הרקע וההליך
1. הנאשם מואשם בעבירות של
מעשה מגונה
והסגת גבול כדי לעבור עבירה, בכך שביום 24.09.2010, בעת שעבד בהחלפת שער הכניסה לבניין, בו התגוררה הגב' פלונית (המתלוננת), לאחר שהמתלוננת ביקשה ממנו חומר לניקוי צבע, הוא העבירו אליה באמצעות שכנה, ובשעה 17:00 צלצל בפעמון דירת המתלוננת. כשפתחה המתלוננת את הדלת, דחף הנאשם את הדלת, נכנס לביתה, שאל איפה היה הלכלוך ואמר למתלוננת כי הוא אוהב אותה מהיום הראשון שראה אותה. כמו כן, חיבק אותה בחוזקה, נשק אותה בכפייה, משכה לחדר השינה, דחפה על הספה, הכניס ידו מתחת לחולצתה, נגע בחזה, תפס את ידיה והחזיקן מאחורי גופה, משך אותה מהספה, השליכה על המיטה, נשכב על המתלוננת, ניסה להרים את חצאיתה ולאחר שהמתלוננת צעקה "
הצילו, רוצים להרוג אותי ולאנוס אותי, אתה חיה"
ובעטה בו ברגליה, הנאשם ברח.
כתוצאה ממעשי הנאשם, המתלוננת נחבלה בידה, ונגרמו לה נזקים נוספים כפי שיפורט בהמשך.
2. בתשובתו לכתב האישום הודה הנאשם כי עבד כחודש לפני המקרה בתיקון השער האמור, לאחר מכן עבד בתיקון דלת שכנתה של המתלוננת ובשלב זה, ביקשה ממנו המתלוננת חומר ניקוי. הנאשם כפר כי דחף את הדלת וטען כי דפק בדלת, וכשהמתלוננת פתחה אותה, הוא נכנס לדירה באופן רגיל. לאחר שכשבועיים המתלוננת שוחחה עימו בטלפון ומסרה לו כי למרות השימוש בחומר הניקוי שמסר לה, הכתמים נשארו. הנאשם הבטיחה כי ייכנס לביתה כשיגיע לאיזור, וביום 24.09.2010, הוא הגיע לביתה. הנאשם כפר במעשים המיוחסים לו וטען כי המתלוננת החמיאה לו כי הוא בחור נחמד, גם הוא השיב לה כי היא נחמדה, וכשהמתלוננת הודיעה לו כי היא עסוקה, הוא הבין כי עליו לעזוב את הבית, ולקראת צאתו - כמחווה של הבעת תודה המתלוננת נישקה אותו על שתי לחייו ונתנה לו חיבוק מרצונה. הנאשם ביקש לנשקה על שפתיה אך למרות שהמתלוננת אמרה לו כי יעשה זאת בפעם אחרת, הוא נתן לה נשיקה על שפתיה ועזב את הבית.
ראיות המאשימה
3.
הגב' פלונית, המתלוננת, העידה כי ביום האירוע ביצע הנאשם עם שותפו לעבודה - עבודות על שער הבניין בו היא מתגוררת. בהמשך הם עבדו על תיקון ידית דלת שכנתה, נציגת וועד הבית, המתגוררת מול דירתה. בהמשך, ביקשה המתלוננת מהנאשם ושותפו לתקן גם את ידית דלת דירתה, הנאשם נכנס לביתה כדי לקחת את הידית הפנימית, שותפו עבד מבחוץ, והשניים תיקנו, באופן לא מושלם את הידית, וסירבו לקבל מהמתלוננת תמורה.
4. מאחר ושבוע לפני כן נשפך מעט צבע שחור על רצפת מטבחה של המתלוננת ולא צלח בידה להסירו באמצעות חומרים ונייר זכוכית, היא פנתה לנאשם ושותפו כי ימליצו לה על חומר חזק להסרת הכתם. הנאשם השיב כי יוכל להביא למתלוננת חומר מתאים, ולאחר יום יומיים מסרו לשכנתה מלמעלה שמסרה אותו למתלוננת בשם הנאשם, מאחר והמתלוננת לא היתה בדירתה.
המתלוננת שפכה את חומר הניקוי שקיבלה מהשכנה על הכתם, שפשפה עם מברשת, אך מאחר ונוצרה תגובה כימית של תסיסה שצרבה את עיני המתלוננת, המתלוננת עזבה את ביתה כדי לאווררו (ראה עמ' 6 ש' 10-29 לפרו').
5. ביום שישי 24.9.10 בשעה 17:00 צלצל הנאשם בדלת דירת המתלוננת, המתלוננת פתחה את הדלת מעט והנאשם אמר לה כי בא לראות אם הכתם הוסר. המתלוננת השיבה לו כי הכל בסדר גמור, ולמרות שהנאשם ביקש להיכנס, המתלוננת לא איפשרה לו, מאחר ואינה מאפשרת לגברים להיכנס לדירתה. אלא שלדבריה, הנאשם פתח את הדלת ברגלו, נכנס לדירתה, זרק את המתלוננת לעבר כורסה/ספה בסלון דירתה, הסמוך לדלת, המתלוננת נפלה על מסעד הכורסה, הנאשם לחץ אותה, תפס את שתי ידיה מאחור, החזיקן בידו האחת וביד השניה גישש על גופה וחיפש בבגדיה דרך כדי לחדור לגופה, אלא שהמתלוננת לבשה חצאית ארוכה ומכנסיים תחתיה, כך שהנאשם לא הצליח בחיטוטיו לגעת ממש בגופה, אלא מעל הבגדים בלבד, הוא דחפה מהכורסה, זרק אותה על המיטה, שכב עליה עם כל כובד גופו, עד כי המתלוננת לא הצליחה לנשום, צעקה לעזרה פעמים רבות, אולם אף אחד לא הגיע. הנאשם המשיך לזוז כשגופו על גופה ולבסוף הסתובב וברח מדירתה. המתלוננת שהיתה בשוק גדול, התקשרה לחברתה בקומה השנייה, שהציעה לה להתקשר למשטרה. היא עשתה כן, המשטרה הגיעה לדירתה, ביצעה בדיקות שונות בבית, והמתלוננת עברה לשהות במשך שישי-שבת בבית ידידיה, ולהלן אביא את דבריה, כלשונה:
"יום שבת, כבר נכנסה שבת, חמש אחרי הצהריים בערך, צלצול בדלת, הנאשם...פתחתי את הדלת קצת, לא הרבה, הוא אמר לי שבא כדי לראות איך נהייה על הרצפה הכתם אם יצא לא יצא, בסדר לא בסדר. אמרתי לו זה בסדר גמור. הוא רצה להיכנס. אמרתי לו לא, אני לא נותנת להיכנס לאף גבר לבית שלי. אתה לא יכול להיכנס. הוא דחף את הדלת עם הרגל שלו, לקח אותי, דחף אותי זרק אותי על איזה כורסא בסלון הקטן שהיתה שם נפלתי על המסעד של הכורסא, לא נפלתי על הרצפה כי הוא לחץ אותי , תפס את שתי ידיי מאחור והחזיק את ידיי מאחור עם יד אחת שלו, ביד השניה הוא חיפש בגוף שלי מקומות כדי להיכנס. הוא לקח אותי עם היד השני חיפש את הגוף שלי. הוא הכניס את היד לתוך הבגדים. אני לובשת חצאית ארוכה, לא רואים את הרגליים שלי, מתחת החצאית יש לי מכנסים אז הוא לא הגיע לשום מקום ברוך השם. אבל עוד פעם מהכורסא דחף אותי עוד פעם וזרק אותי על המיטה שלי. שם הוא שכב עליי. עם כל הגוף שלו הרגשתי 200 קילו. רציתי לנשום לא יכולתי אז התחלתי לצעוק. חשבתי אני מתה בלי לנשום פה או אני צועקת אם יכול לבוא מישהו. התחלתי לצעוק רוצים להרוג אותי, עזרה, הצילו לי, המון פעמים, אף אחד לא בא, אף אחד לא שומע כלום והוא ממשיך, זז שם זז פה, בסוף בדקה, הסתובב וברח. משהו קרה לו. אני לא יכולה להגיד שראיתי שהוא נגמר עלי, אני אישה סבתא, אני לא אומרת שקרה לו משהו כזה, שזה אמת שקרה לו שהוא גמר, אולי לא. לא יודעת. אבל הוא ברח. אני נכנסתי בשוק גדול. עזרו לי מהמשטרה אחרי עשר דקות. אני התקשרתי לחברה שלי בקומה שניה והם באו ואמרו לי דחוף תתקשרי למשטרה ותספרי אל תתביישי התקשרתי למשטרה אחרי עשר דקות המשטרה הגיעו לבית ועשו כל מיני בדיקות בידיים בשער, בחוץ, בבית, אני נשארתי את היום בבית של הידידים שלי עברתי שבת שם וזהו כל הסיפור".
ראה: מעמ' 6 ש' 30 עד עמ' 7 ש' 16 לפרו'.
6. המתלוננת העידה כי בעקבות האירוע היא נכנסה לשוק נפשי, ובנוסף - מכובד גופו של הנאשם, נגרמה לה פריצת דיסק בחוליה השישית, ובנוסף הכאבים שהיו לה בשבר החוליה הרביעית (שנגרם לה לאחר תאונת עבודה), החמירו והתעצמו בעקבות המקרה, והיא נדרשה ליטול תרופות חזקות יותר שגרמו לה בעיות בבטן ובכליות. המתלוננת עברה פיזיוטרפיה, ובעקבות פריצת הדיסק, התקשתה בעליית מדרגות ובהליכה, והוצע לה לבצע ניתוח.
7. עוד העידה המתלוננת כי כשהיתה במשטרה לצורך גביית הודעתה, היא פגשה בנאשם, שאמר במשטרה כי הוא אינו מכיר אותה ושהיא משקרת, אך לאחר מכן, ביקש את רחמיה, מאחר ויש לו משפחה וילדים ועליו לעבוד (ראה עמ' 7 ש' 22-29 לפרו').
8. כן זיהתה המתלוננת 3 תמונות -
בת/4-6
, בהן היא צולמה במשטרה ותועדו בהן חבלות שנגרמו לה בידיה כתוצאה מהמאבק עם הנאשם והצמדתו את ידיה בחוזקה, והבהירה כי הנאשם לחץ עליה חזק בידה השמאלית, עד כי נותרו לה סימנים וכתמים (ראה עמ' 7 ש' 33, עמ' 8 ש' 17 עד 18 לפרו').
9. בחקירתה הנגדית אישרה המתלוננת כי באירוע קודם, לפני כשנה, גנן כבן 70 שביצע עבודות בבנין דירתה, נעתר לבקשתה לבצע עבודות צבע בביתה, עבד בביתה, אך לפני שיצא מהבית, נגע עם שתי ידיו בחזה. המתלוננת הודיעה לו לקחת מייד את דלייו ומכחוליו ולעזוב את ביתה. על כך סיפרה המתלוננת מיוזמתה בעת גביית הודעתה במשטרה ביחס לאירוע עם הנאשם, והסבירה כי באותו שלב "
ביום שסיפרתי במשטרה על הנאשם בתיק הזה, יצא לי שמה הכל" (ראה עמ' 8 שורות 20 עד 28 לפרו').
10.
רס"ר בן הרוש עליזה, ששימשה בתפקיד סיור בתחנת עוז, העידה כי קיבלה את הדיווח על המקרה מהמודיעה, ולאחר שהגיעה בניידת למקום, ערכה דו"ח פעולה -
ת/7
על האירוע.
11.
רס"ר אורית קפלן, שגבתה את עדות המתלוננת במשטרה, העידה כי צילמה את המתלוננת בעקבות סימני חבלה שהציגה לה המתלוננת בפניה בידיה בתמונות
ת/4-6
וערכה 3 זכדים, על הנסיונות לזמן את הנאשם
ת/8-10
. היא גם גבתה את הודעתה השניה של המתלוננת.
12.
רס"ר משה ניסים, ביצע עימות בין המתלוננת לנאשם וערך את דו"ח העימות מיום 07.10.2010, שהוגש וסומן
ת/11
.
גרסת הנאשם