1. הכרעת הדין שלפנינו עניינה ייבוא 880 גרם של סם מסוכן מסוג קוקאין (להלן:
"הסם המסוכן"), אשר נתפס עת נעצר עופר משה בונאם (להלן:
"הבלדר",
"בונאם") בשדה התעופה בן-גוריון, כשהוא נושא את הסם המסוכן בגופו.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך שאינו ידוע במדויק למאשימה, סמוך לחודש ספטמבר 2011, קשרו הנאשמים ביניהם וביחד עם אדם נוסף, מוני חזן, השוהה באוקראינה, קשר לייבא סם מסוכן לישראל באמצעות בלדר שיביא את הסם המסוכן מפרו. במסגרת הקשר ולשם קידומו, קנה הנאשם 3 ביום 2.9.11 כרטיס הלוך ושוב לפרו על שמו של הבלדר. תמורת כרטיס הטיסה שילם הנאשם 3 6,000 ש"ח במזומן.
ביום 4.9.11, יום לפני התאריך המיועד לטיסה, נפגש הנאשם 3 עם הבלדר במרכז ירושלים ומסר לו את כרטיס הטיסה וסכום של 1,900 דולר להוצאותיו האישיות. לבלדר הובטחה תמורה שבין 4,000 - 5,000 דולר עבור שירותיו.
ביום 13.9.11 ייבא הבלדר ארצה, עבור הנאשמים ומוני חזן, את הסם המסוכן ונעצר על ידי משטרת ישראל בשדה התעופה בן גוריון.
2. בגין מעשים אלה מיוחסת לנאשמים עבירה של ייבוא סם מסוכן, לפי סעיף 13, יחד עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973; ועבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.
3. בתשובתם לאישום כפרו כל הנאשמים במיוחס להם.
בנוסף, הנאשמים 1, 2, ו- 4 טענו שכתב האישום לוקה בחסר שכן הוא אינו מפרט את חלקם בפרשה.
הנאשם 3 הודה כי קנה כרטיס טיסה על שמו של הבלדר ושילם תמורתו וכי נפגש עם הבלדר ומסר לו את הכרטיס, אך טען כי אין בכך עבירה שכן הקנייה לא נועדה למטרה המיוחסת לו בכתב האישום.
הראיות לגבי כל אחד מהנאשמים:
4. אין מחלוקת על כך שהבלדר נתפס בכניסתו לישראל כשבגופו סם מסוכן מסוג קוקאין - 98 זרגים אותם בלע בטרם צאתו לישראל.
לגבי הנאשמים בכתב האישום הנוכחי, המאשימה מתבססת בעיקר על עדותם של הבלדר ובני משפחתו ועל ראיות נוספות, ראיות נסיבתיות.
לגבי נאשם 3 - כאמור אין מחלוקת כי הוא זה שרכש את כרטיס הטיסה עבור הבלדר ומסר אותו לבלדר. לגבי נאשם 4 - מספר הטלפון שלו נמצא רשום על גבי כרטיס הטיסה של הבלדר.
לגבי נאשמים 1, 2 וכן נאשם 4 מתבססת המאשימה על ראיות נסיבתיות - הקלטות שיחות טלפון אינטנסיביות של כל אחד מהנאשמים, מהאזנות שערכה המשטרה על הטלפונים בימים שלאחר תפיסת הבלדר, שיחות בין נאשמים 2 ו- 4 ושיחות עם מוני חזן. לטענת המאשימה השיחות האמורות מובילות למסקנה אחת ויחידה, בדבר מעורבותם של הנאשמים בעבירות המיוחסות להם.
בנוסף, אין מחלוקת כי בימים שלאחר תפיסת הבלדר נפגשו בבאר שבע נאשמים 1, 2 ו- 3 ואנשים נוספים שאינם בכתב האישום. כן נפגשו נאשמים 1, 2 ו- 3 בתל אביב.
5. הרשעה על פי ראיות נסיבתיות:
ראיה נסיבתית נבדלת מראיה ישירה בכך שהיא איננה מוכיחה במישרין עובדה מן העובדות השנויות במחלוקת (כראיה ישירה), אלא מוכיחה קיומה של נסיבה שעל פיה ניתן להסיק את דבר קיומה של העובדה אשר הוכחתה נדרשת. במצב דברים זה, וכדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר, יש להראות כי
מכלול הראיות מוביל למסקנה חד משמעית, אשר גוברת על כל מסקנה סבירה אחרת. ויודגש כי אין צורך להראות שכל ראיה נסיבתית בודדת תביא להרשעת הנאשם אלא ניתן לצרף מספר ראיות נסיבתיות.
וכדברי בית המשפט בע"פ 6073/11
משה סגל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו]:
"בפסיקתו של בית משפט זה נקבע לא אחת כי ניתן להרשיע נאשם על בסיס ראיות נסיבתיות, ובלבד שבית המשפט בחן את מכלול הראיות הנסיבתיות ואת הסבריו של הנאשם במבחני ההיגיון, השכל הישר וניסיון החיים, והגיע למסקנה מרשיעה ברורה והחלטית. בבואו של בית המשפט לקבוע מהי המסקנה העולה מהראיות הנסיבתיות, על בית המשפט מוטלת החובה לבחון האם ניתן להסיק מהראיות הנסיבתיות מסקנה סבירה אחרת שאינה מפלילה, אשר תוביל לזיכויו של הנאשם. רק אם המסקנה ההגיונית היחידה העולה מהראיות הנסיבתיות הינה המסקנה המרשיעה, יש להרשיע. כל ספק סביר חייב, מטבע הדברים, לפעול לזכות הנאשם...עוד נקבע כי לא נדרש להראות שכל אחת מהראיות הנסיבתיות בפני עצמה מספיקה להרשעת הנאשם. המסקנה המרשיעה יכולה להתקבל מצירופן של ראיות נסיבתיות, אשר לכל אחת מהן בנפרד כוח "מחשיד" בלבד, אם הן משתלבות זו בזו כך שמשקלן המצטבר הינו משקל ראייתי מפליל המבסס הרשעה בדין. זאת ועוד, ייתכן גם שלכל אחת מהראיות ניתן לספק הסבר תמים וסביר. לפיכך, ככל שהראיות רבות יותר, מגוונות יותר ושלובות יותר זו בזו, מתחזקת המסקנה המרשיעה ונחלשת חזקת החפות של הנאשם, ועל הנאשם לספק הסבר אלטרנטיבי סביר למכלול הנסיבות" (ראה גם: ע"פ 501/81
אברהם אבו חצירה נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(4) 141, ע"פ 10943/05
אברהם (ברמו) לוי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו]).
ולענייננו: יש לבחון את עניינו של כל נאשם בנפרד, תוך סקירת הראיות שיוחסו לו, ולבדוק האם עלה בידי המאשימה לשכנע כי המסקנה החד משמעית המתבקשת ממכלול הראיות היא אשמת אותו נאשם, או שמא הצליח הנאשם לספק הסבר תמים וסביר למיוחס לו.
6. יצויין כי מוני חזן, אשר שמו מופיע בכתב האישום כמי שמעורב בקשר וביבוא הסם, אך שוהה באוקראינה ואינו נאשם, מצטייר על פי הראיות כאיש מפתח.