הכרעת דין בתיק ת"פ 1961-08

רקע

1. 1.      החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. להלן אפרט את נימוקיי:
2. 2.      נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו את העבירות הבאות: גניבת רכב, עבירה לפי סעיף 413 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); הסגת גבול, עבירה לפי סעיף 447 (א) לחוק; גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק.
3. 3.      לפי המתואר בכתב האישום, בתאריך 15.5.08 בשעה 4:30 לערך נכנס הנאשם למתחם של חברת חוגלה בצריפין (להלן: "המקום"), שם גנב משאית מסוג דאף מ.ר. 36-599-56, השייכת לחברת חוגלה, אשר בתוכה 242 חבילות של נייר טואלט, 20 חבילות נייר מגבת ניקול ו- 7 משטחי עץ של חברת חוגלה בעלות כוללת של 6,723 ש"ח (להלן: "האירוע").
4. 4.      הנאשם כפר בעובדות כתב האישום.
5.  
6.  
7. פרשת התביעה
8. 5.      מטעם המאשימה העיד מר ראלף סלומון (להלן: "סלומון"). במועד האירוע עבד בחברת השמירה במקום ותפקידו היה לבדוק משאיות. ביום האירוע עמד בשער הכניסה והיציאה של המפעל. הנאשם הגיע עם משאית וללא ניירות. לדבריו, לא ידע כי הנאשם פוטר יומיים לפני כן. הוא בדק את המשאית וראה כי אין בה סחורה. לדבריו, הבדיקה הינה להרים את הברזנט המכסה את המשאית. לדבריו, כאשר בדק את מספר המשאית בה נהג הנאשם, המספר לא התאים לזהותו של הנהג ולכן התקשר לרומן, מנהל המחסנים, וזה אישר את יציאתה של המשאית על-אף היעדר המסמכים כנדרש. לדבריו, הנאשם הזדהה בפניו בשם סעיד, אך הוא ידע כי מדובר בנאשם. דבר זה לא הטרידו, כיוון שקיבל את אישורו של רומן להתיר את יציאת המשאית (עמ' 8, ש' 26-27). עוד העיד כי נהגים רבים נוסעים במשאיות של נהגים אחרים. לאחר כחצי שעה הגיע הנהג שעל שמו רשומה המשאית וגילה כי זו לא נמצאת (עמ' 7, ש' 12). בהמשך הגיע רומן ואמר כי המשאית נגנבה. השניים קראו לוינשטיין, קצין הביטחון, אשר בהמשך קיבל טלפון מהנאשם שאמר לו "זו נקמה שלי על זה שפיטרתם אותי" ודרש סכום של 40,000 ש"ח כדי להשיב את המשאית (עמ' 3, ש' 1-2). העד אישר כי התמונות שהוצגו לו הינן תמונותיו של הנאשם (ת/1-ת/2). עוד העיד כי כמות הסחורה שנגנבה הינה גדולה והוא היה מבחין בסחורה בסדר גודל כזה (עמ' 7). לדבריו, הנאשם ניסה לצאת עם משאית גם יום לפני כן, אולם נהג המשאית הגיע באותו הרגע למקום וראה אותו (עמ' 7, ש' 12-13).
9. 6.      מטעם המאשימה הוגשה הודעתו במשטרה של סלומון (ת/3), כרטיס העובד של הנאשם שנתפס עליו (ת/4) וכן מזכר שערך השוטר בן שימול, הנוגע לצפייה בדיסק מצלמות האבטחה של שער הכניסה והיציאה של המפעל (ת/5).
10. 7.      עוד העיד מטעם התביעה מר רון מלול, סגן קב"ט בחברה (להלן: "מלול"). לדבריו, נחקרו בעניינו של הנאשם אירועים קודמים בהם היה מעורב בעניין סחורה שנעלמה מהמפעל (עמ' 19, ש' 1-2). ביום האירוע הגיע למפעל בסביבות השעה שש בבוקר, וטרם הגיעו קיבל דיווח על משאית שיצאה את המפעל ככל הנראה ללא אישור. לדבריו, השומר תיאר את נהג המשאית שיצאה באופן כללי ומכאן עלה בו החשד כי מדובר בנאשם. העד הראה בבית המשפט את הסרטים ממצלמות האבטחה במקום (ת/8). לדבריו, בסרטים רואים את שער יציאת המשאיות. בשעה 4:30 ניתן לראות, לדבריו, את הנאשם נכנס למקום ושתי דקות לאחר מכן את המשאית שנגנבה בדרכה החוצה מהמקום. לדבריו, לאחר תחקור השומר במקום, הובהר לו כי הנאשם טען כי הוא עומד להעמיס סחורה ממחסן קרוב ולשוב עם תעודת משלוח. השומר בדק שאכן אין סחורה על המשאית ואפשר לו לצאת. לדבריו, מצפייה בהקלטה ניתן לראות כי השומר בדק את המשאית באופן בו לא יכול היה לראות אם יש בתוכה סחורה (עמ' 21, ש' 5). הסרטון השני הינו הקלטה של המצלמה המופנית כלפי שער הכניסה לעובדים הולכי רגל, שם נצפה הנאשם מנסה להיכנס למקום. בהמשך, יצאה קבוצת עובדים ובשלב זה הצליח הנאשם להיכנס. לדבריו, הוא זיהה את הנאשם בשל היכרותו עם עובדי המקום במסגרת תפקידו וכן משום תחקורים שמתבצעים כלפי כל עובדי החברה (עמ' 21). לאחר ששוכנע כי מדובר בנאשם הציג לשומר את תמונתו כדי שהלה יאשר את זיהויו כאדם אשר נהג במשאית האמורה. עוד העיד כי את הסחורה שהייתה על המשאית ניתן היה לראות, עקב נפחה (עמ' 28, ש' 2). עוד העיד כי אחד המנהלים התקשר לוינשטיין, הקב"ט, וכבדיחה הזדהה כנאשם ואמר שהוא דורש כסף עבור החזרת המשאית. לדבריו, המשאית מעולם לא שבה למפעל. על-פי האיתוראן המשאית הגיעה לרמאללה.
11. 8.      עוד העיד מר שי וינשטיין, קצין הביטחון הראשי של חברת חוגלה (להלן: "וינשטיין"). לדבריו, הוא מכיר את הנאשם ואף ישבו לשיחה פנים מול פנים (עמ' 32, ש' 13-14). לדבריו, הנאשם פוטר בגין חשד לגניבה מהחברה. הנאשם קיבל את הודעת הפיטורין בתאריך 12.5.08. ביום האירוע הנאשם לא היה עובד של החברה, אולם החזיק בכרטיס העובד שלו. ביום האירוע, הגיע למקום והסתבר לו כי כאשר הנהג דני נעים הגיע לקחת את משאיתו התגלה כי זו יצאה עם נהג אחר. על-פי תיאורו של השומר וכן מצפייה במצלמות האבטחה עלה החשד כי מדובר בנאשם. לאחר ששוכנע כי מדובר בנאשם דיבר עם המשטרה ועם איתוראן. כמו כן, ניסה להשיג את הנאשם בטלפון. בהמשך תיחקר את השומר. לדבריו, לא ייתכן כי רומן, מנהל משמרת הלילה, נתן לשומר אישור לתת למשאית לצאת (עמ' 37, ש' 10-13). השומר גם לא בדק את המשאית היטב. עוד העיד כי הממונה על הביטחון בחברה התקשר אליו לאחר ששמע על האירוע והתחזה לנאשם. העד לא אמר לסלומון כי מדובר בבדיחה. לדבריו, הוא הציג בפני סלומון את תמונתו של הנאשם ושאלו האם זה הנהג שנסע עם המשאית, ואינו זוכר האם שאל זאת בטרם השיחה האמורה או לאחריה. לדבריו, סלומון זיהה את הנאשם על פי תמונתו, ולא בשם.
12. 9.      הודעתו של הנאשם במשטרה הוגשה (ת/9), בה מכחיש הנאשם כי גנב את המשאית ואת הסחורה, וטען כי ישן בעת קרות האירוע. עוד הוגש מטעם המאשימה דוח מחברת איתוראן (ת/10).
13. 10.  עוד העידה מטעם המאשימה גב' יפעת יחזקאל, אשר הייתה מזכירה של קב"ט החברה במועד הגשת התלונה. על-פי תלונתה במשטרה (ת/11) במשאית שנגנבה היו 124 חבילות של נייר טואלט מסוג לילי בצבע לבן, 20 חבילות נייר מגבת ניקול, 48 חבילות נייר טואלט מולט לב אדום, 72 חבילות נייר טואלט מסוג שמורת טבע ו- 7 משטחי עץ של החברה, בעלות כוללת של 6,732 ש"ח. בבית המשפט העידה כי לא ראתה את הסחורה עליה מסרה את התלונה על המשאית שנגנבה (עמ' 47), וכי המידע שמסרה אינו מתוך ידיעה אישית אלא מתוך מידע שמסר לה וינשטיין.
14. פרשת ההגנה
15. 11.  הנאשם העיד להגנתו. לדבריו, מעולם לא גנב דבר מהחברה. לטענתו, פוטר שלא בצדק, כיוון שחשדו בו כי הוא גנב סחורה, אולם לא עשה כן. עובר לאירוע נחשד בגניבה של משטח חיתולי "האגיס" והוא פוטר (עמ' 52). על אף שהיה עליו להשיב את מכשיר הטלפון שקיבל, את מדיו ואת כרטיס העובד שלו לא עשה כן משום שכעס על פיטוריו, והלך ישירות לביתו. אחרי שבוע נשלח אליו מכתב הדורש את השבת הטלפון והבגדים. בהמשך השיב את הציוד. לדבריו, בעת האירוע ישן בביתו (עמ' 53, ש' 19). לדבריו, הוריו ראו אותו ישן בביתו (עמ' 59, ש' 28). בהמשך העיד כי אינו יודע מתי בוצעה הגניבה (עמ' 64, ש' 17-18). לדבריו, כדי לצאת עם משאית הנושאת סחורה אל מחוץ לשערי המקום על הנהג להיות מצויד בתעודת משלוח עם שם הנהג ולאפשר לשומר לבדוק את תכולת המשאית. עוד העיד כי לכל נהג מפתחות למשאית שלו, והוא לוקח אותם כאשר הוא מסיים את הנסיעה. ב-10.6.08 השיב את ציודו האישי. את כרטיס העובד שלו לא השיב (עמ' 69, ש' 30-31). עוד טען כי זיהויו על ידי השומר אינו נכון. לדבריו, השומר מכיר אותו בשמו הפרטי. הנאשם טען כי אינו מזהה את עצמו בהקלטות מצלמות האבטחה מיום האירוע (ת/8).
16. דיון
17. 12.  לאחר ששמעתי את העדויות בתיק, עיינתי במסמכים שהוגשו, ושמעתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי לא עלה בידי המאשימה להרים את נטל השכנוע מעבר לספק סביר. להלן אפרט את נימוקיי:
18. עדותו של סלומון
19. 13.  ראשית, זיהום העדות. השומר, מר סלומון, העיד בבית-המשפט כדלקמן (עמ' 3, ש' 1-3):