הכרעת דין בתיק ת"פ 1672-09

תאריך פרסום : 19/03/2013 |

- נגד -
ת"פ בית משפט השלום באר שבע	1672-09 27/06/2012
בפני השופט: אור אדם
התובע: מדינת ישראל עו"ד בת-אל חיים יואל	הנתבע: ת.א - בעצמו עו"ד דמיטרי ורניצקי
הכרעת דין

הנאשם עומד לדין, בטענה כי ביום 19.1.09 תקף את אשתו, בכך שדחף אותה בשתי ידיו בחזה, בעודו שרוי בגילופין. לפיכך מיוחסת לו עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות בהתאם להוראות סעיף 379 + 382 (ב) (1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977.
ההגנה טענה למעשה שלוש טענות חלופיות:
ראשית, נטען כי עובדתית לא מדובר בדחיפה אלימה, אלא ב"הזזת" המתלוננת שהסתירה לנאשם את הטלוויזיה.
שנית, נטען ל"הגנה מן הצדק", כיוון שהתיק כנגד מעורב אחר באירוע, הבן ר. נסגר מחוסר עניין לציבור למרות שהיו ראיות כי איים על הנאשם וחרף העובדה שהיה תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה.
שלישית, נטען כי בנסיבות העניין מדובר ב"זוטי דברים" משום שנוכח נסיבות האירוע והאינטרס הציבורי - המעשה הוא קל ערך.
אציין כבר עתה בפתח הכרעת הדין כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק. יתכן שלא היה די בכל אחת מן הטענות שהעלה הסנגור לחוד זו מזו כדי להביא לזיכוי, אולם בהצטברן יחד נוטה הכף לעבר זיכוי הנאשם.

ראשית באשר למחלוקת העובדתית - המאשימה ביקשה לבסס את הוכחת האישום על עדותה של המתלוננת יחד עם עדותו של הבן ר. דא עקא, המתלוננת לא זכרה את נסיבות הדחיפה ולא יכולה הייתה לתת פרטים מלאים, למעט עצם העובדה שהיא זוכרת כי הנאשם דחף אותה. הבן ר טען כי איננו זוכר דבר, ועדותו הוגשה לפי סעיף 10 א' לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971.

לפיכך, הגם שאני דוחה את עדותו של הנאשם כבלתי מהימנה, הרי שאין בפני בית המשפט די ראיות כדי לקבוע באופן ברור מה בדיוק אירע בעניין מבחינה עובדתית. במצב כזה, על הנאשם ליהנות מהספק כי מדובר בדחיפה מינורית.
המתלוננת ג.א העידה, כי כאשר הנאשם צורך אלכוהול הוא לעיתים נהיה אלים כלפיה. ביום האירוע, 19.1.09, הוא דחף אותה. כאשר היא נשאלה לגבי תיאור הדחיפה, היא אמרה שאיננה זוכרת את האירוע לפרטיו ואיננה יכולה להדגים אותו. העדה לא זכרה את פרטי הדחיפה גם לאחר שרעננה את זכרונה מהאמור בהודעתה (ע' 6 ש' 23 ; ע' 9 ש' 3 לפרוטוקול).
המתלוננת הוסיפה כי הגישה את התלונה על מנת להפחיד את הנאשם, כדי שיהיה שקט בבית (ע' 6 ש' 25 ; ע' 7 ש' 20 ; ע' 8 ש' 17 לפרוטוקול).
בחקירה הנגדית אישרה המתלוננת כי מדובר היה בוויכוח עם צעקות הדדיות, והיא הרגישה לא בנוח מהשכנים ומהילדים (ע' 9 ש' 27-32 לפרוטוקול). עוד היא אישרה כי באותה תקופה היא רצתה להתגרש ואף התייעצה עם עורך דין.
המתלוננת נשאלה אם יתכן שהנאשם לא דחף אותה אלא הזיז אותה, והשיבה שוב כי היא סבורה שמדובר בדחיפה, אבל איננה זוכרת בדיוק את נסיבות האירוע (ע' 10 ש' 25-28 לפרוטוקול).
לסיכום עדות המתלוננת: יש ממש בטענת המאשימה כי אין מדובר בעדה שניסתה להשחיר את הנאשם, או להעיד באופן מגמתי. ניכר כי העדה איננה רוצה לפגוע בנאשם ויתכן שמכאן באה אותה "שכחה". מכל מקום, העדה לא ידעה לתאר את טיב הדחיפה, נסיבות הדחיפה ועוצמתה, או להכחיש כי מדובר בהזזתה בכח ולא בדחיפה.
עד התביעה השני, בנם של הנאשם והמתלוננת, ר.א, טען בעדותו כי המקרה אירע מזמן ואיננו זוכר דבר. העד המשיך לטעון כך במהלך כל עדותו, גם בחקירה הנגדית גם לאחר שרוענן זכרונו מהודעתו במשטרה וגם לשאלות בית המשפט.
בתום עדותו אמר העד ר ביוזמתו: "אני שואל אם לא ניתן לקצר את המשפט הזה. רוצים לחיות בשקט. אני אגיד לך שאני לא זוכר, לא זוכר..." (ע' 19 ש' 16-17 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, הגישה המאשימה את אמרתו של ר' במשטרה אשר סומנה ת/1, וביקשה להעדיף אותה על פני עדותו מכוח הוראות סעיף 10 א' לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971.
בהודעה מתאר העד ר': " הערב שיחקתי במחשב. הוא אבא שלי היה שיכור. הוא התחיל בלי סיבה לצעוק עלי ועל אמא, ואז התחיל לדחוף אותה. התעצבנתי ובאתי אליו והחזקתי אותו שיעזוב אותה, ואז נרגע קצת, והוא שוב התחיל עם הבלגן והתחיל לצעוק ודחף אותה שוב. אז אני מעצבים אמרתי לו שאני אביא חברים שיטפלו בו, אבל לא אמרתי את זה ברצינות, רק רציתי שירגע, אבל הוא התעצבן עוד יותר ואני יצאתי מהבית ואמא והוא נשארו" (ת/1).
בעדותו של הבן ר', ניתן היה להתרשם, כי העד במתכוון נמנע מלהעיד על הזכור לו מהאירוע. הוא התחמק מלהשיב על שאלות בטענה כי איננו זוכר דבר, הגם שמדובר היה באירוע ייחודי ויוצא דופן, שוודאי יכול היה לזכור לפחות חלקים ממנו. מדובר איפוא בעד שקשה לסמוך על עדותו.
הסנגור ציין, כי גם אם יעדיף בית המשפט את האמרה במשטרה על פני העדות בבית המשפט, הרי שלא ניתן להרשיע את הנאשם על סמך האמרה, כאשר כל עוד אין בחומר הראיות חיזוק לאותה אמרה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת

הודעה

Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

שאל את המשפטן יעוץ אישי, שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך

 *



 *

 *

 *

חיפוש עורך דין לפי עיר