הכרעת דין בתיק ת"פ 15184-08-11

מבוא

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירה של פגיעה בפרטיות, עבירה לפי סעיף 5 + 2 (1) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981.

2.         בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 3.10.2010 בשעה 00:40 או בסמוך לכך, במושב גילת, הנאשם בלש והתחקה במזיד אחר המתלוננת באופן העלול להטרידה בכך שטיפס ונתלה על החלון החיצוני בחדר האמבטיה בביתה של המתלוננת והביט בה דרכו בעודה מתקלחת.

            כאשר יצאה המתלוננת ממקלחון חדר האמבטיה היא הבחינה בנאשם מתבונן בה מחלון חדר האמבטיה בעודה עירומה.

            המתלוננת אשר נבהלה מאוד ממעשיו של הנאשם, החלה לצרוח ובתגובה הנאשם חדל ממעשיו וירד מן החלון.

            בעלה של המתלוננת יצא מיד לחפש אחר החשוד והבחין בנאשם כשהוא נמצא סמוך לביתם.

            המתלוננת אשר יצאה בעקבות בעלה זיהתה מיד את הנאשם והזמינה את המשטרה.

3.         לאחר ניהול הליך ההוכחות, מוסכם כיום בין הצדדים כי אכן מישהו הציץ מחלון האמבטיה של המתלוננת; כי מבחינה משפטית מי שהציץ בחלון עבר עבירה של פגיעה בפרטיות. (עמוד 56 שורה 2 לפרוטוקול) וכן כי השאלה המרכזית שנותרה במחלוקת היא השאלה האם הנאשם הוא זה שהציץ בחלון. (עמוד 53 שורות 19-20 לפרוטוקול).

ראיות המאשימה

4.         המאשימה כאמור טוענת כי הנאשם הוא המציץ וכי הוא זה שעבר את העבירה של פגיעה בפרטיות. התביעה מבססת את טענתה על זיהוי המתלוננת את הנאשם כמי שהציץ בחלון ועל ראיות נוספות המשתלבות ותומכות בראיית זיהוי זו.

5.         המאשימה טוענת בהקשר של זיהוי המתלוננת את הנאשם כמי שהציץ לה כי, המתלוננת הסבירה הן בבית המשפט והן במשטרה כי ראתה את האדם שהציץ לה במקלחת, ראתה חלקים מגופו וכי ראתה שהאדם שהציץ לה במקלחת לבש חולצה אפורה ומכנסיים קצרים.  

            כן טוענת המאשימה, כי המתלוננת העידה שמיד לאחר שזיהתה את המציץ היא צרחה, ואמרה לבעלה שמישהו הציץ לה במקלחת, בעלה יצא החוצה ראה את הנאשם, שוחח עימו או אז היא - המתלוננת יצאה החוצה מביתה וזיהתה את הנאשם בו במקום כמי שהציץ לה וביקשה מבעלה להזמין את המשטרה.

6.         ראייה נוספת אליה הפנתה המאשימה היא עדות בעלה של המתלוננת אשר אישר את אופן השתלשלות האירועים כפי שמסרה המתלוננת (צעקה של המתלוננת אודות כך שהציצו לה, יציאת הבעל החוצה, הפגישה עם הנאשם בסמוך לבית, יציאת המתלוננת החוצה וזיהוי המתלוננת את הנאשם באופן מיידי).

7.         המאשימה הפנתה לשתי ראיות חפציות נוספות אשר יש בהן, לשיטתה, כדי לתמוך במסקנה כי הנאשם הוא זה שהציץ בחלון המתלוננת.

            הראייה הראשונה היא חוות דעת של מומחה טביעות אצבע (ת/5) ממנה עולה כי נמצאה התאמה בין טביעת כף יד של הנאשם לבין טביעה שנמצאה על החלון ממנו נצפה המציץ.

            הראייה השנייה היא ממצאים של שריטות וסימנים בידיו וברגליו של הנאשם, ממצאים המתיישבים לשיטתה עם טיפוס על קיר הבית כדי לאפשר הצצה מהחלון.

8.         המאשימה הוסיפה וטענה כי התנהלותו של הנאשם לפני החקירה ולאחריה הייתה מוזרה ומחשידה, וכי ההסברים שנתן להתנהלותו זו היו תמוהים, חסרי היגיון ולא הוכחו בשום ראייה.

גרסת הנאשם

9.         הנאשם כפר במיוחס לו הן במשטרה והן בבית המשפט.