1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים, כמפורט להלן:
על פי עובדות האישום הראשון, הגיע המתלונן, אברהם חיים גת, ביום 14.6.05, ברכבו, לסניף בנק דיסקונט ברחוב ש"י עגנון בירושלים. המתלונן החנה את רכבו ונכנס לבנק על מנת לקחת פנקסי שיקים שהזמין מבעוד מועד. הנאשם, שהיה במקום יחד עם שותפו כפיר ממן, עקב אחר המתלונן אל תוך הבנק וצפה במעשיו. המתלונן יצא מן הבנק, כשפנקסי הצ'קים בידיו, נכנס לרכבו והכניס את פנקסי הצ'קים לתא הכפפות. הנאשם וממן נכנסו לרכב המתלונן והתיישבו במושב האחורי. הנאשם הצמיד סכין אל גבו של המתלונן ואמר לו: "זה שוד". המתלונן שאל את השניים מה הם רוצים, והנאשם אמר לו שרוצים את כל מה שיש לו. המתלונן פתח את דלת הרכב ונמלט אל תוך סניף הבנק, ובעקבותיו יצאו גם הנאשם וממן מן הרכב. ממן ניסה לרדוף אחרי המתלונן, לאחר מכן שב לרכב, הוציא את פנקסי הצ'קים מתוך תא הכפפות אולם השאירם על מושב הרכב, והשניים נמלטו מן המקום.
בגין מעשים אלה, מייחסת המאשימה לנאשם עבירה של ניסיון לשוד, עבירה לפי ס' 402(ב) בצירוף ס' 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
על פי עובדות האישום השני, הוכנס כפיר ממן, ביום 4.9.05, לחדר החקירות בתחנת "מוריה" בירושלים, בו שהה הנאשם באותה עת, לצורך ביצוע עימות בין השניים. במהלך העימות, הטיח ממן בנאשם את העובדה כי ביצעו יחדיו את העבירה המתוארת באישום הראשון, על פי תכנית שרקם הנאשם. בתגובה, תקף הנאשם את ממן ונתן לו אגרוף באפו.
בגין מעשה זה מייחסת המאשימה לנאשם עבירה של תקיפה סתם, עבירה לפי ס' 379 לחוק העונשין.
2. ייאמר כבר עתה כי בעדותו בבית המשפט ובסיכומי בא כוחו, הודה הנאשם בביצוע שתי העבירות המיוחסות לו. הנאשם חולק, למעשה, על עובדה אחת בלבד: לטענתו, היה זה שותפו לעבירה, כפיר ממן, אשר אחז בסכין והצמידה לגבו של המתלונן. הוא ולא הנאשם.
להשלמת התמונה יצוין כי בעת מתן תשובתו לכתב האישום, טען הנאשם, מעבר לטענתו האמורה, כי חרף הודאתו בעיקר העובדות המפורטות באישום הראשון, לא ניתן להרשיעו בעבירה המיוחסת לו באישום זה. הנאשם טען כי בעת ביצוע המעשים היה מצוי תחת השפעת סמים באופן שהיה חסר יכולת של ממש להבין את אשר הוא עושה, ולכל הפחות, לא היה ביכולתו לגבש יסוד נפשי של כוונה הנדרש לצורך הקמת העבירה. רק בסיכומיו, ויתר הנאשם על טענה זו. למותר לציין כי זו לא הוכחה כל עיקר.
3. יש לבחון, אפוא, האם יש בראיות שהוצגו כדי לקשור את הנאשם, במידה הדרושה במשפט פלילי, לאחיזת הסכין והצמדתה לגב המתלונן.
על האירוע, כפי שהתרחש ברכבו של המתלונן העידו כל השלושה שנטלו בו חלק: המתלונן, כפיר ממן והנאשם.
המתלונן תיאר את מבצעי העבירה כ"אחד עם קסקט, ואחד עם תלתלים, שיער ארוך ומתולתל בקצוות" (בעמ' 13). לפי עדותו, לאחר שנכנס לרכב, נכנסו השניים למושב האחורי, וזה אשר ישב מאחורי מושב הנהג, אחז בסכין קרוב לגבו, ואמר לו "זה שוד". אותו אדם תואר על ידו כחובש כובע קסקט, בעל זקן קטן "עד כמה שאני זוכר", ועם משקפי שמש "אולם אינני בטוח בכך". הבחור השני היה "שחרחר" עם שערות שגלשו עד האוזניים עם תלתלים קטנים בקצה השיער. "זה בלי הסכין" הוציא את פנקסי השיקים מתא הכפפות, והוא זה אשר רדף מעט אחרי המתלונן.
בהודעתו במשטרה מסר המתלונן כי זה אשר ישב מאחוריו "היה גבוה 1.70 מ' לערך והיה לו קובע קסקט וצבע פנים כהה חולצה כהה לא זוכר צבע ולא זוכר יותר, והשני היה בחור די גבוה לא היה לו קובע, היה לו שערות ארוכות לא כמו בחורה, לא זכור לי לבוש" (ת/13, השיבוש במקור). בשיחה טלפונית עם החוקר אלון קסוס תיאר המתלונן את מבצעי העבירה כ"בני עשרים וחמש שלושים, אחד מהם גבוה חבש כובע קסקט בצבע כחול כנראה עם שפם ושיער קצר מבנה גוף בינוני, הבחור השני עם שיער לא קצר גובה בינוני ומבנה גוף בינוני" (נ/1).
לפי עדותו של כפיר ממן, נכנס לרכב מן הדלת הימנית אחורית, וראה את הנאשם יושב במושב שמאחורי הנהג, כשסכינו שלוף בידו. הנאשם ביקשו לעבור קדימה, כיוון שבעל הרכב הכניס משהו לתא הכפפות, וממן יצא מן הרכב, פתח את הדלת הקדמית ימנית והושיט ידו לתא הכפפות, שם מצא את פנקסי הצ'קים והותירם במקום. עוד העיד כי יצא מן הבית עם כובע, אולם לאורך כל האירוע, לרבות בעת כניסתו לסניף הבנק, חבש הנאשם את כובעו. שיערו שלו היה אז ארוך עד לעורפו. שערו של הנאשם היה ארוך אף יותר. בהודעתו במשטרה הוסיף כי באותה תקופה היה לו שיער ארוך פזור, ואילו לנאשם היה "קוקו".
הנאשם מודה בעדותו בבית המשפט כי הוא זה אשר חבש את כובעו של ממן בעת שנכנס לבנק. יחד עם זאת הוא טוען כי נכנס לרכבו של המתלונן מן הדלת הימנית אחורית, בעוד שממן הוא שנכנס מן הדלת שמאחורי מושב הנהג. ממן הוא גם זה שאחז בסכין, סכין שהייתה עמו מעת יציאתם מן הבית באותו בוקר. ממן היה זה שפתח את תא הכפפות, הוציא את פנקסי הצ'קים וזרק אותם למושב הנוסע. יוסף כי בחקירותיו במשטרה שמר הנאשם על זכות השתיקה. למחרת יום מעצרו, גילח את ראשו, והתלבש בחזות חרדית: מכנסיים שחורים, חולצה לבנה מכופתרת וכיפה שחורה גדולה (ראה המזכר ת/5). מסיבה זו לא נערך למתלונן מסדר זיהוי חי.
הנאשם צולם באמצעות מערכת צילום במעגל סגור המותקנת בבנק. בתמונות שהוגשו לבית המשפט נראה הנאשם כשהוא נכנס לבנק בעקבות המתלונן, כשהוא לובש חולצת טריקו כהה ומכנסיים בהירים, חובש משקפי שמש ועל ראשו כובע קסקט כחול. שיערו האסוף בקוקו מאחורי ראשו איננו נראה, ויוצר מלפנים את הרושם של שיער קצר (ראה הצילומים ת/15).
4. סיכום העדויות שפורטו מעלה כי מוסכם על הכל כי מתחילת האירוע, מעת כניסתו של הנאשם לבנק בעקבות המתלונן, ולכל אורכו, הנאשם היה זה אשר חבש את כובע הקסקט. איש אף אינו טוען כי ממן חבש כובע על ראשו בשלב כלשהוא של האירועים. כובע הינו אמצעי זיהוי בולט לעין וקל להבחנה, והמתלונן מייחס לבעל הקסקט בעקביות את החזקת הסכין. עוד מוסכם על הכל כי ממן הוא זה אשר הוציא את פנקסי השיקים מתא הכפפות. את מוציא פנקסי השיקים מתאר המתלונן כ"זה בלי הסכין". גם תיאור המבצע השני, מי שלא החזיק בסכין, ע"י המתלונן כ"שחרחר", וכבעל שיער עד האוזניים, תואם את חזותו של ממן באותה עת. יצוין כי במובחן מן הנאשם, שנראה ביום האירוע אסוף שיער לאחור וחובש כובע, באופן שיוצר את הרושם כי שערו קצר, היה ממן פזור שיער.
תיאורים אלה, שלא היו במחלוקת, מעידים על הנאשם כמי שהצמיד את הסכין לגבו של המתלונן. אמנם המתלונן תיאר את בעל הסכין גם בתיאורים אשר אינם הולמים את הנאשם. כך תיארו, בהסתייגות מסוימת, כבעל זקן קטן או שפם, אולם תיאור זה אינו הולם איש מן השותפים. גם תיאורו של בעל הסכין כבעל צבע פנים כהה, אינו הולם את הנאשם, שכן אין חולק כי צבע פניו של ממן כהה, בעוד צבע פניו של הנאשם בהיר. חרף זאת, ובמכלול הראיות שהובאו, איני רואה כי יש בתיאור זה כדי לשנות מן המסקנה המתבקשת מסימני ההיכר האחרים, המובהקים יותר, כפי שתוארו לעיל. יוסף כי טביעות אצבעות אשר הועתקו מידית דלת ימנית אחורית של רכב המתלונן, ומחלון דלת ימנית קדמית של הרכב מן הצד החיצוני, נמצאו תואמות את טביעות אצבעותיו של ממן (ראה ת/7, ת/8, ת/14). מיקומן של הטביעות תומך בעדותו של ממן לפיה נכנס לרכב מצידו הימני, ולא מצד המושב שמאחורי הנהג. יוסף עוד כי להבדיל מממן, בחר הנאשם בעת חקירתו במשטרה לשמור על זכות השתיקה. ממילא לא ניתן לייחס משקל רב לעדותו הכבושה, שהועלתה לראשונה רק בעת עדותו בבית המשפט, ולאחר שנשמעו כלל העדויות (וראה י. קדמי, על הראיות, חלק ראשון, בע' 440, ע"פ 5730/96 גרציאני נ' מדינת ישראל).
יש לקבוע, אפוא, כי הנאשם הוא שאחז בסכין והצמידה לגבו של המתלונן.
5. הנאשם מודה כי אכן תקף את ממן בנסיבות המתוארות באישום השני, אף כי הוא טוען כי עשה כן שלא באמצעות אגרוף באפו, אלא בכך ש"התנפל עליו בכל הגוף". בקלטת הוידאו ת/4 הכוללת את צילום העימות שבין השניים, נראה הנאשם צועק על ממן, היושב בכיסא סמוך, מניף את ידיו, האזוקות זו לזו מלפנים, לכיוונו, והשניים מתכתשים עד לנפילתו של הנאשם על הארץ. מכל מקום, די בעובדות בהן הודה הנאשם לשם הרשעתו בעבירת התקיפה המיוחסת לו.
סיכומו של דבר, יש להרשיע את הנאשם בשתי העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.