1. בכתב האישום שהוגש בתיק זה הואשם הנאשם בעבירה של ניסיון לשוד בנסיבות מחמירות -עבירה לפי סעיף
402(ב) + 25 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "
חוק העונשין"), על פי עובדות כתב האישום, כפי שיובאו להלן:
א. בתאריך 2/9/12 בשעה 23:10 או בסמוך לכך הלכו שרי אבן חן (להלן: "שרי") ואליסה מרגוליס (להלן: "אליסה") (להלן: "המתלוננות") מכיכר הקניון בכרמיאל ברחוב מורד הגיא.
ב. הנאשם עקב אחר המתלוננות, הגיע אליהן וניסה לשדוד אותן בכך שתחילה ניסה לקחת את תיקה של שרי, אשר היה תלוי על כתפה ומשלא הצליח, איים הנאשם על המתלוננות באמצעות מברג שהיה ברשותו בכדי להשיג את הארנקים של המתלוננות ולמנוע את התנגדותן לגניבת הארנקים.
ג. בהמשך לאמור לעיל, ותוך כדי ניסיון השוד סימנה שרי לרכב שעבר במקום לעצור. מהרכב ירד מקיקס חג'אג אשר רדף אחר הנאשם והשתלט עליו עד בוא המשטרה.
ד. במעשיו האמורים לעיל, ניסה הנאשם לגנוב את ארנקיהן של המתלוננות, כאשר בשעת המעשה איים לבצע בהן מעשה אלימות באמצעות מברג המהווה נשק קר והכל כדי להשיג את הארנקים או כדי למנוע התנגדות לגניבתם.
2. בישיבת יום 14.10.12 הודה הנאשם בכל עובדות כתב האישום,
למעט הטענה, לפיה איים על המתלוננות במברג. בשאלה זו, כמו גם בשאלה האם יש להרשיע את הנאשם בעבירה של נסיון לשוד, או שמא רק בעבירה של חטיפה לשם גניבה (כטענת הסניגור), התמקד הדיון.
3. ראיות התביעה מבוססות, בעיקרן, על עדויות שתי המתלוננות (להלן: "
שרי" ו"
אליסיה"), עדותו של מר חג'אג מקיקס, המכונה מיקי (להלן: "
מיקי"), שעיכב את הנאשם במקום האירוע, עד שהגיעה משטרה למקום וכן על העובדה שבשקית שנשא איתו הנאשם בעת האירוע נמצא מברג (מוצג
ת/9). בנוסף, הוגשה בהסכמה, ללא חקירה, ההודעה שמסרה חברתו של מיקי (להלן: "
בת-אל") במשטרה.
אליסיה, המתגוררת באילת, הגיעה לביקור אצל חברתה שרי, המתגוררת בכרמיאל. על פי גרסת המתלוננת, לאחר שביקרו במדרחוב אשר בכרמיאל, ליד הקניון והחלו ללכת ברחוב מורד הגיא, לכיוון האיריסים, הבחינו בנאשם, כשהוא הולך אחריהן. שרי, המכירה את הנאשם, בפניו, מכך שנהג להסתובב בעיר ולבקש סיגריות וכו', החלה לחשוש שמא הוא רוצה להזיק להן ואמרה זאת לאליסיה. שתיהן החלו להזדרז בהליכתן והוא אחריהן, עד אשר, אמנם, ניסה הנאשם לגנוב את תיקה של שרי, באופן שהוא אחז ברצועת התיק, אשר היתה תלויה על כתפה ולהוריד את התיק מהכתף, תוך שהוא צועק "תביאי לי את הארנק". שרי ואליסיה הגיבו בצעקות והוא החל לברוח.
שרי הסתובבה ורצה לכביש ובה בעת התקשרה למוקד המשטרה. היא סימנה לרכב שעבר במקום ובו ישבו מיקי ובת-אל, לעצור. מיקי הסיע את הרכב לאחור עד המקום בו היה הנאשם, ירד מהרכב ועיכב את הנאשם.
במהלך נסיונו של הנאשם להוריד את רצועת התיק מכתפה של שרי, נגרמה לשרי שריטה בכתף. בהודעתה במשטרה סברה שרי שהשריטה נגרמה מציפורניו של הנאשם. החוקרת אשר חקרה את הנאשם הבחינה בציפורניו המגודלות.
4. עדויותיהם של המתלוננות ומיקי היו כנות ואמינות וניכר היה שדבריהם דברי אמת הם. אמנם, קיימות סתירות בין העדויות אולם אין מדובר בסתירות היורדות לשורשו של ענין, אלא בסתירות מובנות וטבעיות, הנעוצות בסיטואציה המהירה והמלחיצה, שהיתה במקום, בנקודת המבט השונה של כל אחד מהעדים, בטבע האנושי ובזיכרון האנושי.
לא למותר לציין, כי גם בנוגע לעובדות שאין עליהן כל מחלוקת, התגלו סתירות בדברי העדים. כאמור, אין בסתירות אלה ובאחרות, כדי לערער את האמון הבלתי מסויג שנתתי בעדים. איש מהם לא ניסה להפריז בתיאורו את אשר אירע וככל שלא יכול היה ליתן תשובות מדויקות, אמר זאת.
5. שרי ומיקי העידו שהם לא ראו מברג בידיו של הנאשם, אלא רק שקית ניילון של קופ"ח מכבי. כאשר מיקי עיכב את הנאשם הוא לקח את השקית מידי הנאשם והוציא את תוכנה והתברר שהיו בה מברג וקופסת סיגריות.
העדה היחידה שסיפרה שהיא ראתה מברג בידיו של הנאשם היא אליסיה. לדבריה, כאשר שרי החלה לצעוק היא הסתובבה וראתה את הנאשם אוחז במברג. לדבריה, היא לא ראתה את ידית המברג, אלא רק את "הלהב" שלו, אשר היה בצבע שחור וכאשר, לאחר מכן, מיקי הוציא את המברג מהשקית היא זיהתה אותו, לפי "הלהב", כמברג שהיה בידי הנאשם.
המברג הובא לאולם בית המשפט והתברר, כי מדובר במברג קצר, באורך כולל של כ-13.5 ס"מ. כשלושה רבעים מידית המברג (הנראית כעשויה גומי), הינם בצבע אדום. הרבע הנוסף של הידית, הקרוב ללהב המברג הוא בצבע שחור וגם להב המברג עצמו שחור.
מראה המברג ובמיוחד גודלו, מסבירים מדוע אליסיה לא ראתה את הידית האדומה. כאשר אדם מחזיק במברג בידו, באגרוף קפוץ, כפי שאליסיה תיארה את החזקת המברג על ידי הנאשם, לא ניתן להבחין בחלק האדום של ידית המברג, אלא רק בלהב ואולי בחלק הקצר, השחור של הידית.
6. אמנם, אליסיה לא יכולה היתה לומר באיזו יד החזיק הנאשם את המברג ובאיזו יד החזיק, אותה שעה, את השקית, אולם אין להתפלא על כך, שכן אליסיה היתה נסערת; היא צעקה על הנאשם ועל מנת להפחידו אף איימה שתדקור אותו בדוקרן (על אף שלא היה ברשותה דוקרן). שרי עצמה צעקה, גם היא, היתה נסערת ביותר ו"נכנסה להיסטריה". סערת נפשה ניכרה עליה גם כאשר העידה בפניי ונזכרה באירוע.
בנסיבות אלה אין להתפלא על כך שאליסיה לא הבחינה בשקית, כאשר ראתה את המברג, למרות שאין ספק שהנאשם החזיק בשקית כל זמן האירוע.
כך, גם אין להתפלא על כך ששרי לא הבחינה במברג בידו של הנאשם, למרות שאליסיה הבחינה בו. על פי עדותיהן של שרי ושל אליסיה, כאשר הנאשם ניסה להוריד את רצועת התיק מכתפה של שרי, היא הסתובבה לאחור ומיד לאחר מכן רצה לכביש. לעומת זאת, אליסיה הסתובבה לכיוון הנאשם ו"התעמתה" איתו כשהיא צועקת לעברו וממשיכה להסתכל עליו. בנסיבות אלה, אין להתפלא על כך שאליסיה הבחינה במברג ואילו שרי לא הבחינה בו וגם בעובדה ששרי הבחינה בשקית בידו של הנאשם ולא הבחינה במברג אין לענין זה, ולא כלום.