הכרעת דין בתיק ת"פ 15758-11-10

כתב האישום

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של מסירת ידיעות כוזבות לפי סעיף 243 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), ועבירה של היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק, אשר מתחלקים לשני אירועים.

2. חלקו הראשון של כתב האישום, מייחס לנאשם 2 עבירות של מסירת ידיעות כוזבות, כך שבתאריך 20.5.09, בשעה 1:32 לפנות בוקר, עבר הנאשם שהיה רכוב על אופנוע נושא לוחית זיהוי מספר 23-337-17 (להלן: "האופנוע"), ברמזור אדום בצומת רכס שועפת בכביש מספר 9 בירושלים (להלן: "הצומת"). מצלמת משטרה שהוצבה על עמוד בצומת (להלן: "המצלמה"), תיעדה את עבירת התנועה והנאשם הבחין בהבזק הצילום של המצלמה.  בסמוך לשעה 2:30 לפנות בוקר, ניגש הנאשם לתחנת המשטרה והתלונן כי לוחית הזיהוי של האופנוע נגנבה מוקדם יותר באותו יום בין השעות 23:00 ל- 2:10. השוטר שקיבל מהנאשם את הדיווח הורה לו לשוב ולהתלונן בשעות הבוקר. באותו תאריך, סמוך לשעה 6:30, שב הנאשם לתחנת המשטרה ומסר שוב את תלונתו. אקדים ואמר כי הנאשם הודה בחלק זה של כתב האישום.

3. חלקו השני של כתב האישום, מייחס לנאשם עבירה של היזק בזדון, כך שעל פי הנטען, בתאריך 22.5.09 סמוך לפני השעה 4:23 לפנות בוקר, ניגש הנאשם לעמוד עליו הוצבה המצלמה, עקר את דלת פתח השירות בעמוד, והצית את המצלמה. כתוצאה מההצתה נשרפה המצלמה וניזוקה בחלקה התחתון, כבלי החשמל נשרפו כליל, חלק מרמזורי הצומת כבו וחלקם הבהבו.  הנאשם כפר בחלק זה  של כתב האישום.

ראיות התביעה

4. ב"כ הנאשם הסכים להגשת מרבית ראיות התביעה הכוללות את שתי הודעותיו של הנאשם במשטרה - ת/1-ת/2, דו"ח תשאול - ת/3, דו"ח פעולה - ת/4, תקציר תיק - ת/5, שתי הודעות של גדעון גואלי (ע"ת 3)- ת/6-ת/7, אישור כיבוי אש - ת/8, דו"ח פעולה - ת/9, דו"ח תפיסה וסימון - ת/10, הודעת יהודה יצחקי (ע"ת 6) - ת/11, תעודת עובד ציבור - ת/12, דו"ח שיחות יוצאות מחברת פרטנר - ת/13, דיסק הודעת הנאשם - ת/14 כשהוא מוותר על עדותם של עורכי המסמכים. בנוסף לכך העידו בבית משפט מר איברהים עקל (להלן: "עקל") ופקד רמי קאסם (להלן: "החוקר").

5. עקל סיפר בבית המשפט כי התבקש להגיע לתחנת המשטרה כשבוע לאחר אירוע הצתת המצלמה, שם נאמר לו כי הוא חשוד בביצוע ההצתה יחד עם הנאשם. לדבריו אמר לחוקר כי הוא לא קשור בהצתה ולא מכיר את סיפור ההצתה. לדבריו הנאשם סיפר לו שמצלמה צילמה אותו ואף לקח את זה קשה: "היה די מבואס מהסיפור הזה כי קיבל דו"ח ויש לו רישיון, יש לו שלילה, יש לו הרבה בעיות" (עמ' 5 ש' 29). ב"כ המאשימה שאל את העד לגבי שיחות הטלפון שהיו לו עם הנאשם, ולאחר שהעד השיב כי הנאשם לא אמר לו דבר על המצלמה, ביקש ב"כ המאשימה להגיש את הודעותיו של עקל לפי סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), שכן לדבריו בעדותו בבית המשפט חזר בו העד מהנאמר בהודעתו במשטרה. לדברי העד הוא אינו סותר את עצמו, ועניין המצלמה שעלה בחקירתו במשטרה נבע מבלבול של השוטר. כשנשאל האם לדבריו השוטר ממציא את הכתוב בהודעה השיב: "אולי כן" (עמ' 7 ש' 17). עקל ציין כי החקירה נערכה בשפה הערבית, ולאחר מכן החוקר כתב את הדברים בעברית וביקש ממנו לחתום שלא קיבל מכות או נגרם לו נזק (שם ש' 23)  ואמר לו "זה מה שכתבת", (שם ש' 29). לדבריו חלק מהתשובות הן לא שלו (שם ש' 31). העד הכחיש כי אמר לשוטר שהנאשם שרף את המצלמה וטען כי החוקר "המציא" את התשובות ועמד על כך שלא אמר את הדברים.  לנוכח דברים אלו של העד  הוגשה  הודעתו במשטרה וסומנה ת/15.

6. בחקירתו במשטרה סיפר עקל כי הנאשם התקשר אליו וסיפר לו כי צילמה אותו מצלמה באזור רכס שועפט כשנסע באור אדום. עקל ציין כי יום למחרת סיפר לו הנאשם כי הגיש תלונה במשטרה על כך שנגנבה או אבדה לו לוחית הזיהוי של האופנוע. העד ציין כי אמר לנאשם שהגשת התלונה עלולה לעשות לו בעיות כי הרי בצילום יזהו שהוא זה שרכב על האופנוע והוא עלול להסתבך. לדבריו באותו יום או יום למחרת אמר לו הנאשם כי בכוונתו לעשות נזק למצלמה מאחר שהוא חושש לקבל את הדו"ח ולאבד את רישיון הנהיגה שלו. העד השיב לשאלות החוקר וציין כי הנאשם אמר לו ששרף את המצלמה וכשנשאל האם הנאשם אמר לו מדוע עשה זאת השיב, "כי הוא פחד על הרישיון שלו שלא יהיה לו שלילה" (ת/15 עמ' 2 ש' 13).

7. לצורך הגשת הודעת העד במשטרה, הגיע לעדות החוקר שחקר את העד. החוקר אישר כי הוא זה שגבה את הודעתו של עקל מיום 8.6.09. החוקר העיד כי העדות נגבתה בעברית לאחר שעקל ציין כי הוא קורא וכותב בשפה העברית. והעד חתם על נכונות דבריו בסוף ההודעה. החוקר הסביר כיצד נגבתה ההודעה: "בזמן גביית העדות, כתבתי תוך כדי הקראה בקול רם ובסוף העדות הקראתי את העדות בפניו והוא אישר אותה כנכונה" (עמ' 16 ש' 15-16). החוקר אף ציין מדוע עדותו של העד נשמעה הגיונית וטבעית בנסיבות המקרה: "העד מסר פרטים מוכמנים, מסר זמנים, פחות או יותר מדויקים וטען שהוא לא זוכר במדויק. ידע לספר כי הנאשם דיווח בכזב למשטרת ישראל על העניין של הגניבה, על עדות השקר, סיפר את שהוא מכיר את הנאשם תקופה ארוכה מילדות ושכנים למעשה. הדברים נרשמו. ובהמשך ציין: "הוא (הכוונה לעד ח.מ.ל) ידע לספר שלא כדאי לו לפגוע במצלמה, כי מדובר באזור חי שיש בו הרבה שוטרים, במצלמה שצילמה אותו וזה יוביל לקסדה, למעיל ולדברים נוספים שהם שייכים לנאשם" (עמ' 17 ש' 1-2). החוקר שלל את טענת העד כאילו הוא נחקר כחשוד בביצוע המעשים, וציין כי העד נחקר כעד, לא נחשד בביצוע העבירה ולא הוזהר לפני מתן עדותו. בחקירתו הנגדית נשאל החוקר לגבי שיחת תחקור שעל פי דברי העד ערך עימו כחצי שעה לפני גביית העדות, והחוקר שלל שיחה כזו וציין כי גם אם אכן הייתה נערכת שיחה ביניהם, היא היית מתועדת. החוקר השיב לשאלת בית המשפט וציין כי החקירה התנהלה בעברית על אף שהוא והעד דוברי השפה הערבית, זאת מאחר שהעד ציין בפניו שהוא מדבר, קורא וכותב בשפה העברית, וכהרגל הוא מעדיף לגבות הודעות בעברית. בחקירה חוזרת ציין החוקר כי אין תיעוד חזותי של החקירה שכן העד מסר עדות ולא נחקר כחשוד.

גרסת הנאשם

8. הנאשם נחקר במשטרה ביום 8.6.09, כשבועיים וחצי לאחר האירוע ומסר שתי הודעות - ת/1 ו- ת/2. בהודעתו הראשונה ת/1 אישר הנאשם כי ביום 20.5.09 צולם במצלמה עת עבר ברמזור אדום, ואף אישר כי הגיע למשטרה באותו הלילה להגיש תלונה בגין גניבת לוחית הרישוי שלו וחזר לתחנה לבקשת השוטר בבוקר שלאחר מכן. הנאשם ציין בפני החוקר את סיבת הדיווח הכוזב: "כי פחדתי  על רישיון הנהיגה שלי ואין לי לשלם אלף שקל" (ת/1 ש' 46-47). הנאשם הכחיש קשר להצתת המצלמה והשיב בחקירתו כי ביום ההצתה, 22.5.09 היה בדרכו חזרה מתל אביב.

בהודעתו השנייה שנגבתה באותו יום מספר שעות לאחר גביית הודעתו הראשונה, ציין הנאשם כי אין לו מה להוסיף על הודעתו הראשונה והשיב לשאלות החוקר. הנאשם השיב כי כרבע שעה לאחר שצולם במצלמה התקשר לעקל וסיפר לו כי צולם. הנאשם שלל כי סיפר לו על כוונתו להגיש תלונה על גניבת לוחית הרישוי שלו (ת/2 ש' 36-42). הנאשם שלל כי קיים סכסוך בינו לבין עקל וציין כי הם שכנים וחברים, זאת  על אף שציינו בפניו שעקל אמר בחקירתו כי הוא זה שהצית את המצלמה, ובפיו לא הייתה תשובה מדוע עקל יגיד כי הוא זה שהצית את המצלמה ללא סיבה.

9. בעדותו בבית משפט אישר הנאשם כי צולם במצלמה וכעבור כעשר דקות התקשר לעקל וסיפר לו על כך. הנאשם גם אישר שמסר עדות שקר בפני החוקר בתחנת המשטרה, ולאחר שהוסבר לו מה היא עדות שקר, אישר כי ידוע לו כי מדובר בעבירה פלילית. עוד אישר הנאשם כי מאוד פחד לקבל קנס ושרישיון הנהיגה שלו יישלל (עמ' 23 ש' 1). לגבי ההצתה, הנאשם הכחיש כל  קשר למעשה. בעדותו בבית המשפט חזר בו הנאשם מדבריו בחקירה הראשונה כי היה בתל-אביב, וציין כי שוחח עם אבו שקרא חברו שעובד בחנות לחומרי בניין, מבית חנינה, לאחר שחשב שראה אותו עובר מולו. הנאשם נשאל לפשר "זיכרונו הסלקטיבי", והעובדה שישנם פרטים עליהם נשאל כשבועיים לאחר האירוע ולא ידע להשיב עליהם ואילו בעדותו בבית משפט, כשלוש שנים לאחר האירוע הוא משיב, וציין: "יש דברים שאתה זוכר ויש דברים שאתה לא זוכר" (עמ' 25 ש' 4). בעדותו בבית משפט לא זכר הנאשם אם אמר לעקל על כוונתו להגיש תלונה במשטרה או לא, וציין כי עקל לא אמר לו מעולם לשלם את הדו"ח (עמ' 26 ש' 28).

דיון והכרעה

10. הרקע לעבירות המיוחסת לנאשם אינו שנוי במחלוקת.

אין חולק כי ביום 20.5.09 ביצע הנאשם עבירת תנועה, עת שחצה צומת ברמזור אדום. הנאשם שחשש לרישיונו, הגיע לתחנת המשטרה ודיווח כי נגנבה לוחית הרישוי של אופנועו, אולם לאחר שלא היה בתחנת המשטרה שוטר שיכל לגבות ממנו את תלונתו, הוא נאלץ לשוב למחרת בשעות הבוקר ולהגיש את תלונתו בשנית, ואכן כך עשה. מכאן והלאה חלוקות טענות הצדדים. לטענת התביעה, הנאשם הוא זה שהגיע ביום 22.5.09, הצית את המצלמה שצילמה אותו יומיים קודם לכן, ואף גרם לה לנזקים. לטענת הנאשם  אין לו קשר להצתת המצלמה, ולנזקים שנגרמו לה כעולה מ ת/6-ת/9. יצוין כי אין מחלוקת ביחס לנזקים שנגרמו למצלמה כתוצאה מההצתה, והמסמכים המתעדים את הנזק הוגשו בהסכמה.  

11. המאשימה מבקשת לבסס את ההרשעה בעבירת ההיזק בזדון על בסיס מארג של ראיות נסיבתיות, שעיקרן מתמקד בהתנהגותו ובהתבטאויותיו של הנאשם בתכוף לפני הצתת המצלמה ובסמוך לאחריה וכן על סמך הודאתו של הנאשם בפני חברו עקל על כך שביצע את העבירה. הודאה עליה מסר עקל בעת חקירתו במשטרה.

12. ב"כ הנאשם מבקש לזכות את הנאשם מעבירה זו, שכן לדבריו לא די בראיות הנסיבתיות  שהובאו לפני בית המשפט כדי להרשיע את הנאשם מעבר לספק סביר. לדבריו גם עדותו של עקל אין בה כדי להתיר את הספק, שכן גם אם כדעת המאשימה גרסאותיו של העד במשטרה ובבית המשפט, אכן סותרות אחת את רעותה, הרי שעצם הסתירות מהוות ספק ולא ניתן להתבסס על דבריו לצורך הרשעת הנאשם. מכל מקום טוען הסנגור  כי יש להעדיף את גרסתו של העד בבית משפט שהייתה עקבית ומהימנה.

13. לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה ואת הראיות שהוצגו בפניי וכן לאור התרשמותי מהעדים, אני קובעת כי יש לקבל את הודעתו של עקל במשטרה ולהעדיפה על פני עדותו בבית המשפט. מצאתי כי התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 10א לפקודת הראיות, ויש להעדיף את הודעת העד במשטרה על פני עדותו בבית המשפט.