הכרעת דין בתיק ת"פ 22052-09-10

1.         נגד הנאשמים הוגש כתב אישום בגין העסקת שני עובדים בלא אישורי העסקה כדין.

הנאשמת 1 היתה קבלן מבצע של העבודות הבניין באתר שבו נמצאו העובדים. לפיכך היא הואשמה בעבירה על סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א- 1991 (להלן- חוק עובדים זרים). הנאשמים 2-3 היו, בתקופה הרלבנטית, מנהלים ובעלים של הנאשמת 1. על כן הואשמו בעבירה על סעיפים 5 ו-2(א) לחוק עובדים זרים.

2.         ואלו העובדות הרלבנטיות לענייננו, כפי שהן עולות מן התיק:

ביום 8.11.05 בשעה 12:15 נערכה ביקורת של מפקחי משרד התמ"ת ברחוב זאב פאלק 5, דירה 4 בהר חומה שבירושלים (להלן - האתר). במקום נמצאו שני עובדים זרים  בלא היתר. רק אחד מהעובדים זוהה כדין (מא/5)  כוליד מוחמד חוסין אלאטראש, ת.ז. 914850268 (להלן - וליד).

שני העובדים עסקו בעבודות צבע. בתיאור המקרה (מא/1) נכתב כי "למקום הגיע בדיוק יאיר אוחיון", מנהל הנאשמת 1 (נאשם 2), אשר הבטיח לבדוק של מי העובדים, ולהעביר פרטי התקשרות של הנאשמת 1 עם אותו קבלן משנה. כך עולה גם מחקירתו של הנאשם 2 מאותו יום (מא/2).

3.         הנאשמים הציגו לפני מסמכים מביקורת נוספת שנערכה באותו יום, ואשר בגינה הוגש כתב אישום בת"פ 29989-06-10. ממסמכים אלו (נ/1, נ/2) עולה כי ביום 8.11.05, נערכה ביקורת באותו בניין ברח' זאב פלאק 5 בדירות 4 ו-8. במקום נמצאו שני עובדים אשר עסקו בתיקונים. לשני העובדים היו אישורי העסקה בתוקף על שם "אל דוד". הנאשם 2, אשר הזדמן למקום, זיהה אותם כעובדי "אל דוד", והבטיח לשלוח למאשימה את חוזה העבודה שבין הנאשמת לבין "אל דוד" וכן חשבוניות של חברה זו. בתיק הנ"ל (29989-06-10) זוכו הנאשמים מחמת הספק.

4.         טענות הצדדים:

            טוענת המאשימה כי אין חולק כי הנאשמת 1 היא שהיתה הקבלן המבצע של העבודות באתר. בעדויותיהם, לא הצליחו הנאשמים 2-3, להצביע על קבלן משנה שביצע עבורם את עבודתו הצבע, ולא הוצגו לפני המאשימה מסמכים התומכים בגרסה זו. חזקה היא כי אם קבלן מבצע את העבודה באתר, העובדים שנמצאו ששם הינם עובדיו. יתר על כן,  הנאשם 2 נמצא במקום, ואף נחקר. משכך, יש להרשיע את הנאשמים בביצוע העבירות המיוחסות להם.

5.         מנגד, טוענים הנאשמים כי העובדים שנמצאו באתר לא היו עובדי הנאשמת 1, כי אם, ככל הנראה, עובדי חברת "אל דוד". הנאשמת 1 לא העסיקה עובדים, אלא באמצעות קבלני משנה. לפיכך, היה על המאשימה לברר האם מדובר בעובדי "אל דוד". זאת ועוד, מתיאור המקרה (מא/1) עולה כי החברה היזמית במקום היא "שמחה אריאלי ובניו בע"מ". לפיכך, אין זה ברור מדוע בחרה המאשימה להאשים דווקא את הנאשמת 1 בהעסקת העובדים. עוד נטען כי הנאשם 2 לא שהה במקום אלא זומן על ידי המאשימה ולפיכך החזקה שנקבעה בפסיקה, אינה מתקיימת לגבי הנאשמים. הנאשמים הוסיפו, נוכח זיכויים בתיק  29989-06-10, להשתק פלוגתא בשל הזהות עובדתית ומשפטית בין שני המקרים.

            נדון בטענות כסדרן.

6.         המסגרת הנורמטיבית

            סעיף 2(א)(1) ו- (2) לחוק עובדים זרים קובע כי העסקה שלא כדין משמעה:

" (א) מעביד שעשה אחד מאלה -

 (1)  העביד עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל, והתקנות לפיו;..."

(2)   העביד עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1יג, דינו - כפל הקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וקנס נוסף פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לעובד, לכל יום שבו נמשכת העבירה, ואם נעברה העבירה לגבי עובד זר שהועסק במסגרת עסקו או משלח ידו של המעביד, דינו מאסר שנה או קנס פי ארבעה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וקנס נוסף פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לעובד, לכל יום שבו נמשכת העבירה."

אין חולק כי וליד נמצא באתר במועד שבו נערכה הביקורת, כי עסק באותה עת בעבודות צבע, וכי לא היה לו היתר לעבוד בישראל (מא/5). כמו כן, אין מחלוקת כי הנאשמת היתה הקבלן המבצע של העבודות באתר, כי החברה היזמית היתה "שמחה אריאלי בע"מ", וכי נאשם 2 נחקר באותו מעמד (ע' 20 ש' 12-14). כאמור המחלוקת מתמקדת בשאלה אם ווליד הינו עובד של הנאשמת 1.

7.         החזקה שנקבעה בעניין זה היא זו:

"כאשר העובדים הזרים, שאינם מורשים לעבוד בישראל, נמצאים בשטח השייך או נמצא בשימוש של בעל מקרקעין או מי שמחזיק בהם מכוחו, חזקה היא כי קיים קשר של יחסי עובד מעביד בין אותו מחזיק מקרקעין לבין העובדים, וזאת אלא אם יוכח אחרת" (עפ (ארצי) 20422/01/11 גבריאל אוזן נגד מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ניתן ביום 04/08/2011)

            הנאשמים טוענים כי לא מתקיימת בעניינם החזקה הנ"ל בשל כמה סיבות. ראשית, הנאשם 2 לא נכח במקום אלא זומן לאתר על ידי המאשימה. אכן, המפקח עוזי רחמים העיד כי נאשם 2 זומן טלפונית, ולא היה במקום האירוע בעת שנערכה הביקורת (ע' 8 ש' 15-17). כך עולה גם מעדותו של הנאשם 2 (ע' 20 ש' 13-14. ובע' 9 ש' 18). ואולם, אין בכך כדי לסתור את החזקה, שהרי נוכחותו של המעביד באתר אינה הכרחית לצורך קיומה של החזקה.