1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), עבירה של החזקת נשק לפי סעיף 144 (א) לחוק ועבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל לפי סעיף 12 (1) ו - (4) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952. נטען כי הנאשם, ביחד עם אדם נוסף, הגיע ביום 7/2/07 בסמוך לשעה 19:00 לדירת מגורים הנמצאת בXXX. הנאשם והאחר טיפסו דרך קיר חיצוני של הבית, הגיעו למרפסת דירת המתלונן, בהגיעם למרפסת פתחו את דלת הסורג בכוח ונכנסו למפלס התחתון של הדירה. המתלונן, יליד 1934, ששהה לבדו בדירה באותה עת, שמע רעש, וכשניגש לדלת המובילה למפלס התחתון ופתח אותה, פגש בנאשם ובאחר, אשר הכו אותו מיד, ולאחר מכן, באמצעות איום בסכין, דרשו מהמתלונן כי יאמר להם היכן מצוי בדירה כסף, זהב ודולרים. בכל העת הכו השניים את הנאשם. בשלב מסוים נטלו מארנקו סך העולה על 1,000 ש"ח ולאחר שגילו את הכספת בדירה, אילצו את המתלונן למסור לידיהם את מפתח הכספת, באמצעות אלימות והצמדת סכין לצווארו של המתלונן, לאחר מכן פתחו השניים את הכספת ונטלו שני אקדחים, ולאחר שהמשיכו להכות במתלונן וקשרו את ידיו וכיסו את ראשו באמצעות חולצתו, נמלטו מהדירה, לא לפני שחיפשו במקומות שונים בדירה על מנת למצוא רכוש. נטען כי כתוצאה ממעשי הנאשם והאחר, נגרמו למתלונן פגיעות קשות בגופו.
2. הנאשם כפר בעבירות שיוחסו לו, טען כי כלל לא היה בדירה הנדונה ולא היה מעורב באירוע מהאירועים המתוארים בכתב האישום.
3. בסיס הראיות, אשר נטען על ידי המאשימה כי יש בהן כדי לבסס את אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר, נעוץ בקיומה של טביעת אצבע שנלקחה יום לאחר האירוע ממזגן מסוים (אליו תבוא התייחסות בהמשך) המצוי בדירת המתלונן ואשר נמצאה מתאימה לטביעת אצבעו של הנאשם שנעצר בעניין אחר בשנת 2010, וכן על מסדר זיהוישנערך לנאשם, לאחר מעצרו בשנת 2010.
4. לעניין האירוע העיד המתלונן, מר XXX, אדם כבן 76, על ההתרחשויות כלהלן: ביום האירוע הוא היה לבד בדירתו. לפתע שמע רעש של דלת נטרקת במפלס התחתון (מבין שני מפלסים המרכיבים את דירתו). במפלס התחתון מצוי הביסמנט. כאשר ניגש לדלת המוביל למדרגות המוליכות למפלס התחתון והמצויה במפלס העליון בו היה ופתח אותה, גילה לתדהמתו שני אנשים גלויי פנים עם סכינים בידיהם, שהחלו, עוד בטרם אמרו לו דבר מה, להכותו, תוך המטרת שאלות היכן מצוי כסף, זהב או דולרים. השניים דיברו איתו בשפה העברית. מיד לאחר שהגיעו השניים למפלס העליון, הם נעלו עם בריח את דלת הכניסה הראשית לדירה ואז דחפו אותו פנימה לתוך הדירה, לכל ארכה, כאשר כל העת הם אינם חדלים מלהכותו ולחפש דבר מה בעל ערך בחדרים בהם עברו. כאשר הגיעו לחדר הארונות, הבחינו במכנסיו ונטלו מהארנק שהיה בו כסף מזומן והשליכו את הארנק, לאחר מכן הוסיף: "ממשיכים לדחוף אותי הלאה לתוך המחסן ומכות, ממש מכות רצח, עד לפינה של המחסן... שם ממש במכות השכיבו אותי על הרצפה. בבעיטות ברגליים. בחזה. התקפלתי הצידה, בעיטות בגב, ואז אני לא בטוח מי מהם אמר לשני, אחד אמר לשני כאן אפשר לגמור אותו. כאן אין סיכויים שימצאו אותו בקלות. אז השכיבו אותי ואחד מהם התכופף עלי, הברך שלו על החזה שלי והתחיל לחנוק אותי... כשהוא התחיל לחנוק אותי הוא ראה שבדיוק מאחורי הראש שלי יש כספת שהייתה מוסתרת... הוא שינה את המדיניות שאני אפתח את הכספת. כשאמרתי אני לא יודע אין לי מפתח, אני לא יודע איפה המפתח, המכות שקיבלתי והחתכים לא יתוארו". בשלב זה חשש המתלונן לחייו ומסר לשניים את מפתח הכספת. משזו נפתחה, נטלו השניים שני אקדחים שהיו בכספת. עד אותו שלב לא הסתירו השניים את פניהם, ולאחר מכן הם כיסו את פניו של המתלונן עם חולצתו וקשרו את ידיו תוך שהם "נהנים" להעמידו אל מול הקיר: "ולהטיח לי את הראש בקיר כהוגן. איפה הכסף איפה הדולרים?" התעללות זו נמשכה בין 20 ל - 30 דקות. השניים מצאו מעט כסף זר (800 קרונות צ'כיות) ומעט מדליות. שעה שאשתו של המתלונן חזרה לביתם, ביקשה לפתוח את הדלת, המתלונן אמר לשניים כי באה אליו קבוצת סטודנטים אותם הוא מלמד, ואז אספו השניים את כל הרכוש שגנבו בתוך סל שמצאו ונמלטו דרך נתיב כניסתם. לאחר מכן הוזעקה המשטרה והמתלונן זכה לטיפול רפואי מרופא הגר בשכנות לדירתו. יצוין כבר עתה כי אין מחלוקת לגבי תיאור הפגיעות אותן סבל המתלונן במהלך האירוע, כמו גם לגבי הרכוש שנגנב, וכאמור הטענה היא כי הנאשם אינו מעורב בכך.
המתלונן העיד כי מי שנכנס לדירתו, נכנס דרך המפלס התחתון, דרך מרפסת קטנה, והסורג אשר הפריד בין המרפסת למפלס התחתון נפרץ. המרפסת נראית בתמונות המסומנות 14 ו - 16 בשרשרת התמונות ת/15. דלת הסורג נראית בתמונה 13, והמזגן, אליו אתייחס בהמשך, נראה אף הוא בתמונות 14 ו- 16. המתלונן תיאר את שלל הסימנים והעדויות לכך שהשניים שנכנסו לדירה, נכנסו בנתיב זה (ראה עמודים 47, 49 לפרוטוקול), ובשלב זה יש להוסיף את דבריו של המתלונן כי המרפסת, כפי שיובהר בהמשך, הנה בגובה של מעל שלושה מטרים, וניתן לטפס אליה באמצעות עצי הברוש הגדלים בסמוך. נתיב זה מוביל את הנכנסים והיוצאים אל שטח ציבורי. המזגן הנדון הותקן לפני שנת 2000 בדירת המתלונן, סמוך לתחילת מגורי המתלונן ומשפחתו בדירה. לגבי פגיעותיו, העיד המתלונן על חתכים בראשו, חבלות נוספות, צלע שבורה ושתי חוליות בחוט השדרה שנשברו.
מסדר הזיהוי
5. בחודש אוקטובר 2010 הוזמן המתלונן לביצוע מסדר זיהוי שהתקיים ביום 15/10/2010. מדובר במסדר זיהוי חי (דיסק המסדר - ת/23, פרוטוקול המסדר - ת/23 א'). למתלונן נאמר כי נתפס חשוד משני המעורבים באירוע ובאותו מסדר הוא זיהה את הנאשם מבין תשעה. המתלונן הבהיר כי לאחר שנפתחה חקירה מחדש, בשנת 2010, לרבות עריכת מסדר הזיהוי, הוא היה סבור כי מדובר בקורס לשוטרים מתחילים או משהו בדומה לכך, לא האמין כי אכן נתפס חשוד, וגם כאשר הובא למסדר הזיהוי עצמו לא האמין כי אכן מדובר במצב דברים אמיתי. כל זאת נוכח הניסיון העגום שהיה לו בחקירת המשטרה את האירוע בשנת 2007. על-כן, מתוך הלך רוח זה, הוא העלה הסתייגויות במהלך המסדר ונשמע כמי שאינו בטוח בעצמו, אולם בעדותו בבית המשפט הוא הבהיר כי הוא בטוח בזיהוי: "... מישהו כזה שאני ראיתי אותו באירוע מסוים, שהפרצוף שלו נחרט עמוק בזיכרוני, ובפרט כאן משום שמהרגע שהתחילו המכות ועד לרגע שהם דחפו אותי שם, ואז סגרו עליי עם סוודר או חולצה את הפנים שאני לכאורה לא אוכל לראות אותם, גם אז אפשר היה פה ושם להציץ ולהרים את הראש ולראות את פרצופיהם. אבל ראיתי אותם במשך אותן נאמר עשרים דקות, אני בטוח לא פעם ולא פעמיים ולא עשר. ראיתי אותם לנגד עיני כל הזמן וזה דבר שכשאתה רואה מישהו כזה, את אותו אחד שירד עליי וניסה לחנוק אותי... אני אזהה אותו בלי צל של ספק...".יובהר כי אותו אדם שניסה לחנוק את המתלונן איננו הנאשם. המתלונן הבהיר כי הוא לא סייג את עצמו במסדר הזיהוי אלא מדובר בסגנון הדיבור שלו, כגון כאשר שואלים אותו האם הוא בטוח בדבר מה, אז הוא משיב בבדיחות הדעת: "בטוח במאת האחוזים, יש בחיים האלה רק דבר אחד". המתלונן הבהיר כי בשעת האירוע הנאשם היה עם שיער לראשו, להבדיל ממצבו היום או במסדר הזיהוי שעה שהיה קרח, אולם הוא הדגיש כי הזיהוי נעשה על פי פניו של הנאשם, וברגע שראה אותו, הבין שלא מדובר בתרגיל: "שאני צריך לנסות להגיד איזה מהם דומה יותר". בחקירתו הנגדית הכחיש המתלונן כי עובר לזיהוי מישהו צעק את מספרו של הנאשם במסדר הזיהוי (מספר 4), ודבר זה הטה את הזיהוי לכיוון הנאשם, וטען כי אירוע כזה לא התרחש בשום פנים ואופן, כפי שניתן להיווכח מצפייה בדיסק ת/23.
6. בפרוטוקול מסדר הזיהוי, ת/23 א', כאשר נשאל המתלונן: "בכמה אחוזים אתה חושב שזה הבחור" (לאחר שזיהה את הנאשם שהיה מספר 4 במסדר הזיהוי) השיב: "מתוך הנחה שאחד מהם הוא האדם, חסר לי במראה פניו זה השיער ולכן זה מטיל אצלי איזה שהוא אחוז של ספק לא גדול, אבל זה לא מאה אחוז". כאשר נשאל מדוע לקח לו הרבה זמן לזהות, השיב: "בגלל הספק והרצון לזהות באופן וודאי ולא כי מתחשק לי". תמונתו של הנאשם משנת 2005 ממאגר הצילומים של משטרת ישראל, ת/22, היא תמונתו עם שיער בראשו.
7. ניתן לסכם ולומר כי מחד, בעדותו בבית המשפט, הבהיר המתלונן את ההתבטאות המהוססת קמעא שהייתה לו בשעת מסדר הזיהוי, אולם מאידך, הרישום בפרוטוקול ת/23 א', מעלה ספק מסוים לגבי עוצמת הזיהוי, וניתן לומר כי לו הייתה זו הראייה היחידה, ספק אם ניתן היה להרשיע על פיה במצב דברים זה. אולם ראיה זו מצטרפת לראיה המרכזית, היא טביעת אצבעו של הנאשם.
טביעת האצבע
8. רב פקד אלי דיין, מומחה המחלקה לזיהוי פלילי בנושא טביעות אצבע, ערך את חוות הדעת ת/12 (תיק העבודה הוא ת/14 בו קיים תצלום מוגדל מטופס טביעות האצבע ובו מצוי גם המעתק מס' 12 שנלקח מהמזגן הרלבנטי). בהתאם לחוות דעת זו, בוצעה השוואה של מעתק מטביעות האצבע שנלקחו מהזירה, מהמזגן, אל מול טביעות אצבע שנלקחו מהנאשם. הממצא על פי חוות הדעת הוא כי הטביעה במשבצת הכחולה של המעתק שמספרה 12 (מתוך 14 מעתקים שנלקחו בזירה), זהה לטביעת אצבע יד שמאל של הנאשם (ראה סעיפים 1 ו - 2 לחוות הדעת). החוקר קרסגי מיכאל הגיע לזירה מיד לאחר שהוזעקה המשטרה, הוא זה שצילם את תמונות המתלונן המעידות על הפגיעות בגופו מיד לאחר האירוע (ת/15, תמונות 1 - 12), וכן צילם את נתיב הכניסה והיציאה של השניים שחדרו לדירה, לרבות מגירות הפוכות, ארונות פתוחים, חפצים מושלכים והמרפסת דרכה חדרו השניים (תמונות 13 ואילך). עד זה העתיק טביעות האצבע ביום האירוע ולמחרת. את טביעת האצבע שמספרה 12 הוא לקח מהמזגן המוזכר לעיל לאחר שהבין כי מדובר בנתיב הכניסה והיציאה לדירה, לרבות על פי סימנים שמצא מחוץ לדירה, כאשר המעתק מספר 12 מראה אצבע הפונה כלפי הדירה. טביעת האצבע מס' 12, אותה העתיק מהמזגן, הנה חלק מ - ת/17. בגב המעתק מצוי מספר הטביעה, מצוין כי נלקחה ביום 8/2/07 בשעה 11:00 מיחידת המזגן שמחוץ לדירה בבית המתלונן, כאשר קיימת חותמת וחתימת החוקר קרסגי. המספר המלא של הטביעה 12-354807. הטביעה מצויה בעטיפת ניילון כחלק מ - ת/17. חלק נוסף מ - ת/17 הנו טביעות אצבעותיו משתי ידיו של הנאשם שנלקחו ממנו ביום 3/10/2010, ושימשו בסיס להשוואה עם המעתק מס' 12. דו"ח העתקת טביעות האצבע הנו ת/16.
השוטרת ורד לובשיץ, משמשת כמשוות טביעות אצבע משנת 1985 במעבדת טביעות אצבע במטה הארצי, ואף היא ערכה בדיקה של המעתק מס' 12 אל מול טופס טביעות האצבע שנלקחו מהנאשם, ת/17, דהיינו בדיקתה נערכה אל מול טביעות מקוריות (ושאינן ממחשב). גם על פי בדיקתה נמצאה זהות בין המעתק 12 לבין תביעות האצבע של הנאשם.
החוקר שחר יוסיפון, ניהל את החקירה לאחר גילוי טביעות האצבע של הנאשם. העד הגיש צילום של המזגן הרלבנטי שנעשה ביום 19/9/10, בו רואים שדה, בקצהו חומת אבן שגובהה מעל שלושה מטרים, בראשה המזגן הנדון, מעליו סורגי המרפסת ובצמוד עצי ברוש גבוהים המתנשאים מעבר לגובה המרפסת. העד גם חקר את הנאשם (ראה המזכר ת/5), וערך פירוט לגבי מיקום המזגן וגובהו כמפורט בת/6.
ראש מחלק פשעים בתחנת מוריה, אשר שטרית, ניהל את החקירה בסוף שנת 2010, לאחר שהתקבלו פרטי טביעות האצבע, ולאחר שנעצר הנאשם, והוא היה זה שערך את מסדר הזיהוי וביצע פעולות לגבי השלמת החקירה, ועדותו נגעה במסדר הזיהוי, אשר, כאמור, תועד.
הנאשם
9. הנאשם העיד כי עבד בעבודות שונות ומזדמנות, עם קבלנים שונים. הוא העיד כי אינו יודע היכן שכונת XXX או רחוב XXX בשכונה זו. כאשר נשאל לגבי הימצאות טביעות האצבע על המזגן, אמר כי אם היה נלקח לאותו מקום, הוא היה יודע אם הוא היה שם או לא היה שם והאם הוא חיפש שם עבודה, אם לאו. כאשר הוצגה לו הטענה כי נמצאה טביעת אצבעו על המזגן, השיב: "יכול להיות אם עברתי. יכול להיות שברחתי משוטר או מכלב ותפסתי את המזגן". באשר למתלונן, העיד כי הפעם הראשונה בה ראה אותו הייתה במסדר הזיהוי.
בחקירתו הנגדית התקשה המשיב לספר על פעם בה נמלט משוטר או מכלב, הימלטות במהלכה נתלה על מזגן. לדבריו הוא אינו יודע היכן התרחש אותו אירוע, ולאחר מכן הוסיף כי הפעם בה נמלט מכלב התרחש כאשר קבלן בשם רמי השאיר אותו במקום העבודה. כאשר נשאל מדוע לא סיפר על כך בחקירות המשטרה, השיב כי היה לחוץ מבחינה נפשית "והוא לא יודע אם זה אותו המקום שקרה לו המקרה". הנאשם הבהיר כי בחקירתו במשטרה אמר שהיה אך ורק בשכונת פסגת זאב ולא הזכיר שכונות נוספות מאחר שחשש כי אם יודה בשהות בשכונות אחרות, יישפט בגין העדר אישורי כניסה לישראל.
10. באת-כוח המאשימה נסמכה על עדויות השוטרים באשר לנטילת טביעת האצבע, על חוות דעת המומחה ועדי השרשרת (ראה גם ת/24 לעניין השוואה ראשונית של טביעות האצבע שנערכה ע"י הגב' יפה כהן, מסמך שהוגש בהסכמה). כמו-כן ציינה באת-כוח המאשימה את זיהוי הנאשם באמצעות מסדר הזיהוי ועל ההתנהלות התקינה של המסדר, כמופיע בדיסק המתאר את המסדר באופן תקין. מנגד, הסנגור ביקש לזכות את הנאשם. נטען כי לא ניתן לסמוך על מסדר הזיהוי, כי המתלונן לא היה מסוגל להרכיב קלסתרון מספר ימים לאחר האירוע, כי הניצבים במסדר הזיהוי אינם דומים לנאשם ויש בכך משום הכשלת המסדר, כמו אופן התנהלות יתר הניצבים, וגם המתלונן אמר כי אינו מזהה את הנאשם בוודאות של מאה אחוז. באשר לטביעות האצבע, נטען, בעיקר, כי השוטר שנטל את טביעות האצבע מהנאשם לא התייצב לעדות. עוד נטען כי הנאשם לא נלקח למקום האירוע על מנת שיוכל לזהות או לא לזהות אותו מקום.
סיכום ומסקנות