1. כתב האישום שלפניי מייחס לנאשם עבירות כדלקמן: הריגה (סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק)); חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (סעיף 333 + 335 לחוק), היזק בזדון בחומר נפץ (סעיף 452 + 454 לחוק); ירי באזור מגורים (סעיף 340 א' לחוק).
על פי כתב האישום, על רקע סכסוך בין משפחת הנאשם למשפחות אחרות, וביניהן משפחת אבו-סנינא, לגבי בעלות על קרקע בשכונת עזריה (להלן: הקרקע), ולאחר שמשפחת אבו סנינה החלה בונה על הקרקע בניין, הגיע הנאשם ביום 1.4.00 יחד עם
עאדל ג'ית ברכב מסוג אאודי, לסביבת הקרקע שבה אותה עת פועלים יצקו שכבת בטון לרצפת הבניין ומשאבת בטון עמדה במקום. הנאשם שלף אקדח וירה מתוך הרכב לא פחות מחמישה כדורים לעבר פועלים שעמדו על משאבת הבטון ועסקו ביציקה. הירי גרם לפציעת זידאן ברקאה טלאל אלעג'לוני (להלן: המנוח), ולאחר מכן למותו. על פי כתב האישום, המנוח נהג אותה עת ברכב מסוג פורד טרנזיט, שנסע מאחורי הרכב בו נסע הנאשם, ביושבו במושב האחורי מאחורי הנהג, כשהנהג היה
עאדל ג'ת. עוד נאמר בכתב האישום, כי כתוצאה מהיריות שירה המנוח חדר קליע לשוק רגלו השמאלית של
מוחמד בן
עומר פרעון, נער בן 15 שנים. עוד עולה מכתב האישום, כי קליע חדר לשמשה האחורית של הטרנזיט בו נסע המנוח, וכן קליע חדר לשמשה האחורי של רכב מסוג פורד סיירה שעמד במקום.
למסכת עובדתית זו ייקרא להלן: האירוע.
2. במסגרת הדיון שלפני, הנאשם לא הכחיש שהיה במקום האירוע בעת הירי כנוסע ברכב מסוג אאודי, בו נסע עם
עאדל ג'ית (שלהלן ייקרא עאדל וגם רמדאן), אך הכחיש שירי בוצע על ידו. הנאשם גם אישר שהוא ורמדאן חלקו בעלות בקרקע שבגינה, על פי הנטען, התרחש האירוע, ברם, לדבריו, הוא לא ירה כלל, אלא רמדאן הוא שירה כמה כדורים על משאבת הבטון. הוא גם הודה ששיקר במשטרה, כשמסר הודעה לפיה כלל לא היה במקום האירוע. ע"פ גרסת הנאשם, הגיע עם רמדאן להסכם חלוקת אחריות לפיו רמדאן יפצה את משפחת המנוח ולנאשם ייוחס מעשה הירי, אף כי לא כך התרחש האירוע.
על פי עדות הנאשם, לאחר האירוע ובגינו שהה בבית הסוהר של הרשות הפלסטינית בערך עשרה חודשים (פרו' מיום 4.2.05, עמ' 4) כדי להרגיע את משפחת עג'לוני.
3. עדות רמדאן, שותפו של הנאשם לנסיעה באאודי, היתה שונה. העד רמאדן (פר' מיום 8.12.04, 11.7.05, 20.7.05, וכן פר' מיום 29.7.07) סיפר שנסע עם הנאשם למקום בו אירע הירי במגמה לעצור את הבניה על הקרקע שלהם. על פי עדות רמדאן, הנאשם ישב מאחוריו, והוא זה שירה על המשאבה 6-7 יריות (פרו' מיום 8.12.04, עמ' 54, 73). העד רמדאן שלל את הטענה כי עשה עם הנאשם הסכם לחלוקת האחריות (פר' מיום 11.7.05 עמ' 13).
יש לציין שגם על פי גרסת הנאשם, הוא ישב ברכב במושב האחורי, מצד שמאל (פרו' מיום 14.12.05, עמ' 6; פרו' מיום 5.4.06, עמ' 39).
4. מבט כולל על הראיות בתיק, מלמד כי רוב העדים לאירוע (העדים שנכחו במקום האירוע בזמן הירי) תומכים בעובדות כתב האישום, ואולם, מספר עדים אמרו כי היורה ישב ברכב בו נסע הנאשם (האאודי) במושב הקדמי, בעוד שעל פי גרסת הנאשם וגרסת עדי התביעה העיקריים הוא ישב במושב האחורי, מאחורי הנהג, ואילו רמדאן נהג וישב במושב הקדמי בצד שמאל, מושב הנהג. כמו כן, חלק מהעדים אמרו שהיורה ישב במושב הקדמי. כמו כן, חלק מהעדים אמרו שנורו יריות גם מהצד הנגדי, דהיינו - מהצד שאליו נורו יריות מהאאודי, היתה גם עדות לפיה היריות נורו ע"י אדם שעמד מחוץ לאאודי. לשיטת בא-כח הנאשם, בנסיבות אלו קיים למצער ספק לגבי היות הנאשם היורה שגרם לפגיעה במנוח. בהקשר זה יובהר, כי האקדח אשר על פי הנטען הנאשם ירה בו, לא נמצא. האפשרות שהיה יורה נוסף, לשיטת ב"כ הנאשם, עולה גם ממספר עדויות שאין להן הסבר לשיטתו, זולת ע"י קיום יורה נוסף. אני סבורה כי דין כלל טענות אלו להידחות ויש לקבוע כי היורה היחיד היה הנאשם. נימוקיי יבואו להלן.
אעיר כאן כי מאחר שלא נשמר רצף מספרי עמודים בכלל הפרוטוקולים, ההפניה לעמודים מתייחסת לפרוטוקול האחרון שצוין.
5. המאשימה אימצה את גרסת רמדאן, והיא נשענת גם על עדויות בני משפחת המנוח,
סמיר,
מוחמד,
עמר
ופיראס
עבאסי, שלפיהן המנוח נורה על ידי הנאשם, כאשר רכב הטרנזיט בו נסעו, עם המנוח, נמצא מאחורי האאודי בו נסע הנאשם עם אדם אחר, והכל בקרבת משאבת הבטון. ראיות נוספות תומכות בגרסת התביעה, ועיקרן יפורט לאחר הצגת עדויות בני משפחת
עבאסי.
ב"כ הנאשם מצביע מנגד על ראיות אחרות, מהן הוא לומד כי יש לקבל את גרסת הנאשם או כי למצער יש להכיר בקיומו של ספק לגבי זהות היורה. גם ראיות אלו יוצגו בהמשך הדברים, וגם יוסבר מדוע לשיטתי יש להעדיף את גרסת המאשימה.
6.
אתחיל בהצגת עיקר עדויות משפחת עבאסי:
סמיר בן מוחמד עבאסי - סמיר הגיע למקום ברכב בו נסע המנוח. סמיר העיד (פר' מיום 19.10.03, עמ' 10 ואילך) כי ישב בטרנזיט ליד המנוח, שהוא
אח של אשתו. הוא שמע יריות ושמע את המנוח אומר, כשהוא שם יד על פיו, "הרגו אותי". היורה ישב באאודי (שנסעה באותו נתיב) מאחורי הנהג, בצד השמאלי של הרכב. בעת הירי ישבו שניים באאודי. רמדאן היה הנהג, והעד לא ראה אותו יורה. העד ראה רק אחד יורה. המרחק בין הטרנזיט לרכב האאודי היה "5, 10, 20 מ'" (עמ' 11). לדברי העד, היורה הוציא את חצי הגוף שלו דרך החלון וירה לכיוון בית משפחת אבו סנינה וגם על משאבת הבטון, ולאור העובדה שרכב הטרנזיט נסע אחרי האאודי (ולא עמד בכיוון משאבת הבטון), הביע תמיהה: "איך בא אלינו הירי אני לא יודע?" (שם, עמ' 12). כבר כאן אציין כי בניו של סמיר,
עאמר ופיראס, הבהירו כי היריות נורו גם לכיוון הטרנזיט (ראו להלן).
העד הכיר את רמדאן לפני האירוע. את הנאשם זיהה סמיר כיורה, באמצעות הצבעה על תמונתו מתוך הרבה תמונות, בעת החקירה במשטרה. סמיר אישר כי בסמוך לירי, בבית החולים אליו הובא המנוח, אמר לחוקר משטרה שהגיע למקום ששניים ירו, ותיקן עצמו לאחר שדיבר עם שלושת בניו, עאמר, חסן ופיראס ושמע מפיהם שרק אחד ירה. הוא הסביר את דבריו הקודמים (ששניהם ירו) באופן הבא: "אני הייתי בלחץ, אם הייתי תופס את שניהם באותו זמן הייתי הורג אותם" (עמ' 13). לדבריו, תחילה חשב שהיריות הן יריות שמחה בשל היציקה. הוא הוסיף כי המנוח הצביע על הרכב שנסע לפניהם ואמר שמשהו ירה עליו משם.
7. בנו של סמיר,
חסן, העיד (עמ' 30, שם) כי ישב בחלק האחורי של רכב הטרנזיט וראה כי חצי הגוף של היורה יצא מהחלון, ואחר כך הוא ירה כשהגב מוטה החוצה. היורה הוא זה שישב ברכב האאודי מאחור, והוא הנאשם. העד אמר: "האאודי עברה אותנו והמשיכה לנסוע בערך 200 עד 250 מטר התחיל ירי" (עמ' 31), ובמקום אחר אמר לעניין יכולתו לראות את אשר קרה בזמן הירי: "זה היה לא רחוק מאיתנו" (עמ' 32).
8. בנו האחר של סמיר,
עאמר עבאסי - העיד (פר' מיום 30.11.03) כי ישב בטרנזיט במושב השורה השלישית, בצד שמאחורי הנהג ולפניו ישב פיראס (עמ' 26). לדבריו, היו שניים באאודי, והיורה "הסתובב, הוציא את הגוף שלו מהחלון. הוא ירה על אנשים, אחר כך ירה והסתובב והוציא את הגוף שלו מהחלון ... וירה ... ירה על המכונית שלנו" (פרו' מיום 30.11.03, עמ' 3, ש' 14-16, וגם עמ' 10). על פי דברי עאמר, המנוח נורה ע"י שני כדורים, תחילה בשבתו ברכב, והכדור השני פגע בו לאחר שהוא פתח את הדלת וירד לרחוב (פרו', שם, עמ' 3). לעניין כיוון הירי, עלה מדברי עאמר בבירור כי היורה ירה לכל הכיוונים, ולא רק על הפועלים שיצקו את הבטון וכי המנוח נורה כאשר היורה הסתובב וירה לעברם (שם). מדבריו עלתה חלוקה לשני שלבים סמוכים לחלוטין אחד לשני: "הוא ירה על אנשים אחר כך ירה והסתובב והוציא את החצי גוף שלו מהחלון וירה" (עמ' 3). הפגיעה בפה נגרמה מכדור שחדר דרך השמשה (לפגיעה בשמשה ראו פרו', שם, עמ' 21). "הוא ירה על הבית החדש שהיו עליו אנשים [ואחר כך] אז הוא ירה לאחור" (עמ' 17). על פי העדות, הנהג באאודי היה רמדאן. זה שירה לא היה הנהג אלא מי שישב מאחורי הנהג (עמ' 3 ש' 19, שם). העד ראה שנפגע גם נער "ראיתי אותו בהתחלה שהתחילו לירות ... כשהתחיל הירי הוא אמר הרגל שלי" (שם, עמ' 5). המנוח הרים את מצמד היד, ירד מהטרנזיט ואז "חטף" כדור נוסף בחזה. העד ראה רק אדם אחד יורה ("ש. אתה יודע אם כך שהיו שני אקדחים וששני אנשים ירו? ת. אני לא יודע ששניים ירו" (עמ' 18). ש. אתה ראית רק אחד יורה, נכון? ת. נכון ... אני ראיתי אותו יורה (עמ' 22)).
עדותו הבהירה של עאמר בנושא מקור הירי מבטלת לשיטתי את הקושי שעורר סמיר אביו בנושא זה, מאחר שעולה ממנה בבירור כי היורה לא ירה רק על המשאבה או לכיוון הבניין החדש, אלא גם הסתובב וירה לכיוון הטרנזיט.
מסיבות שיפורטו להלן, הגעתי למסקנה שיש להעדיף עדות זו בעניין כיוון הירי. כפי שיפורט להלן, גם מדברי אחיו
פיראס, עלה כי כיוון הירי לא היה למשאבה דווקא.
העד
עמאר עבאסי שמר על עקביות תוכן עדותו גם במהלך חקירה נגדית עיקשת והבהיר כי עקב אחר מה שהתרחש ממקום מושבו ברכב, בהסתכלו לפנים. העד גם הבהיר כי בעת שהחלו היריות היה המרחק בין שני כלי הרכב לא גדול: "המרחק בינינו היה שלוש ארבע מטר" (עמ' 27). טענת ב"כ הנאשם לגבי המרחק האמור, ולפיה מעמוד 2 לפרוטוקול ניתן להבין כי מכונית הטרנזיט היתה אז במרחק של 300 מ' מן האאודי אינה מקובלת עלי. מדובר שם בהערכת משך הנסיעה בטרנזיט, ולא במרחק מהאאודי בעת הירי. מכל מקום, העד התייחס במפורש למרחק במקום אחר, כפי שצוין).