1. הנאשם ואחיו, אחמד אבו מאדי (להלן:
אחמד), שעניינו הסתיים, הואשמו בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי 333 בנסיבות סעיף 335(1) ו-(2) לחוק העונשין - התשל"ז 1977 (להלן:
החוק)
; פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 334 לחוק בנסיבות 335(1) ו-(2) לחוק; ותגרה, עבירה לפי סעיף 191 לחוק.
כתב האישום
2. על פי האמור בכתב האישום, הנאשם ואחמד ומשפחותיהם מתגוררים בשכנות למשפחת גולאני בשכונת ראס אל עמוד בירושלים. ביום 1.2.06, בסמוך לשעה 23:00, עסקו בני משפחת גולאני בהעברת רהיטים לביתם. תוך כדי כך, יצא הנאשם מביתו, צעק על בני משפחת גולאני כי הם מפריעים ומקימים רעש בשעה מאוחרת וקילל אותם. בעקבות כך, התפתח עימות מילולי של קללות וצעקות, אשר הסלים לכדי עימות פיזי בין שתי המשפחות. במהלך אותו עימות ניסה הנאשם להכות בבני משפחת גולאני באמצעות מקל מטאטא. העימות הסתיים לאחר שקרובי משפחה ושכנים הפרידו בין הנצים. לאחר מספר דקות, כאשר בני משפחת גולאני חזרו לכביש הראשי כדי להמשיך להעביר את הרהיטים, ירדו הנאשם ואחרים לרחוב על מנת לתקוף את בני משפחת גולאני. הנאשם ואחמד היו מצויידים באלות מאולתרות, והנאשם נשא גם סכין. הנאשם ואחמד הכו את בני משפחת גולאני, ובמקום התחדשה תגרה אלימה. במהלך התגרה שלף הנאשם את הסכין וניסה לדקור את חמזה גולאני (להלן:
חמזה) בפלג גופו העליון. עאטף בוגה (להלן:
עאטף), גיסו של חמזה, נחלץ להגנתו של חמזה והרים את ידו. הסכין שאחז הנאשם ננעצה בכף ידו של עאטף בעוצמה, עד שחוד הסכין יצא מצידה השני של כף היד. לאחר מכן דקר הנאשם את חמזה בגבו, ובלהט המהומה דקר גם את אחמד, אחיו, בפלג גופו התחתון.
כתוצאה מהדקירות נפצע עאטף בכף ידו (פצע חדירה ופצע יציאה). הפצעים נתפרו והיד גובסה, מחשש לפגיעה עצבית. חמזה נחתך בגבו, והחתך נתפר.
תשובת הנאשם לאישום
3. בתשובתו של הנאשם לכתב האישום נטען, כי הנאשם ביקש מבני משפחת גולאני לא להקים רעש, הוא לא צעק ולא קילל. בני משפחת גולאני - חמזה ואדם בשם ראאד הם שקיללו את הנאשם. הנאשם אישר, כי אכן התפתחה תגרה, אך לא ברחוב אלא במדרגות שליד הבית ובחצר. לטענתו, בני משפחת גולאני הם אלה שנקטו באלימות, בעוד שהוא התגונן באמצעות מקל המטאטא. הנאשם לא החזיק בסכין ולא דקר איש.
הראיות
4. מטעם המאשימה העידו חמזה, עאטף, ראאד ג'ולאני בן דודו של חמזה (להלן:
ראאד), ואדם בשם אשרף טוויל (להלן:
אשרף).
5. עדותו הראשית של חמזה נמסרה בפני כב' השופטת שידלובסקי-אור, והוחל בחקירתו הנגדית. לאחר מכן עבר התיק להתברר בפני.
חמזה תיאר כיצד התפתחה תגרה בין בני שתי המשפחות, על רקע העברת הרהיטים בשעת לילה, שבמהלכה הוחלפו קללות ומהלומות. העד הדגיש, כי התגרה שככה. "
ירדתי למטה וכל אלה שהיו שם הפרידו בינינו וכל אחד הלך לדרכו" (עמ' 6 לפרוטוקול). כאשר חזרו בני משפחת גולאני לרחוב, להמשיך בהעברת הרהיטים, הגיעו אליהם בני משפחת מאדי והתגרה שבה והתלקחה. הנאשם ואדם נוסף בשם פאדי (בן דודם של הנאשם ואחמד) החזיקו בסכינים.
"אחרי שנפרדו קפץ וגיה [הנאשם]
לבית, הביא סכין וחזר למטה (בעמ' 8). חמזה תיאר בעדותו, כי במהלך התגרה נפל פאדי על הרצפה. חמזה ניסה לדרוך על ידו של פאדי, כדי שלא יאחז בסכין, והתכופף לעברו. בשלב זה, "
עאטף נפל על הרצפה ואמר לי תיזהר. אני קיבלתי דקירה בגב ונפלתי על הרצפה. וגיה היה על ידי" (בעמ' 6, וראה גם בעמ' 8 למטה). חמזה הדגיש, כי לא ראה כיצד עאטף נדקר, שכן היה במצב של התכופפות.
"ראיתי שעאטף נפל ולאחר מכן אני קיבלתי את הסכין בגב" (בעמ' 5 לפרוטוקול מיום 13.3.07, שורה 14). לדבריו של חמזה, הנאשם דקר אותו. אמנם חמזה לא ראה את הדקירה, "
אבל אני חושב שזה וגיה כי הוא היה מאחורי והיתה בידו סכין" (בעמ' 7, וראה גם בעמ' 5 שורות 18-19). חמזה הוסיף, כי לא יתכן שפאדי דקר אותו, שכן פאדי היה על הרצפה והוא (חמזה) נדקר בגבו,
"ומי שהיה אחרי זה היה וגיה בלבד. לא היה מישהו אחר" (בעמ' 7). חמזה הוסיף, כי ראה את הנאשם דוקר את אחיו אחמד -
"אני הייתי על הרצפה, אחמד היה לו חולצה אדומה כמו בן דוד שלי [הכוונה לראאד - א.א.ג]
ואולי לכן הוא טעה ודקר אותו בלי כוונה" (בעמ' 10). חמזה ציין, כי בעת הדקירות היו במקום אנשים רבים, אשר התגודדו מסביב, ובהם ראאד והעד אשרף (בעמ' 6, שורות 18-20).
תמצית עדותו של חמזה היא, איפא, כי עאטף נדקר ראשון, כאשר הוא (חמזה) לא ראה כיצד נדקר. מיד לאחר שעאטף נפל, נדקר חמזה עצמו על ידי הנאשם. לאחר שנפל, הספיק חמזה לראות את הנאשם דוקר בטעות את אחיו אחמד, ככל הנראה בשל כך שחשב כי המדובר בראאד.
- 6. מפיו של עאטף נשמע תיאור דומה. גם עאטף תיאר כיצד התגרה הראשונה הסתיימה, ולאחר מכן התלקחה שוב. עאטף הוא גיסו של חמזה וניסה להפריד בין הנצים. כאשר ראה, כי הנאשם מנסה לדקור את חמזה בצווארו, נחלץ לעזרתו, שם את ידו, וכך נדקר בסכין שאחז הנאשם באופן המתואר בכתב האישום. "
הייתי מזיז אותם והנאשם בא לדקור את חמזה בצווארו בצד ימין, אני באתי והכנסתי את היד שלי ודחפתי את הסכין ביד וכך קיבלתי את הסכין בתוך כף היד" (בעמ' 14, שורות 5-6). עאטף ציין בעדותו, כי הוא נדקר לפני שחמזה נדקר (בעמ' 12, שורה 6), וכי ראה את הנאשם דוקר אותו
"אני ראיתי את הנאשם דוקר אותי" (בעמ' 12, שורה 9). בחקירתו הנגדית, עומת עאטף עם האמור בהודעתו במשטרה (נ/1), לפיה ראה עאטף את חמזה נדקר שתי דקירות בגבו, ולאחר מכן הוא עצמו נדקר בידו. בעדותו בבית המשפט אמר עאטף, כי בעת גביית ההודעה בבית החולים היה מבולבל, וכי סדר הדברים הוא כפי שנמסר בעדות, היינו, כי חמזה נדקר אחריו (בעמ' 13, שורות 2-3). עוד יש לציין, כי עאטף העיד שלא ראה כיצד אחמד נדקר.
- חשוב לציין, כי בעימות שנערך בין הנאשם לבין עאטף (ת/2), תיאר עאטף את מהלך הדברים בדיוק כפי שהעיד בבית המשפט, היינו, כי הגן על חמזה ונדקר מן הסכין שהחזיק הנאשם, וכי לא ראה כיצד חמזה נדקר.
- 7. תאור דומה בא גם מפיו של אשרף, חברו של עאטף. אשרף לא השתתף בתגרה וראה את הנאשם דוקר את עאטף. אשרף העיד, כי לא ראה את הנאשם דוקר את חמזה, אך ראה את גבו של חמזה מכוסה בדם (בעמ' 18, שורות 23-24). בהודעתו במשטרה אמר אשרף, כי ראה את הנאשם דוקר גם את חמזה, אך בבית המשפט אמר כי אינו זוכר מדוע השיב כך. לדבריו, לא חלף זמן רב בין הרגע שבו ראה את הנאשם דוקר את עאטף לבין הרגע שבו ראה דם בגבו של חמזה (עמ' 23, שורות 9-11).
בסוף עדותו התקשה אשרף לזכור מי נדקר ראשון - עאטף או חמזה, ולאחר מחשבה, אמר:
"כשעאטף נדקר בידו, כשאני ואחי מוחמד לקחנו אותו לבית החולים ואני לא יודע מה קרה אחרי זה וחמזה עלה למעלה וכל החולצה שלו היתה מלאה דם" (בעמ' 24, שורות 1-3).
- 8. גם העד ראאד, בן דודו של חמזה, מתאר את השתלשלות הענינים באופן דומה. ראאד תיאר את סדר הדקירות שדקר הנאשם בסכין שבידו, כאשר צפה בקטטה ממרחק של 3-4 מטרים (בעמ' 25, שורות 9-10). על פי עדותו, עאטף נדקר ראשון, כאשר ניסה להגן על חמזה, לאחר מכן דקר הנאשם את חמזה בגבו, ולבסוף דקר את אחיו אחמד - "
אז בא [הנאשם]
עוד פעם, רצה לתת גם לי את זה [את הסכין], אבל בטעות נתן לאח שלו, כי אני ואח שלו לבשנו אותה חולצה" (בעמ' 25, שורות 9-10).
גירסת הנאשם
9. בהודעתו במשטרה (ת/1) סיפר הנאשם, כי משפחת גולאני הקימה רעש רב. כאשר פנה אליהם וביקש שקט, נענה בקללות על ידי חמזה וראאד. הנאשם ואחיו אחמד השיבו בקללות נגדיות. כאשר ביקשו בני משפחת גולאני להמשיך בהעברת החפצים,
"אני ירדתי למטה אליהם גם אח שלי אחמד ואבא. אני רואה שראאד מקלל את אחמד. אחמד ניגש להרביץ לראאד וראיתי עשרה אנשים אני לא מכיר אותם מקיפים את אחמד וראיתי שם רק את ראאד גולאני שאני מכיר אותו... ראיתי את אחמד דקור ברגל שני דקירות גם ברגל ימין וגם רגל שמאל ולקחתי אותו ורצתי לקופת חולים..." (בעמ' 1, שורות 17-22). הנאשם אמר בהודעתו, כי לא ראה איש מחזיק בסכין, הוא אינו יודע מי דקר, ולא ראה דבר.
גם בחקירתו הראשית בבית המשפט הכחיש הנאשם כל קשר לארוע האלים המתואר בכתב האישום. לדבריו, הוא עצמו לא דקר איש, ולא ראה כיצד נדקרו עאטף, חמזה ואחמד.
בחקירתו הנגדית הדגיש הנאשם, כי אביו היה לידו והורה לו לחזור הביתה ולהתרחק מן התגרה. הנאשם עשה כן, אבל לאחר ששמע את חמזה מקלל בחוץ, המרה את פי אביו ויצא החוצה כשבידו מקל מטאטא. לדברי הנאשם, המטאטא נלקח מידיו, וכשהגיע לחמזה, לא היה דבר בידו. לדבריו הוא היכה את חמזה בידיו, וחמזה היכה אותו. הקטטה התרחשה בחניה. מייד לאחר מכן נדקר אחיו של הנאשם, אחמד, והוא פינה אותו לקופת חולים. לפי גירסת הנאשם, האח אחמד נדקר ראשון, ומיד לאחר מכן עזב הנאשם את המקום (בעמ' 33, שורות 2-3). הנאשם לא ראה מי דקר את אחמד, כי עמד ליד אביו, במרחק חמישה מטרים מאחמד, ושמר על האב, הסובל ממחלות שונות (בעמ' 34, שורות 11-14). לדברי הנאשם, הוא עמד כל משך הארוע ליד אביו, ורק כאשר אחמד נדקר, נחלץ לעזרתו.
"אני הייתי עם אבא, לא רציתי שיקרה לו משהו" (בעמ' 34, שורות 22-23).
הנאשם הסכים עם ב"כ המאשימה, כי המתקהלים נחלקו לשלש קבוצות - בני משפחת הנאשם (אביו, אחמד, פאדי והנאשם), בני משפחת גולאני - המתלוננים, וסקרנים. כאשר נשאל מי בכל זאת דקר את עאטף וחמזה, אם בני משפחת הנאשם עזבו מייד את המקום, השיב:
"מאיפה אני יודע מי דקר אותו. אתה חילקת לשלושה קבוצות. יש קבוצה שלישית שהם הסקרנים, מאיפה אתה יודע שלא מעניין אותם, אולי הם רוצים לסכסך ביני לבינם, לא היתה משפחה אחת. היו עוד 10 משפחות בקבוצה השלישית" (בעמ' 33 שורות 22-25). לדברי הנאשם, ישנו גורם שלישי אשר גם דקר את חמזה ועאטף וגם גרם למשפחת גולאני לחשוב שהנאשם דקר אותם (בעמ' 34, שורה 6).
- 10. אביו של הנאשם, מוחמד אבו מאדי, סיפר כי בעת הקטטה והדקירות עמד רחוק ממקום האירוע (בעמ' 35, שורה 14). לדבריו, כאשר אחמד נדקר הוא עמד במדרגות הבית, למעלה. לדבריו, בתחילת הקטטה ירד מן הבית בעקבות הנאשם ולקח את המקל שהיה בידו,
"ובא בן אדם והרחיק אותי ממקום הארוע שלא יפגעו בי האנשים מהצד השני והחזיר אותי הביתה" (בעמ' 36, שורות 19-20).