1. הנאשם, מר אבהרם ארבלי, הואשם בביצוע עבירה של העסקת עובד זר ללא היתר, בניגוד לסעיפים 2(א)(1) ו- 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991, בכך שביום 11.4.06 בשעה 9:00 או בסמוך לכך, ברחוב ציפורה 3 בירושלים, העסיק הנאשם בעבודות הובלה - ביניהן עבודת העמסת תכולת בית על משאית - את העובד עאאד מוסא עבדאללה אלגנדי שהינו תושב יאטה באיו"ש, שלא היה ראשי לעבוד אצל הנאשם, ושלא על פי היתר כדין.
2. בתשובתו לאישום כפר הנאשם כפירה כללית בעובדות כתב האישום.
3. המאשימה הוכיחה באמצעות עדיה וראיותיה כי העובד הזר עאאד מוסא עבדאללה אלגנדי שפרטיו פורטו בכתב האישום (להלן: "אלגנדי") עבד ביום 11.4.06 בשעה 9:00 בהעמסת תכולת בית על משאית, וזאת במסגרת עבודת הובלה של תכולת דירה שביצע הנאשם במסגרת עסקו עבור לקוח בשם מויאל שכתובתו - רחוב ציפורה 3. על פי עדויות המאשימה אלגנדי נמצא יחד עם שני עובדים זרים עוסק בהעמסת תכולת בית של אביו של עד התביעה אבי מויאל, שהזמין מהנאשם את עבודת ההובלה, אך בעוד שלשני העובדים הזרים האחרים היו היתרי העסקה על שם הנאשם, לאלגנדי היה היתר העסקה על שם "אלנקווה דוד" (שמו של מעסיקו של אלגנדי נרשם במוצג מא/2 על ידי עד התביעה, המפקח מיקי שטיינהרט, "אנקוא דוד", אך אין מחלוקת בין הצדדים כי בעל ההיתר להעסיק את אלגנדי במועד הנזכר בכתב האישום היה מר אלנקווה דוד).
4. לאחר שמיעת עדות הנאשם, עובדת העסקתו של אלגנדי בעבודת העמסת תכולת דירתו של לקוחו של הנאשם, מר מויאל, במקום ובזמן הנקובים בכתב האישום, שוב אינה במחלוקת, שכן גרסת הנאשם מאשרת עובדות אלה, אלא שלטענת הנאשם לא הוא היה מעסיקו של אלגנדי כי אם מר דוד אלנקווה. לעניין זה העיד הנאשם בעדותו הראשית, בתשובה לשאלת סניגורו:
"ש. שלושת העובדים שנצפו, לתייסיר אסמעיל היה היתר לעבוד אצלך, לאעיד סלאמה אבו עראם היה היתר לעבוד אצלך, ולעבדאללה מוסא גנדי היה היתר לעבוד אצל אדם בשם אלנקווה דוד.
ת. באותו יום היה לי לחץ והייתי צריך עזרה בעבודה. התקשרתי לדוד והוא שלח לי עובד, את הבחור הזה. העובד לא קיבל תשלום ממני. אני שילמתי לדוד 300 ש"ח. היומית הייתה אז 100 ש"ח. מציג קבלה. שילמתי פי 3. ביקשתי מהבחור הזה לבוא להעיד וברגע האחרון הוא לא יכל".
5. ה"קבלה" שהנאשם הציג בעדותו התקבלה כמוצג נא/5. מדובר בחשבונית מס מיום 11.4.06 על סך 300 ש"ח שניתן ל"ארבלי הובלות", שהינו עסקו של הנאשם, ונכתב בה כי היא "עבור פועל יומית לפריקה ותעינה של משאית". החשבונית היא על שם עסק "דוד הקבלן האולטימטיבי - שיפוצים כלליים, עבודות גבס וצבע, ריצוף, חשמל, אינסטלציה ואיטום גגות".
6. מעדותו של הנאשם לפיה "דוד" שלח לו "את הבחור הזה", עולה כי הנאשם מודה בכך שאלגנדי אמנם ביצע במועד ובמקום שפורטו בכתב האישום עבודות העמסת תכולת דירה על משאית של הנאשם, במסגרת שירות שניתן ללקוח של הנאשם, אך לטענת הנאשם, אלגנדי היה עובד של מעסיק אחר (מר דוד אלנקווה) שהיה לו היתר להעסיקו, ולא הנאשם העסיק את אלגנדי.
7. מגרסת הנאשם עצמו, עולה שלאלגנדי היה היתר העסקה על שם דוד אלנקווה במועד הרלוונטי לכתב האישום. בנסיבות אלה, בית הדין אינו נדרש לטענות ב"כ הנאשם בדבר פגם בתעודת עובד הציבור באמצעותה הוכיחה המאשימה את העובדה שלנאשם לא היה היתר להעסיק את אלגנדי.
8. גרסת הנאשם מהווה למעשה הודאה מאוחרת בכל הטענות שנטענו בכתב האישום, למעט הטענה כי הנאשם היה "מעביד" של אלגנדי. הנאשם איפוא מודה בעובדות אלה, שהוכחו בראיות התביעה:
א. אלגנדי עסק במקום ובמועד שצויינו בכתב האישום בעבודות העמסת תכולת דירה על משאית, אשר בוצעו במסגרת עבודת הובלה שביצע הנאשם עבור לקוח שלו.
ב. לאלגנדי לא היה היתר העסקה על שם הנאשם אלא על שם מעסיק אחר בשם דוד אלנקווה.
המחלוקות הטעונות הכרעה בהליך
9. הצדדים חלוקים בשאלות הבאות:
א. ראשית - הצדדים חלוקים באשר למהימנות גרסתו העובדתית של הנאשם, לפיה הזמין עובד ממר אלנקווה והלה סיפק לו את אלגנדי:
i. המאשימה טוענת כי מדובר בעדות כבושה וככזו - בלתי מהימנה. לעניין זה טוענת המאשימה כי הנאשם הוזמן כדין לחקירה ולא התייצב אליה ובתשובתו לאישום כפר כפירה כללית בכל עובדות כתב האישום, כאשר בסוף המשפט מתברר כי כפירה זו אינה תואמת את גרסתו בעדותו.
ii. הנאשם טוען שאין בסיס שלא לאמץ את עדותו בדבר הזמנת עובד על ידו מחברו הקבלן דוד אלקנווה, לו היה היתר להעסיק את אלגנדי. לעניין זה טען הנאשם כי הוא לא קיבל כל הזמנה לחקירה וכי אין כל השלכה ראייתית לאופן שבו השיב לכתב האישום, שכן אין כל חובה על נאשם לפרט גרסה פוזיטיבית בתשובה לאישום.
ב. שנית, הנאשם טוען כי הוא לא העסיק את אלגנדי אלא הזמין מדוד אלנקווה עובד ושילם לאלנקווה תמורה בגין כך, וכי אלנקווה שילם לאלגנדי את שכרו והוא היה מעסיקו. המאשימה טוענת כי פרשנות תכליתית של חוק עובדים זרים מחייבת מסקנה כי יש לראות בנאשם מעבידו של אלגנדי בנסיבות העובדתיות שהוכחו.
ג. שלישית, הנאשם טוען כי קבלת גרסתו מחייבת את זיכויו בשל כך שהיא שוללת את התקיימות היסוד הנפשי הנדרש לביצוע העבירה. זאת מאחר שהואיל והנאשם הזמין עובד מחברו דוד אלנקווה, הוא לא היה מודע להיותו של העובד עובד זר שאין היתר להעסקתו בישראל. המאשימה טוענת שהוכיחה את כל יסודות העבירה, לרבות היסוד הנפשי.