אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הכרעת דין בתיק ת"פ 1048/05

הכרעת דין בתיק ת"פ 1048/05

תאריך פרסום : 04/12/2007 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
1048-05
04/07/2007
בפני השופט:
אורית אפעל-גבאי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד רונן יצחק
הנתבע:
ברהום אסלם (בן מחמוד) ת"ז 27610583
עו"ד רג'יב ג'זאווי
הכרעת דין

1.         הנאשם הואשם בביצוען של העבירות הבאות: הפקרה אחרי פגיעה, עבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); חוסר זהירות, עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות); פניה שמאלה בצומת, עבירה לפי תקנה 64(א)(2) לתקנות; חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודה; תאונת דרכים שתוצאתה פגיעה בגוף (אי עצירה אחרי פגיעה; הזזת רכב ממקום התאונה; אי דיווח), עבירה לפי תקנה 144(א)(1), (2), (4)
ו-144(ב) לתקנות.

על-פי האמור בכתב האישום המתוקן, ביום 22.8.05, סמוך לשעה 15:20, נהג הנאשם ברכב פורד, אוטובוס זעיר, הנושא לוחית רישוי 15-223-73 (להלן: הרכב) בכביש 425, מכיוון אבו גוש לצומת נטף. אותה עת נסע בכיוון הנגדי אופנוע שהיה נהוג בידי אליהו מזרחי (להלן: הנפגע). בהגיעו לצומת נטף, פנה הנאשם שמאלה, לכיוון נטף, מבלי לתת זכות קדימה לאופנוע שנסע בדרך, והרכב פגע באופנוע ובנפגע. על אף שהנאשם ידע כי פגע באופנוע ובנפגע, המשיך בנסיעה ונמלט מן המקום בלא להושיט עזרה לנפגע ובלא לדווח למשטרה על התאונה. כתוצאה מן התאונה נגרמו לנפגע שפשופים במרפקים ובברך שמאל וכן שני שברים בכף רגל שמאל. הנפגע פונה לבית חולים, שם גובסה רגלו. כמו כן, כתוצאה מהתאונה נפגעו הרכב והאופנוע.

2.         בתשובתו לכתב האישום אישר הנאשם, כי הרכב מצוי בבעלותו, ואולם טען כי לא היה במקום במועד התאונה, אלא ביצע אותה עת נסיעה ברכב לאשדוד. הנאשם הוסיף וטען, כי הרכב היה מעורב חודשיים לפני התאונה מושא כתב האישום בתאונה שארעה באזור קלנדיה. באותה תאונה נגרם לרכב נזק והוא תוקן. לבקשת ב"כ הנאשם ערכה המשטרה השלמת חקירה, וכתב האישום תוקן על ידי הוספת ארבעה עדים.

3.         לאחר שבחנתי את חומר הראיות והעדויות, הגעתי לכלל מסקנה כי עלה בידי המאשימה לבסס את אחריותו של הנאשם לביצוע העבירות בהן הואשם, בדרגה הנדרשת בפלילים, היינו, מעבר לכל ספק סביר. המדובר בפסיפס של ראיות נסיבתיות, אשר בהשתלבותן מובילות לכלל מסקנה חד משמעית ויחידה בדבר אשמת הנאשם. עוד אציין, כי בגרסתם של הנאשם ועדיו יש דווקא כדי לתמוך בעמדת המאשימה, ובכל מקרה אין המדובר בגרסה אשר יש בה כדי לעורר ספק סביר בדבר אשמתו. להלן יובאו הטעמים למסקנתי זו.

4.         הראיה המרכזית לביסוס אשמתו של הנאשם מצויה בחוות דעת שערך רפ"ק יהודה נובוסלסקי, סגן ראש מעבדת סימנים וחומרים במז"פ (ת/8). על-פי האמור בחוות הדעת, קיבל המומחה לידיו שתי מעטפות. המעטפה האחת הכילה פנס איתות, אשר פורק מרכבו של הנאשם, שחלק מעדשתו שבורה. המעטפה השניה הכילה שברי עדשת פנס, בצבעים כתום ולבן, אשר נמצאו במקום התאונה. המומחה התבקש לבדוק האם שברי הפנס שנמצאו במקום התאונה היו חלק מעדשת הפנס שפורק מן הרכב, ומסקנתו החד משמעית היתה, כי קיימת "התאמה בקו השבר ('התאמה פיסית') בין שברי הפלסטיק מסעיף 2 הנ"ל [השברים ממקום התאונה] לבין מכסה פנס האיתות מסעיף 1 הנ"ל [הפנס שפורק מן הרכב] . שברי הפלסטיק מסעיף 2 הנ"ל היו בעבר חלק מעדשת פנס האיתות מסעיף 1 הנ"ל" (מתוך ת/8).

בעדותו בבית המשפט תיאר המומחה את מהלך עריכת חוות הדעת ואף הראה צילומים המתעדים את עבודתו. כך תיאר המומחה, כי קיבל לידיו את הפנס שפורק מן הרכב מזה (תמונה 1 ב-ת/9), ומעטפה המכילה שברי פנס מזה (חלק מן השברים הודבקו לפני כן - ראה תמונה 3 ב-ת/9). המומחה מצא התאמה בין הפנס לבין השברים, והמוצר הסופי שהתקבל - פנס כמעט שלם - הוגש לבית המשפט (ת/10). המדובר בפנס שעדשתו מורכבת מחלקים ממוספרים המודבקים זה לזה - החלקים המסומנים בספרה 1 הם הקצוות השבורים שהיו בעדשת הפנס שפורקה מן הרכב, ואילו החלקים המסומנים בספרה 2 הם שברי הפנס שנמצאו במקום התאונה. על-פי דברי המומחה, המדובר בהוכחה חותכת לכך ששברי הפנס שנמצאו במקום התאונה שייכים לרכב, ומכאן המסקנה כי הרכב היה מעורב בתאונה מושא כתב האישום. לדבריו, "בעקרון התאמה פיזית זאת ה-ראיה החותכת החזקה ביותר שיש לנו מבחינת הבדיקות במז"פ ובעיקר במעבדת סימנים וחומרים. יש כאן שילוב של שברים אקראיים, שנוצרים כתוצאה ממכה או מפגיעה ומקבלים צורה אקראית לחלוטין, ויש לנו כאן צירוף של כ"כ הרבה שברים וצורות שונות ומשונות שהשילוב של כולם ביחד מביא אותנו למסקנה החד משמעית: שכל החלקים האלה היו בעבר פנס אחד" (פרוטוקול עמ' 12, שורות 23-28). המומחה המחיש את מסקנתו באמצעות ניסוי שביצע באולם בית המשפט של קריעת דפי נייר באופן אקראי. לדבריו, כאשר המדובר בקרע אקראי, כמו גם בשבר אקראי, לא יתכן למצוא התאמה בין שני חלקים שהתקבלו באורח אקראי, אלא אם כן מקורם באותו שלם.

המומחה הוסיף, כי מסקנתו מתחזקת גם לנוכח העובדה שהמדובר בהתאמה של שברים משני צבעים - " נכון. אפשר להוסיף שיש גם כתום וגם לבן ולכן גם החיבור של שני הצדדים נותן חיזוק למסקנה" (בעמ' 13, שורות 12-13). המומחה התייחס לאפשרות ליצור אותם שברים אקראיים על ידי שבירת שני פנסים שונים, ואמר כי " אין סיכוי שיצאו אותם שברים. כי מדובר בשברים אקראיים. כל שבר יוצר צורה אקראית אחרת כפי שהדגמתי לגבי קריעת הנייר" (שם, שורות 16-17). המומחה אף אמר, כי כאשר נמצאת התאמה פיסית, כפי שארע בענייננו, זהו "סוף פסוק", כדבריו, ומתייתר הצורך לבצע בדיקות נוספות. זוהי אף המדיניות על פיה נוהגים במעבדה לסימנים וחומרים. כמו כן ציין, למעלה מן הנדרש, כי נמצאה גם התאמה חזותית בענייננו בין סוג החומרים והצבע של השברים משני המקורות  שנבדקו (הפנס והזירה).

בחקירה הנגדית אישר המומחה, כי חלק מן השברים שנמצאו בזירת התאונה הגיעו אליו כשהם מודבקים. נתון זה נראה בתמונה 3 ב-ת/9. העד דוד בן זקן, בוחן תנועה אשר השתתף בחקירת התאונה, העיד כי הוא זה שהדביק את השברים (בעמ' 16 שורות 3-4), כפי שתועד במזכר שערך ביום 23.8.05 (ת/2).

5.         כפי שהובא לעיל, למעבדת סימנים וחומרים במז"פ נמסרו שני מוצגים נפרדים, ממקורות שונים. בוחן התנועה אילן יוסף, אשר ריכז את חקירת התאונה, ערך שני כרטיסים לרישום מוצגים (ת/27 ו-ת/28). הכרטיס האחד התייחס לשברי הפנס שנתפסו ביום האירוע, והכרטיס השני התייחס לפנס שפורק מן הרכב. כל מוצג הוכנס למעטפה נפרדת. "העברתי את הפנס בנפרד ואת הבקליות [השברים] בנפרד, בשתי מעטפות נפרדות. כך הם הגיעו למטא"ר" (בעמ' 25, שורות 7-8; בעמ' 21 שורות 13-17). שתי המעטפות הוכנסו למעטפה גדולה נוספת. המוצגים נמסרו במעטפה, על ידי הבוחן אילן יוסף, במשרד המוצגים במז"פ לידיה של העדה זיוה חוטר, וזו ערכה את המסמך ת/31 המאשר את קבלת המוצגים לבדיקה. הגב' חוטר העידה בבית המשפט, כי קיבלה את המעטפה מידיו של אילן יוסף והעבירה אותה למעבדת סימנים וחומרים, כשהיא סגורה (בעמ' 70).

6.         אשר לשברים שנמצאו במקום התאונה, העיד השוטר פאדי שאווי, המשמש כסייר, אשר הגיע ראשון למקום התאונה, כי ראה את האופנוע ואת הנפגע. ניידת מד"א כבר היתה במקום והגישה לנפגע טיפול. העד הבחין בשברי פנס שהיו מפוזרים במקום (בעמ' 4, שורה 16) ואף תיעד זאת בדו"ח הפעולה שערך (ת/1) "ישנם כמה חלקי שברים של פנסים במקום הפגיעה".

למקום התאונה הגיע בוחן התנועה אילן יוסף. הבוחן פגש בסייר פאדי שאווי, אשר הפנה את תשומת לבו לשברי הפנס. אילן יוסף העיד, כי שברי הפנס [המכונים בפיו, כמו גם בפי עדים אחרים, "בקליות"] היו מפוזרים בשטח במספר נקודות. העד סימן את מקום הימצאם של השברים בסקיצה שערך במקום התאונה (ת/11) ובתרשים שערך לאחר מכן, על יסוד הסקיצה (ת/12). העד אישר, כי לא צילם את השברים לפני שאסף אותם, ואף הסביר זאת, בחקירה הנגדית: " כשהגעתי למקום התאונה עברו שם רכבים, זה מקום שנוסעים בו, והיה חשוב לשמור על חלקי הבקלית, אז אספתי אותם ושכחתי לצלם אותם לפני כן, אבל השוטר הפנה אותי ואמר לי פה יש בקליות, קשרתי אותם ואספתי אותם ובנוסף גם ציינתי את זה בתרשים" (בעמ' 27, שורות 6-9).

7.        באשר לזיהוי הרכב שהיה מעורב בתאונה, יצוין, כי הנפגע תיאר את הרכב שפגע בו כרכב מסחרי לבן מסוג טרנספורטר, ואילו אדם אחר, אשר הבחין ברכב הפוגע בורח מן המקום, אמר לסייר פאדי שאווי, כי המדובר ברכב בצבע לבן מסוג GMC. בוחן התנועה אילן יוסף, לאחר שבחן את שברי הפנס שנמצאו במקום התאונה, הגיע לכלל מסקנה כי הרכב הפוגע הוא רכב מסוג פורד אקונוליין. לאחר מכן, ובסיוע שוטרים נוספים, דוגמת הבוחן דוד בן זקן, המשיך הבוחן אילן יוסף בחקירה לאיתור הרכב הפוגע. החקירה כללה ביצוע בדיקות במוסכים, חקירת בעלי כלי רכב ששמותיהם עלו בביצוע "חתך ממוחשב" ביחס לבעלות ברכב מן הסוג המבוקש, תצפיות במקום התאונה ופעולות רבות נוספות.

פריצת הדרך בחקירה אשר הביאה לאיתור רכבו של הנאשם ארעה ביום 1.9.05, באקראי.

8.        באותו יום היה הבוחן אילן יוסף ביום חופשה. בהיותו בדרך הבחין ברכב מסוג פורד אקונוליין, בצבע לבן, ברח' אלעזר הגדול בירושלים. כאשר עבר בסמוך אליו, הבחין הבוחן כי לרכב נזק בחזית בצד שמאל, המתאים לתאונה, ופנס האיתות היה שבור. הרכב שאותר הוא רכבו של הנאשם. ברכב היה אחיו של הנאשם, אשר קיבל את הרכב לשימושו באותו יום. הבוחן אילן יוסף, בסיועו של הבוחן דוד בן זקן, פירק את הפנס השבור מן הרכב לצורך השוואה עם השברים שנמצאו במקום התאונה. הפנס צולם עובר לפירוקו (תמונות 1 ו-3 ב-ת/15), ובתמונות נראה השבר בפנס, בחלק הכתום ובחלק הלבן, בבירור. כאשר נלקח הפנס למשרד, "הפגיש" הבוחן בין הפנס לבין השברים שנמצאו במקום התאונה ומצא כי קיימת התאמה (כפי שתועד בלוח הצילומים ת/16 ובמזכר ת/25). הבוחן לא הסתפק במראה עיניו ושלח את הפנס ואת השברים לבדיקת מומחה במעבדת סימנים וחומרים, בהליך שתואר לעיל.

בחקירה הנגדית אישר הבוחן אילן יוסף, כי כאשר פירק את הפנס מן הרכב " היו חלקים קטנים שנשארו בתוך הפנס. לא נגעתי בהם, ולא לקחתי אותם לחוד. לקחתי את הפנס כיחידה אחת עם החלקים בפנים" (בעמ' 24, שורות 30-31).

9.         התמונה המצטיירת מן המקובץ היא, כי שברי הפנס שנמצאו במקום התאונה הם השברים שהיו חסרים בפנס שפורק מרכבו של הנאשם. ההתאמה המוחלטת בין השברים לבין הפנס ו"החייאת" הפנס על ידי המומחה נובוסלסקי באמצעות השברים ממקום התאונה קושרת את הרכב ואת הנאשם לתאונה בדרגת ודאות גבוהה ביותר. "על בית המשפט לשקול את מארג הראיות המצביע לכיוון קיומה של העובדה המפלילה, לעומת הסבריו של הנאשם והסברים היפותטיים סבירים אחרים. אם ממכלול הראיות האפשרות להסיק קיומה של עובדה שאין בה אשמה של הנאשם היא אפשרות דמיונית, ואילו המסקנה ההגיונית היחידה המתבקשת ממכלול הראיות, בהתחשב במשקלן, היא קיומה של העובדה שיש בה אשמת הנאשם - הרי שמכלול ראיות זה מספיק להוכחת האשמה בוודאות הדרושה במשפט הפלילי" (ע"פ 3974/92 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 565, 570, מפי כב' השופטת דורנר).

כפי שהסביר זאת המומחה, אקראיות השברים, ריבוי החלקים, והעובדה כי המדובר בשברים בשני צבעים - כל אלה הופכים את המסקנה אליה הגיע בדבר התאמה פיסית בין השברים לבין הפנס לראיה קונקלוסיבית, המייתרת עריכת בדיקות נוספות. כאן המקום לציין, כי הנאשם לא הגיש חוות דעת נגדית להפרכת מסקנותיו החד משמעיות של המומחה נובוסלסקי.

ב"כ הנאשם טען, כי הפנס לאחר "ההחייאה" (ת/10) מקורו בשברים שנמצאו בתוך הפנס בעת שפורק מרכבו של הנאשם. לפי הטענה, לא נמצאו שברי פנס במקום התאונה, והמומחה נובוסלסקי קיבל לידיו אך את הפנס שפורק מן הרכב. בתוכו היו, כך נטען, שברים, ושברים אלה שימשו את המומחה במלאכת ההתאמה הפיסית. טענה זו אין בה ממש, ודינה להידחות. כפי שבואר לעיל, המאשימה הוכיחה שתי "שרשרות" מוצגים נפרדות, אשר "נפגשו" על שולחנו של המומחה נובוסלסקי. האחת, ביחס לשברים שנמצאו במקום התאונה ביום 22.8.05; והשניה, המתייחסת לפנס שפורק מרכבו של הנאשם ביום 1.9.05.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ