הכרעת דין בתיק ת"פ 31409-06-12

הנאשמת הודתה  ולא הורשעה במסגרת הסדר טיעון שאפשר לסניגורית לטעון כנגד הרשעה, בעוד התביעה הצהירה כי בכל מקרה לא רק שתעתור להרשעה, אלא תעתור למאסר שירוצה בעבודות שירות, בכך  28.2.13 בצהריים, בתחנת דלק, הסיע ברכב שני תושבי רשות שאין להם אישורי כניסה ושהייה כדין, אחד בעלה תושב הרשות אשר נישא לה בנישואים שניים, אך לא מצליח לקבל אישור כניסה ושהייה בתחומי ישראל מסיבות שלא הובהרו.

אין ספק, כי מדובר בבחורה צעירה, שעברה נקי. היא כיום נאלצת לגור בגפה, בקרוואן, תושב תימורים, שכן בעלה תושב חברון. מספטמבר 2012 החלה לעבוד בחב' קייטרינג, בהגשה וניקיון. התרשמו מאישה אינטלגנטית, בעלת יכולת, אשר גדלה בסביבה עם גבולות נוקשים, ללא דמות הורית תומכת, ולכן עברה נסיבות חיים קשות ביותר, שכפי הנראה את מרביתן כלל לא פירטה.  היא נאלצה לנשור מלימודים לאחר 8 שנים בלבד בשל התנגדות אחיה, על רקע שמרנות דתית, למרות יכולותיה והיתה תלמידה סקרנית, בעלת פוטנציאל,כך אלצו אותה לשהות בבית ללא תעסוקה, תוך שחווה ביחס קשה שעקב צנעת הפרט לא יפורט.  בהיותה בת 19 אחיה השיאו אותה לגבר בן 60, שכעבור מספר שנים גירש אותה מסיבות המצוינות בתסקיר. אביה נפטר בשנת 2007 ואז אמה הושבה למשפחתה. היא עברה להתגורר בבית אחיה למחצה בניגוד לרצון האם והיחס המשפיל המשיך. לפני כשנתיים נישאה לתושב חברון, אחד הנוסעים למרות הקשיים הטמונים בכך, שהרי לא היה לו אישור והיא ידעה זאת. לדבריה, בעלה לא עובד, הוא לא יכול לסייע בפרנסה ורק היא מפרנסת יחידה לשניהם. היא לא הכירה את הטרמפיסט הנוסף למרות מה שנטען, לדבריה, ריחמה עליו ולכן הסיע אותו. ידעה שמבצעת עבירה, הביעה חרטה, לדבריה, נעצרה ל- 3 ימים ועברה אירוע טראומתי, לדבריה הפיקה לקח ובעתיד כדי להיפגש עם בעלה תאלץ לבקר אותו בחברון כדי שלא יאלץ להיכנס לישראל. הם מנסים להסדיר עבורו אישור שהייה זמני.

שירות מבחן התרשמו כי כוונותיה כנות, אך לא ברור להם אם אכן יוכלו להימנע לחלוטין ממפגשים בארץ, בשל טיפולים שהיא נאלצת לעבור. הם התרשמו שהיא לא הפעילה שיקול דעת מעמיק ופעלה באופן אימפולסיבי. מאידך גיסא, מתקשה להתמודד עם המעורבות בפלילים וההליך המשפטי שלכן מהווה גורם מחדד גבולות ומרתיע. בשל מצבה הרגשי מצאו שיש מקום לשלבה בהליך טיפולי שיקומי בשל הנזקקות שמגלה, אך טענה שלא תוכל להתגייס לכך בשל שעות העבודה המרובות. אולם, הם העריכו שהקושי נובע מחשש של חשיפת תכנים קשים והפעלה של מנגנוני הגנה.

משכך, לא יכלו לבוא בהמלצה טיפולי ואין לי אלא להצטער על כך.

שירות מבחן מודעים על הסדר הטיעון ועתירת התביעה, אך סבורים כי אין מקום להטיל מאסר לריצוי בעבודות שירות שיכול לפגוע בעבדותה ולדרדר מצבה ולכן, ממליצים על מאסר מותנה, קנס כספי ושל"צ בהיקף של 140 שעות.

הסניגורית עומדת על עתירתה להימנע מהרשעה, וטוענת כי בתי משפט שלום עשו כן בעבר, מהנימוק שהרשעה תפגע בעבודתה. לא הובהר מדוע עבודה בניקיון ובהגשת מזון הינה עבודה שהרשעה תביא לפיטורין, בכל מקרה, לא הומצא כל אישור שיעיד על כך.

ההלכות באשר להימנעות מהרשעה הן ידועות, שהכלל כי בגין עבירה יש להרשיע והיוצא מן הכלל, הימנעות מהרשעה.

בע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, (פ"ד נ(3) 682) פסק בית המשפט העליון בעמ' 683 כי:

"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפר את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון לפני החוק".

על הלכה זו חזר בית המשפט העליון, מפי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, בע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, (פ"ד נד(3) 685, 689):

ההמנעות מן ההרשעה הופכת, כמובן, באופן תיאורטי לקשה יותר ככל שהעבירה חמורה יותר ... כאשר מדובר בשורה של עבירות חמורות ... הופך עניין התחליף לענישה המצויה, לנושא קשה עוד יותר ליישום". [בר"ע 432/85, רומנו נ' מד"י, (תק-על 85 (3) 737)].

בבואו לשקול את האפשרות של הימנעות מהרשעה, מצווה בית המשפט לשקול גם את הצורך בהרתעה אפקטיבית של עבריינים אחרים, ואת האינטרס הציבורי (ע"פ 2083/96 הנ"ל בענין כתב (פד"י נ"ב (3) 337, 341); ע"פ 2669/00 הנ"ל בענין פלוני; ע"פ (מחוזי ת"א) 1134/94 הנ"ל, וע"פ 1356/94 מדינת ישראל נ' ג'ורג' (לא פורסם).

בעבירות חמורות, חייב בית המשפט "להטביע חותם פליליות" על ידי הרשעת נאשם, שאם לא כן עלול הוא להעביר מסר הפוך מן המתחייב, כאילו מדובר בעבירה שהיא "נסלחת" [ע"פ 419/92 מדינת ישראל נ' כהן, (פ"ד מז(3) 821, 835)].

המשנה לנשיא, כבוד השופט ש' לוין, פרט בהלכת כתב (ע"פ 2083/96 הנ"ל), קווים מנחים, שאינם ממצים, להימנעות מהרשעה, ככל שמדובר בהיבט השיקומי של הנאשם, ואלו הם:

א)      האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם;

ב)       מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה;

ג)       מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד;

ד)       מידת הפגיעה של העבירה באחרים;

ה)      הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות;