הכרעת דין בתיק ת"פ 20672-08-09

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה, אשר על פי הנטען בוצעה ביום 15/10/08 וכוונה כלפי פלונית - המתלוננת, שהיא אחותה של אשת בנו של הנאשם.

המתלוננת פתחה את עדותה בבית המשפט בבקשה כי הנאשם לא יהיה נוכח בדיון כיוון שהיא מפחדת ממנו וכולה חיל ורעדה ממנו, תוך שדבריה אלה מלווים בבכי.

המתלוננת סיפרה כי אותו יום היתה חתונה במשפחה ולאחר שחזרה  התקשר אליה בנה אל אחותה ואמר לה כי פ.ס. אחותה חזרה הביתה ומצאה את דלת הבית נעולה. יחד עם אחיה, פנו לביתה של פ.ס. ומצאו אותה בחצר, יחד עם בניה ואכן דלתות הבית  היו נעולות.  פ.ס. סיפרה להם כי הותירה את מפתחות הבית לבעלה.  לאחר ניסיונות ל פתוח את הדלת שלא צלחו, הוזעקה המשטרה. המשטרה פתחה את הדלת בדחיפה ובתוך הבית נמצא בעלה של פ.ס. - , שהינו אילם, החל להשתולל. הבעל סימן בידיו לבאים כי ימתינו והביא למקום את אביו. השוטרים החלו לדבר עם בעלה של פ.ס., אלא שמחמת שהוא אילם, הוא סימן להם שידברו עם אביו.

אביו החל לקלל את הבנות ואת האם ולשאלת השוטרים מדוע סגר הבעל את הבית, השיב כי האם והבנות אינן מכינות לו אוכל.  העדה סיפרה כי היא פנתה אליו ואמרה לו "חארם עליך" דהיינו "אלוהים יסלח לך" ותו לא, דהיינו לא קיללה אותו ולא אמרה דבר מעבר לכך, אלא שהוא דחף אותה בכח בחזה וגרם לה לכאב. העדה ניסתה להאחז בו אולם ללא הצלחה ועל כן נפלה לאחור וקיבלה מכה בראשה בצווארה וברגלה ולדבריה איבדה את הכרתה והתעוררה אך באמבולנס שהביא אותה לבית החולים ומאז היא נמצאת בטיפולים רפואיים.  היא ציינה כי במקביל היא נמצאת בטיפולים נפשיים, כיוון שכל אימת שהיא רואה את הנאשם כל גופה רועד.

משהובאה בפניה טענת הנאשם כי היא ישבה על כיסא והוא - הנאשם איבד שיווי משקל ונפל עליה ובשל כך היא נפלה, היא השיבה כי  הנאשם היה מרוחק ממנה כשלושה מטרים, התקרב אליה ודחף אותה בכח, כפי שהדגימה בבית המשפט וכי היא לא ישבה וכך גם הוא.

בחקירה הנגדית הטיח ב"כ הנאשם כי למעשה הם הגיעו למקום על מנת לעורר פרובוקציה ועל מנת לריב עם הנאשם ועל כן הזמינו משטרה, ועל כך השיבה המתלוננת כי אחותה היא שהזמינה משטרה על מנת שיתאפשר לה להיכנס לביתה.  המתלוננת אישרה כי המשטרה הגיעה למקום , טרם שהנאשם הגיע אל המקום.

המתלוננת אישרה כי אמנם בעלה של פ.ס. הוא חירש ועל כן אינו יכול לשמוע את הדפיקות על הדלת, אך הבהירה כי בבית ישנו מנגנון המודיע לו על כך באמצעות הדלקת  אור. משהוטח בה כי הבעל ישן אותה עת ועל כן לא הבחין באור, הגיבה על כך המתלוננת באומרה כי הוא אילם ויודע כי אשתו והילדים נמצאים בחוץ ועליו להמתין לילדיו שיחזרו הביתה וכי אחותה הותירה לבעלה מפתחות בחוץ ודאגה לו שיוכל להיכנס פנימה ועליו היה לדאוג שגם היא תוכל להיכנס עם הילדים הביתה.

ב"כ הנאשם הטיח במתלוננת כי בעת שנכנס הנאשם עם בנו הביתה ירקו עליו וקיללו אותו והוא איש מבוגר ועל כן מעד, בשל שהותקף ואיבד את שיווי משקלו ונפל עליה.

המתלוננת הכחישה את הדברים. לדבריה, איש לא קילל את הנאשם ולא אמר לו דבר. כל שאמרה לו כי אלוהים יסלח לו לאחר שהוא קילל את אחותה ואת בנותיה.

לדבריה, הנאשם אף לא עמד בסמוך אליה אלא ניגש אליה ודחף אותה והיא ניסתה להאחז על מנת שלא ליפול אולם הדבר לא צלח בידה והיא נפלה לאחור.

המתלוננת עמדה על כך כי היא איבדה את הכרתה וכי למקום הגיע אמבולנס אשר צוותו טיפל בה.

עוד עמדה המתלוננת על כך כי לאחר מקרה זה המשיכה בטיפולים רפואיים ונפשיים למשך זמן רב.

כל עדותה של המתלוננת לוותה בבכי והיא חזרה מדי פעם על תחושות הפחד שהיא חשה מן הנאשם עד עתה וממבטיו שהוא נועץ בה.

הוגשה תעודה רפואית (ת/2 ) מחדר המיון באשר למתלוננת ובה דבריה כי הותקפה על ידי בן משפחה, הושלכה לאחור ונחבלה בראשה. בנוסף כאבים בצוואר וברגל שמאל.

מטעם התביעה זומן להעיד שוטר לשעבר בתחנת ראש העין אמיל אבו חלא. שוטר זה אינו משרת עוד במשטרת ישראל ומרצה עתה עונש מאסר בשב"ס.

את דבריו בבית המשפט פתח העד בהבעת אי שביעות רצונו באשר לזימונו לבית המשפט ובאשר לכך שנמצא שקרן והוצא מן המערכת.

משהוצג בפניו דו"ח הנחזה להיות חתום על ידיו ציין כי אינו זוכר את האירוע וכי כל אחד יכול לרשום את שמו . באשר לחתימה ציין כי היא דומה מאוד לחתימתו. אין הוא זוכר אם רשם את הדו"ח.

באופן חריג ביקשה התביעה להכריז על העד, כעד עוין הגם שמדובר במי שהיה שוטר וערך דו"ח פעולה. מאחר שמתחילת דבריו הפגין העד עוינות מוחלטת לרשות אשר זימנה אותו להעיד, התרתי את הכרזתו כעד עויין והבהרתי לתביעה כי באשר לטענתו הנוגעת לכתב ידו או לחתימתו, יהיה על התביעה להעזר לצורך כך בעדים נוספים.

לכל השאלות אשר נשאל לאחר מכן העד על ידי התובע בחקירה נגדית השיב כי האירוע אינו זכור לו כלל ועיקר וכי אינו זוכר איש מן המעורבים באירוע.