הכרעת דין בתיק ת"פ 1802-02-12

הנאשם הועמד לדין בגין ביצוע עבירות של התפרצות למקום תפילה, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - " החוק"), גניבה, לפי סעיף 384 לחוק והיזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק.

כתב האישום

לפי עובדות כתב האישום, בין התאריכים 26.11.2011 שעה 19:00 ל-27.11.2011 שעה 6:00 התפרץ הוא לבית הכנסת "מוריה" ברחוב אחוזה 186 ברעננה (להלן - " בית הכנסת"), בכך שניפץ את שמשת החלון המערבי-ימני ואת דלת הזכוכית של בית הכנסת, ודרך אחד מהם נכנס לבית הכנסת בכוונה לבצע גניבה או פשע. בהמשך גנב הנאשם מבית הכנסת בקבוק ערק "עלית", שהינו רכוש מתפללי בית הכנסת, ללא הסכמתם, בכוונה לשלול זאת מהם שלילת קבע.

יריעת המחלוקת

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. לגרסתו לא התפרץ לבית הכנסת, לא גנב ולא שבר דבר.

הנאשם הרחיב את יריעת המחלוקת והכחיש כבר בחקירתו במשטרה (ת/1) שזולת ביקור אחד בירושלים היה אי פעם בבית כנסת, וכן הכחיש שהיה אי פעם ברעננה (בעדותו נסוג הנאשם מגרסה זו וטען כי שנהג לחזור מבית החולים בכפר סבא למקום מגוריו בהרצליה דרך רעננה).

דיון

המאשימה הוכיחה כי במועד הנקוב בכתב האישום אמנם התבצעה פריצה לבית הכנסת, באופן המתואר בכתב האישום, וכן הוכיחה את גניבת בקבוק הערק ואת הנזק שנגרם לבית הכנסת במהלך הפריצה (הכולל, מעבר למתואר בכתב האישום, גם פריצת מנעול של ארון - עדות חוקרת הזירה רס"ל לימור לב בעמ' 11 שורות 9-3 לפרוטוקול מיום 24.9.2012). בעניין זה אפנה לגיליון התמונות ת/12 והדיסק ת/11, לעדותה של רס"ל לב, לעדותו של מפקח גדי בש, למזכר ת/7 ולהודעתו של דוד וולק ת/2). לא בכדי לא כפרה ב"כ הנאשם במסגרת סיכומיה בכך שביום האירוע אכן התבצעה פריצה כמתואר בבית הכנסת.

המאשימה הציגה במסגרת ראיותיה שתי ראיות מדעיות עצמאיות המוכיחות כל אחת מהן בנפרד, מעבר לכל ספק סביר, את הימצאותו של הנאשם בתוך בית הכנסת במועד הפריצה [לדיון בכל הקשור לדיותה של ראיית לד.נ.א. לשם ביסוס הרשעה בפלילים ראו והשוו ע"פ 149/12 אלמליח נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (24.9.2012)]:

א. טביעות אצבעותיו של הנאשם שנמצאו על גבי המסגרת הפנימית של החלון המערבי של בית הכנסת, מקום בו נמצאו סימני פריצה (חוות הדעת ת/6, דוח תיעוד פיתוח ט"א ת/8, הדף האחרון בגיליון התמונות ת/12 ועדות רס"ל לב בעמ' 11 שורות 18-16 לפרוטוקול מיום 24.9.2012).

ב. הפרופיל הגנטי של הנאשם נמצא, בשכיחות של אחד ליותר ממיליארד (1,000,000,000) פריטים, בשני מקומות: בכתם החשוד כדם שנמצא על גבי דף נייר שהיה בתוך הארון שנפרץ בבית הכנסת; וכן על גבי הידית הפנימית של דלת בבית הכנסת (דוח התפיסה ת/10, דוח בדיקת מז"פ ת/9, קבלת מוצגים לבדיקה ת/5, חוות דעת המומחה משה שפיצן ת/4 ות/3 ועדותו בעמ' 6-5 לפרוטוקול מיום 15.10.2012, עדות רס"ל לב בעמ' 11-10, תמונות 31, 32, 35, 36, 53 ו-54 בגיליון התמונות ת/12).

לנאשם אין ולא היה כל הסבר לכך שבתוך בית הכנסת נמצאו טביעות אצבעותיו והפרופיל הגנטי שלו. בעדותו בבית המשפט התריס הנאשם כי אם דמו נתגלה בזירה אין הסבר לכך שבשעת מעצרו לא היה פצוע. בהערת אגב אציין כי הסבר מסוים לתשובותיו המוזרות (בלשון המעטה) של הנאשם, הן בחקירה הן בעדות, ניתן למצוא באישור שנתן לכך שהוא נוהג לשתות לשוכרה באופן שגורם לו לאובדן זיכרון (ראו עדותו בעמ' 9-8 לפרוטוקול מיום 15.10.2012).

יהא הדבר אשר יהא, המקומות בהם נמצאו טביעותיו השונות של הנאשם בתוך בית הכנסת מקימים הנחה כי הנאשם הוא אשר ביצע את העבירות העומדות ביסוד כתב האישום. הנאשם לא סיפק כל הסבר להנחה מפלילה זו. כל שטען בעניין זה באמצעות באת כוחו היה כי לא כל דגימות הדנ"א נבדקו, ואם היו בודקים אותן ניתן היה לגלות מעורב נוסף בעבירה. אין בטענה זו ולא כלום. העובדה כי יכול שהיו לנאשם שותפים לפשע אינה שוללת את אחריותו הפלילית. לצורך קביעת אחריות הנאשם די לי בכך שישנן ראיות הקושרות את הנשם מעבר לכל ספק סביר לאשר יוחס לו בכתב האישום.

בהעדר הסבר סביר להימצאות טביעותיו של הנאשם בתוך בית הכנסת, במקומות שצוינו, הופכת ההנחה המפלילה לקביעה כי הנאשם ביצע את כל אשר יוחס לו בכתב האישום.

הנאשם לא טען לפניי כל טענה בנוגע להתקיימות יסודות העבירות בהן הואשם, ועל כן לא מצאתי לנכון להרחיב בדבר. אציין רק כי היסוד העובדתי שבעבירת הגניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - " החוק") מתקיים מעצם העובדה שבמהלך הפריצה נעלם בקבוק ערק ללא הסבר (הפורץ או הפורצים שתו בקבוקים אחרים); עבירת ההתפרצות למקום תפילה בחלופה שיוחסה לנאשם דורשת הוכחה כי כוונת המתפרץ הייתה לבצע במקום גניבה. בהעדר כל הסבר מפי הנאשם מדוע התפרץ לבית הכנסת, בצירוף לכך שבקבוק ערק אחד נעלם, יש לקבוע כי אף מטרת הגניבה הוכחה; היסוד העובדתי בעבירת ההיזק בזדון מוכח מעצם ההרס שזרע הנאשם בבית הכנסת. הנאשם גם לא סתר את חזקת המודעות בנוגע לטיב התנהגותו ותוצאותיה.

אשר על כן אני מרשיע את הנאשם בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

ניתנה היום,  י"ג  בחשון תשע"ג 29 אוקטובר 2012, במעמד הצדדים