הכרעת דין בתיק ת"פ 12408-01-12

על פי הודאת הנאשם, הנני מרשיעו בעבירה לפי סעיף 12 (1) חוק כניסה לישראל, תשי"ב- 1952, זאת בשלושה מועדים שונים.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ט"ז טבת תשע"ב, 11/01/2012 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:

הנאשם יליד 1982, הורשע על פי הודאתו ב- 3 כניסות לישראל שלא כחוק. כשנכנס למדינת ישראל ללא אישורים במועדים שונים, ב- 12/02/11, 04/01/12 ו- 19/12/10. מדובר רבות בפסיקה על עבירה זו, על הפוטנציאל הטמון בנאשמים הנכנסים למדינת ישראל מבלי שעברו את המסננת הביטחונית, טוענים לרוב בבית המשפט שנכנסים לצורך פרנסה, עצם היותם מגיעים לישראל לצורך עבודה, פוגעת כלכלית במדינה. מדובר במי שהוזהר פעמיים בעברו שנכנס למדינה שלא לשוב ולהיכנס למדינה. כנראה שהנאשם בחר או ראה בכך שהוא מוזהר לא להיכנס חולשה של המערכת שלא הוגש כתב אישום והיום הוגש כנגדו כתב אישום בגין 3 כניסות.

מבקשת להגיש ע"פ 6246/09, בית המשפט המחוזי בבאר- שבע, 7 חודשים ללא עבר פלילי, נכנס רק לצורך פרנסה, משפחה שמונה הרבה ילדים. לכן, עפ"ג 15017-02-09, בית משפט מחוזי מרכז, גם שם 3 כניסות, נעדר עבר פלילי, לאחר שהוזהר פעמיים, שם בבית משפט השלום הוטל עונש ובית משפט מחוזי קובע עונש מחמיר. מגישה 36083-06-11, בית משפט השלום בכפר סבא, גם שם 3 כניסות. מבקשת להתיר מאסר בפועל, מאסר על תנאי מרתיע וקנס.

ב"כ הנאשם טוען לעונש:

אין מחלוקת לגבי כך שמדובר בנאשם צעיר ללא עבר פלילי. דבר שני מדובר בעבירת שב"ח נטו ללא עבירות נלוות. בשלושת האירועים הנאשם נתפס באתר בנייה, לא בעיר או משוטט להנאתו בקניון. מסר כי כניסתו לצורך עבודה, מפרנס 8 משפחות, אחים שלו ובנוסף מפרנס את אשתו ואימו. לא הוכח ונטען שיש סיכון ביטחוני או סיכון למדינת ישראל. המדינה הגישה כתב אישום על 3 כניסות, זו החקיקה החדשה. בפסק דין של ת"פ 38874-05-11, שם מדובר על עבירת שב"ח נטו, 5 כניסות. הנאשם לא ביצע שום עבירות נלוות, נכנס רק לצורך פרנסה. אבקש להסתפק בימי מעצרו.

מפנה לגזר דין של בית משפט זה 43390-05-11, שם דובר על עבירת שב"ח והתחזות כאשר לנאשם עבר מכביד ושם האריכו את המאסר על תנאי. כאן אבקש להסתפק בימי מעצרו של הנאשם.

<#6#>

גזר דין

הנאשם הורשע ב- 3 עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12 (1) לחוק כניסה לישראל, תשי"ב- 1952.

הנאשם נכנס לישראל ללא היתר ביום 16/12/10 לחיפה, ביום 04/01/12 במודיעין וביום 12/02/11 בקריית- אונו.

בכל אחד מן המקרים הנ"ל, לא היו עבירות נלוות לעבירת השב"ח ויפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט דנציגר בפסקאות 6 ו- 7 לפסק דינו ברע"פ 3173/09 פראג'ין נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 05/05/09). בפסקאות הנ"ל כבוד השופט דנציגר עמד על עיקרון האינדיווידואליות בענישה בעת שמדובר בתושב שטחים שנכנס לישראל למטרת עבודה ופרנסה בלבד, אין לו עבר פלילי קודם ואין עבירות נלוות לעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל.

מדיניות התביעה שלא להגיש כתב אישום כנגד תושב שטחים שנכנס לישראל שלא כדין למטרת עבודה ב- 2 הפעמים הראשונות, ובתנאי שאין עבירות נלוות ואין עבר פלילי, מדיניות ידועה אשר ב"כ המדינה הצהירה עליה בדיון שהתקיים בבית המשפט העליון בעניין פארג'ין הנ"ל (ר' פסקה ו' בפסק דינו של כבוד השופט רובינשטיין).

העיקרון המרכזי שעולה מתוך פסק דין פארג'ין, שאם מדובר בתושב שטחים שעומד לדין לראשונה בישראל בגין עבירת שב"ח בלבד, הענישה הראויה היא מאסר על תנאי. כאן נשאלת השאלה האם קיים שוני בין תושב שטחים שרשויות התביעה מחליטות להאשימו, בפעם השלישית שנכנס לישראל, בעבירה אחת של שב"ח לבין תושב שטחים שרשויות התביעה מחליטות להגיש נגדו כתב אישום בגין כל כניסותיו, גם אם מדובר בכניסות שהיו במהלך אותה שנה.

הנאשם שבפניי הינו בן 29 שנים, ללא עבר פלילי קודם, אשר כל מטרת כניסתו לישראל הינה לצורך עבודה בלבד, זאת כאשר סמוכים לשולחנו בני משפחה נוספים ואשר כלכלתם תלויה בו.