הכרעת דין בתיק ת"ד 12105-07

כלפי הנאשמת הוגש כתב אישום ובו נטען בפרק העובדות כי הנאשמת נהגה בשעה 6:45 בבוקר במכונית בכביש מס' 1 מכיוון ירושלים לכיוון תל-אביב ובהגיעה לפני מחלף קיבוץ גלויות בת"א, היתה היא מעורבת בתאונת דרכים עצמית.

עוד נטען בפרק העובדות אשר בכתב האישום כי הנאשמת נהגה בעת ההיא כשהיא שיכורה ונתונה תחת השפעת משקאות משכרים, כשעפ"י בדיקת נשיפה שנערכה לה נמצאו על פי הטענה 760 מ"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף. מפיה נדף עפ"י הטענה ריח אלכוהול והיא לא עמדה יציב והתנדנדה.

בפרק הוראות החיקוק אשר בכתב האישום יוחסו לנאשמת עבירות של נהיגה בשכרות - עבירה על סעיף 62 (3) ו- 64 ב' ובקשר עם סעיף 39 א. לפקודת התעבורה ובקשר עם תקנה 26 (2) לתקנות התעבורה; וכן עבירה של נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה.

בישיבת ההקראה בה ניתנה תשובת הנאשמת מפי סניגוריה של הנאשמת לכתב האישום, נמסר כי הנאשמת מודה בעובדת הנהיגה ובאחריות לתאונה, אך כופרת בשכרות.

חזרה על עמדת ההגנה לפיה קיימת הודאה של הנאשמת באחריותה לגרימת התאונה ניתן למצוא בדברי הסניגור גם בעמ' 8 שורות 5-7 לפרוטוקול הדיונים.

לנוכח כפירתה של הנאשמת בשכרות התקיים לפיכך דיון הוכחות ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה הובאו העדים הבאים:

השוטר מר מזרחי מרקו (ע.ת/1) אשר התייצב ליתן עדות אך שוחרר אגב הגשה בהסכמה של דו"ח פעולה שערך , וזאת כעמדת ההגנה כביטויה בעמ' 1 לפרוטוקול הדיונים.

דוח הפעולה שערך עד זה הוגש אם כך וסומן ת/1.

עוד הובא וגם העיד מטעם התביעה השוטר מר משה בכר (ע.ת/2) ובמסגרת עדותו הוגשו המסמכים כדלהלן: טופס בדיקת מאפיינים (ת/1, צ"ל ת/2), זכרון דברים על בדיקת שכרות (ת/2), דו"ח הפעלת ינשוף (ת/3), עותק מיומן הפעלת המכשיר (ת/4), פלטים ממכשיר הינשוף (ת/5), עותק פלט כיול מכשיר הינשוף (ת/6).

מטעם התביעה העיד גם איש המעבדה המשטרתית מר שחר צברי (ע.ת/3) ובמסגרת עדותו הוגשה תעודת עובד ציבור בקשר עם עריכת ביקורת ומימצא תקינות המכשיר  (סומן ת/7).

לבקשת התביעה, וללא התנגדות ההגנה, הוגשה גם הודעת הנאשמת (ת/8) וסיכום רפואי בעקבות התאונה (ת/9).

מטעם ההגנה העידה הנאשמת עצמה (ע.ה/1).

ההגנה לא הביאה לעדות כל עדים נוספים ואולם למרבה הפליאה ניתן למצוא בסיכומיה של ההגנה התייחסות והישענות מקיפה על דברים שכביכול יש בפי עדים אשר כלל לא באה עדותם בפני בית המשפט.

בסעיף 4 לסיכומיה מפרטת ההגנה כי הנאשמת מצרה על כך שבשל אילוצי זמן וממון לא עלה בידה להביא עדים.

בכל הכבוד והערכה, לא ברור אם כך לבית המשפט הכיצד ניתן כאמור למצוא בסיכומי ההגנה בתיק זה הישענות בכלל ,והישענות רחבה בפרט , על דברים שאומרים כביכול עדים שעדותם לא הובאה כלל.

ההגנה מציינת בסיכומיה כי מדובר בעדים שמנקים מכל אשם את הנאשמת מאחריות לתאונה. בהקשר זה התמיהה היא אם כך כפולה, שכן ההגנה שבה והכירה כאמור באחריות הנאשמת לתאונה .(ואפנה בהקשר זה לאמור לעיל ולסעיפים 1, 2 ו- 35 לסיכומי ההגנה).

לגופו של עניין ולאחר שבחנתי את העדויות והראיות שבפני ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בסיכומיהם, מסקנתי היא כי התביעה עמדה כנדרש בנטל ההוכחה וכי דין הנאשמת להרשעה בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום.

מצוי בפני מימצא מדעי ממכשיר הינשוף אשר לא מצאתי כי עלה בידי ההגנה לסתור את תוקפו ולנטוע ספק סביר בדבר נכונותו.