננת ב"פארק הקופים", ב"חתונה" וב"מיני ישראל"; אינטימיות ברורה קיימת בין הדובר למתלוננת כיחסיה עם הנאשם בלבד; לנאשם אח עימו שוחחה המתלוננת, כדובר שהזכיר זאת בשיחותיו עימה; הנאשם זוהה כדובר על ידי חלק מעדי התביעה, שעה שלא הקפיד לעוות את קולו וללחוש כפי שעשה תדיר; הדובר זיהה עצמו בשמו, כשם הנאשם - " איציק" בזיהוי ספונטאני במקרה מתועד אחד בחלוף 12 שיחות מוקלטות ולאחר ניסיון המתלוננת לדובבו; הנאשם הפגין אלימות כלפי בן זוגה של המתלוננת וכממצא עובדתי השומט את טענת הראשון להעדר כל קשר עם האחרון ומחבר בין הנאשם לדובר השח עליו תדיר וכואב את תרומתו לפרידתם ולמניעת העברת דירת המתלוננת על שמו (להלן: " הדירה").