הכרעת דין בתיק ת"פ 13892-08-09

נגד הנאשם הוגש כתב אישום בו יוחסו לו שמונה פרטי אישום. בכל אחד מפרטי האישום יוחסה לנאשם עבירה של תקיפת קטין על ידי אחראי שגרמה לו חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין.

המעשים הנטענים בפרטי אישום אלה הם באשר להפעלת אלימות על ידי הנאשם כלפי ילדיו הקטינים ה.ע. יליד 31/12/99, ר.ע. ילידת 14/12/00, א.ע. ילידת 14/12/00 ו-נ.ע. יליד 10/7/03.

המעשים הנטענים בכתב האישום בוצעו כמפורט בכתב האישום בשנים 2004 - 2009.

שלושה מן הילדים נחקרו על ידי חוקרת ילדים, אשר אף העידה בבית המשפט, כפי שיפורט להלן.

ה. נחקר ביום 25/5/09 (בהיותו בן תשע וחצי - ע.ר.) ומתמליל חקירתו על ידי חוקרת הילדים (ת/13) עולה כי לאחר תשאול ראשוני ולאחר שהילד נשאל האם מישהו פגע בגופו הוא השיב בחיוב וציין כי היה זה אביו וכי הלה הכניסו למקלחת ושפך עליו מים קרים על מנת שיירגע כיוון שנבהל בשל שאחותו עשתה לו  "בו". לדבריו הדבר התרחש בהזדמנות אחת. הוא סיפר כי אביו הגיע הביתה ומצא אותו בוכה ועל כן הורה לו להתפשט ולהיכנס למקלחת ואזי שפך עליו מים קרים ובכך הסתכם הענין. האירוע ארע כשלושה חודשים קודם לכן ולדעתו איש לא ראה זאת.

הילד השיב בשלילה על שאלות החוקרת האם אביו או מישהו אחר במשפחה היכה ואתו בדרך כלשהי לרבות באמצעות מקל או שוט ומשהסבירה לו החוקרת כי הבינה כך מאחרים, המשיך להשיב בשלילה על שאלותיה בנושאים אלה.

בטופס סיכום העדות (ת/12) רשמה חוקרת הילדים, שרי מלכה, את התרשמותה ממנו כי רמת הבנתו תקינה ויכולותיו המילוליות מותאמות לגילו. הגם שהוא נכנס לחדר ברצון הוא התקשה ליצור קשר ולשתף פעולה  ולעיתים לא שמר על קשר עין. ניכר היה לחוקרת כי לילד מוטיבציה נמוכה לשוחח על האירועים הנחקרים.

בסעיף הנוגע להתרשמות ממהימנות הנחקר ציינה החוקרת כי הילד תאר אירוע שחווה ומסר האשמה ושהשתלשלות של האירוע במלל חופשי ולא מובנה בתגובה לתשאול פתוח. היא התרשמה כי לא היתה לו מגמת הפללה ולא ניסה להעצים את חומרת האירוע ובאשר לדברים ששלל אין בידיה את הכלים המקצועיים להעריך את מהימנות דבריו מאחר שלא מסר האשמה.

החוקרת אסרה על העדתו של הילד בבית המשפט מאחר שלטעמה מדובר בעדות כנגד אביו ובסיטואציה העלולה לגרום לקונפליקט  נאמנויות ולהסב לילד נזק נפשי.

ר. נחקרה ביום 17/6/09 ( בת שמונה וחצי אותה עת - ע.ר.) ומתמליל חקירתה (ת/7) עולה כי לאחר תשאול ראשוני נשאלה הילדה האם מישהו היכה אותה בביתה או הזיק לה בדרך כלשהי והיא השיבה בשלילה. החוקרת שאלה אותה האם משיהו היכה אותה באמצעות ענף והשיבה בשלילה. וכאשר נשאלה לגבי חגורה  השיבה כי אמה עשתה כן בעבר אלא שעכשיו אמה מודעת לחוק האוסר על כך ועל כן עתה היא מענישה אותם בעונשים אחרים כגון איסור צפייה בטלויזיה. טרם שידעה על חוק זה, כך ציינה הילדה, היתה אם מכה אותה ואת אחיה  ה. ו-נ. באמצעות החגורה אלא שהיתה מכה אותם "חלש". 

 היא סיפרה על אירוע במהלכו אביה סבר כי אחותה א. עשתה משהו בבית ועל כן משהיא היתה עירומה במקלחת הוא נכנס והיכה אותה באמצעות חגורה. הילדה ציינה כי א. בכתה  מדוא וסבלה מכאבים ואף נגרמה לה אדמומית בשל המכות  והדגימה על אזור הצלעות.  

משנתבקשה לתאר את האירוע היא סיפרה כי אביה פרץ את דלת האמבטיה, נתן בעיטה בדלת ובאמצעות החגורה היכה את א. שנבהלה מאוד ובכתה מאוד. היא ציינה כי היא עצמה ראתה את האדמומית ממנה סבלה א.

הילדה הדגימה הכיצד אחז האב בידו את א. ובידו האחרת היכה אותה באמצעות החגורה.   מדובר היה בחמש מכות כאלה. היא ציינה כי כך סיפרה לה א.

עוד סיפרה הילדה על אירוע נוסף כאשר הילדים נסעו ברכב היא  א., ה. ו-נ. וככל הנראה עשו משהו בדרך. משחזרו הביתה העמיד אותם האב ליד הקיר , הביא את החגורה והחל להכות אותם. את א. היכה ראשונה ולאחר מכן היכה אותה ואת אחיה באמצעות החגורה. היא סיפרה על תחושותיה כי בעת שהיכה את אחותה וזו בכתה  וצרחה ואף היא ואחיה בכו, היא חששה מאוד מן המכות אשר יכאיבו לה. לאחר מכן סיפרה להם א. כי האב הכאיב לה מאוד במכותיו.  משהיכה אותה האב היא בכתה. המכות הכאיבו לה ובלשונה "זה היה ממש שורף".

הילדה סיפרה כי את אחיה ה. היכה האב יותר מאשר את כולם ואף ביתר חוזקה.  היא ציינה כי תדיר מכה האב את ה. ביתר חוזקה כיוון שהוא הגדול ואמור להיות אחראי ולדאוג לקטנים יותר. במהלך אותו אירוע בנוסף על כך כי היכה את ה. בחוזקה הוא גם סטר לו.

משחזרה האם ושאלה לפשר המעשים, הילדים המשיכו בבכי והאב צעק על האם, והורה לילדים להיכנס למיטותיהם ולא לצאת מהן.

הילדה הדגימה על גופה היכן היכה אותה האב וכך גם את אחיה - והצביעה על אזור הירכיים. היא הבהירה כי המכות היו באמצעות חלק החגורה בו אין "ברזל".

לדבריה של הילדה האב נהג להכות אותה ואת אחיה באמצעות החגורה יותר מאשר בהזדמנות אחת.  היא סיפרה כי גם האם נהגה להכות אותם בחגורה אבל "חלש" בעוד שהאב היכה "חזק".

האם חדלה מענישה באמצעות החגורה ומענישה אותם בעונשים אחרים בעוד שהאב ממשיך לעשות שימוש בחגורה ובלשונה של הילדה :"הוא ממשיך כי רק החגורה עוזרת לו. עונש זה לא עוזר".