הכרעת דין בתיק ת"פ 30161-05-12 - פסקדין

כללי

1.         על פי האמור בכתב האישום, ביום 9.5.12 בשעה 05:11 לפנות בוקר או בסמוך לכך, צעד מר נ.ר (להלן - המתלונן) ברח' ראש פינה בתל אביב. בעוד המתלונן צועד ברחוב, ניגשו אליו הנאשם ואדם נוסף (להלן - האחר) והציעו לו לשלם 100 ש"ח תמורת מפגש עם יצאנית. בהמשך להצעתם, הובילו הנאשם והאחר את המתלונן לכניסה לבניין בסמטת הגרא, הסמוך לרח' ראש פינה, להלן - סמטת הגרא או הסמטה). עם כניסתם לסמטה, תקפו הנאשם והאחר את המתלונן בכך שהכו אותו באגרופים, הפילו אותו ארצה, בעטו בכל חלקי גופו, בעטו בראשו וריססו את עיניו בגז פלפל. בעוד המתלונן שוכב על הרצפה, גנבו ממנו הנאשם והאחר ארנק, 200 ש"ח במזומן וטלפון נייד. כתוצאה מהמתואר לעיל, נגרמו למתלונן סימני חבלה בפניו, בראשו, בידיו וברגליו. המתלונן עבר טיפול רפואי ונזקק לקביים על מנת להגיע לביתו לאחר מכן.

תמצית גרסת הנאשם וזירת המחלוקת

2.         ההגנה לא כפרה בעובדה כי המתלונן נפל קורבן לאירוע אלים כמתואר לעיל, אלא מיקדה את עיקר טענותיה בשאלת זיהוי הנאשם כאחד התוקפים.

במסגרת התגובה לכתב האישום, הודתה ההגנה בנוכחות הנאשם במקום, אך טענה כי הנאשם אינו התוקף כי אם הקורבן של האירוע האלים, כאשר המתלונן ואותו אחר הם אלה שתקפו אותו.

במסגרת עדות הנאשם בבית המשפט, הושמט אותו חלק בו נטען כי הנאשם הותקף גם על ידי אותו אחר, והנאשם טען כי הותקף על ידי המתלונן, בשל סברתו המוטעית של המתלונן כי הוא (הנאשם) היה מעורב בתקיפתו ובגניבת רכושו. הנאשם תיאר כי כאשר הגיע לסמטה, ראה מספר אנשים ושמע צעקות, אולם אותם אנשים התפזרו באופן מיידי, למעט המתלונן אשר ניגש אליו ונתן לו מכת אגרוף בצלעותיו. הנאשם הסביר כי לא הצליח לנשום למשך מספר שניות, ולאחר מכן ניסה לעזוב את המקום אולם נעצר ע"י שוטרים שהמתינו בקצה הסמטה.

            גרסה דומה לכאורה נמסרה אף במשטרה:

" הוא תפס אותי, הכה אותי מכות, אחרים עשו את זה, אני לא עשיתי. אחר כך עזבתי אותו והלכתי. לא הספקתי ללכת מרחק, ומייד תפסה אותי משטרה. שאלו אותי מה אתה עושה פה, אמרתי להם שהערבי הזה תפס אותי והרביץ לי, הערבי אמר לשוטרים שיש לו עוד חבר (הכוונה שיש לנאשם עוד חבר - ב.ש) השוטרים שאלו את הערבי מה איבדת והוא אמר שאני לקחתי לו כסף ופלאפון" (ת/1, ש' 4-7, אין חולק כי הנאשם מכנה את המתלונן "הערבי", למרות מוצאו היהודי, נוכח העובדה כי שוחח עמו בערבית).

יש ליתן את הדעת לעובדה כי במילותיו אלה הודה הנאשם כי המתלונן הצביע עליו כבר בשטח עת שנעצר וזיהה אותו כאדם שתקף וגנב את כספו, התנהלות שתוארה אף על ידי המתלונן והשוטרים.

3.         מהאמור לעיל עולים הנתונים הבאים:

(א) אין מחלוקת כי הנאשם והמתלונן היו מעורבים באינטרקציה אלימה באותה שעה ובאותה הסמטה ;

(ב) אין מחלוקת כי בתום אותה אינטראקציה אלימה ניסה הנאשם לעזוב את הסמטה, אולם נתפס באופן מיידי על ידי שוטרים שהמתינו בקצה הסמטה;

(ג) אין מחלוקת כי מיד עם מעצרו בשטח הצביע המתלונן על הנאשם ואמר לשוטרים כי הנאשם תקף אותו וגנב את כספו בצוותא עם אדם נוסף.

המחלוקת מתמקדת, אפוא, בטיב האינטראקציה האלימה שהתרחשה בין הנאשם למתלונן, ובשאלת היתכנותה של אפשרות כי המתלונן טעה בזיהוי הנאשם כאדם שתקף אותו וגנב את חפציו.

דיון והכרעה

4.         לאחר שבחנתי את הראיות השונות שהונחו על שולחני, הגעתי למסקנה ברורה, נקייה מספקות סבירים, לפיה הנאשם הוא אחד מאותם שני אנשים אשר תקפו את המתלונן וגנבו את רכושו. מסקנתי מבוססת על הנדבכים הבאים: (א) עדותו האמינה של המתלונן; (ב) עדויות השוטרים אשר תיארו את נסיבות לכידתו של הנאשם בקצה הסמטה; (ג) עדותו של עד ראיה נעדר אינטרס אשר מסר תיאור זהה לתיאור המתלונן, וכזה שאינו עולה בקנה אחד עם התיאור שסיפק הנאשם; (ד) חוסר מהימנות בסיסי וסתירות בגרסת הנאשם.

אפנה כעת לסקירת הנימוקים השונים.

עדותו המהימנה של המתלונן וזיהוי הנאשם בשטח

5.         המתלונן תיאר בעדותו כיצד הובל לסמטה באמתלת שווא על ידי שני אנשים ממוצא אריתראי, כיצד נפל קורבן לאותה תקיפה ברוטלית (שאינה במחלוקת) וכיצד נתפס הנאשם מייד בסמוך על ידי שוטרים שהגיעו למקום.