הכרעת דין בתיק ת"ד 10976-10

נגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו, ב- 5.11.2009 בשעה 08:15 נהג הנאשם רכב פרטי מסוג קאיה מספר 1645350 ברמת-גן ברחוב הרוא"ה מכוון צפון לדרום התקרב לצומת עם רחוב חד-נס והחל פונה שמאלה לרחוב חד-נס.

ברחוב חד-נס בסמוך לצומת אחרי פניית הנאשם שמאלה מסומן לרוחב הכביש מעבר חציה להולכי רגל.

אותה שעה חצתה את רחוב חד-נס הולכת רגל, טובה שרמן ילידת 1951, במעבר החצייה האמור מימין לשמאל כוון פניית הנאשם שמאלה.

הנאשם נהג בקלות ראש, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא אפשר להולכת הרגל לחצות את מעבר החצייה בבטחה, המשיך בנסיעה ופגע בה בהיותה על מעבר החצייה.

כתוצאה מהתאונה נחבלה הולכת הרגל חבלה של ממש (שבר באגן, שבר בברך שמאל, שבר בקרסול ימין, בוצעה רדוקציה וקיבוע שבר של ירך שמאל באמצעות מסמר והוכנס בורג, קיבוע שבר בקרסול עם שני ברגים).

הוראות החיקוק לפיהן מואשם הנאשם:

1.         אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות במעבר חצייה בבטחה וגרם חבלה של ממש, עבירה על תקנה 67(א) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה (נ"ח) התשכ"א - 1961.

2.         נהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה (נ"ח) התשכ"א - 1961.

הנאשם כפר בהאשמות המיוחסות לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העידה הולכת הרגל שנפגעה, טובה שרמן, וכך תארה את אשר ארע:

"זה היה שעה שמונה ורבע בבוקר, הייתי בדרכי לעבודה, אני תמיד נוהגת, כשאני עוברת במעבר חצייה, מסתכלת ימינה ושמאלה. אני אין לי רישיון. הסתכלתי ימינה ושמאלה והתחלתי לעבור במעבר חצייה, של חד נס פינת הרואה 255, לקראת סיום הליכה במעבר חצייה לעבור למדרכה ממול, הגיחה מכונית מצד שמאל שלי ועשיתי ככה, מניפה יד, היא נסעה במהירות מאוד גבוהה ותוך שנייה הרגשתי מכה. אני זוכרת את עצמי רחוק ממעבר החצייה, ליד בית כנסת מול כניסה לבית שלי על הכביש שרועה, נזרקתי כשהוא עצר בחריקת בלמים ונפלתי כשרגל שמאל שלי היתה ב- 180 מעלות בחוץ ורגל רגל מכופפת ואני צורחת מכאבים. לא היה אף אחד כי זה היה נורא מוקדם וזה רחוב שקט ומעבר לכביש שמע אותי בחור צעיר עם בחורה הוא רץ אלי כי ראה שאני צורחת מכאבים. מה שאני זוכרת שהאדם שפגע בי יצא מרכבו במקום לגשת אלי ולשאול מה שלומי הוא הלך הצידה והתחיל לעשן בחוצפתו. אני לא יכולה, איך אדם יכול להיות אכזרי כזה."

לדברי העדה, היא נלקחה באמבולנס לבית החולים, ושם עברה טפולים רפואיים שנמשכו תקופה ארוכה, ועד היום היא הולכת עם קביים ולא חזרה לתפקוד רגיל. לדבריה, היא סובלת מאז התאונה מחרדות ומכאבים ואינה עובדת. העדה בכתה במהלך כל מתן העדות.

התביעה הגישה לבית המשפט תעודות רפואיות (ת/2) המתארות את הטפולים הרפואיים שעברה העדה, וכן לוחות צילומים של הרכב הפוגע ושל נעלי הנפגעת עם סימני פגיעה בנעל  (ת/3-ת/7).

מטעם התביעה העיד בוחן תנועה ניסים אלון שערך את לוחות הצילומים ואת המסמכים: דו'ח בוחן (ת/8), סקיצה ותרשים של מקום התאונה (ת/9 ו-ת/10).

מהמסמכים שערך עולה, כי שדה הראיה של הנאשם היה פתוח למרחק של 30 מטר, ומקו הצומת מעבר החציה נראה בברור.  הכביש היה יבש ומזג האויר היה נאה.

בצילום של נעלי הנפגעת נראה נזק בנעל הימנית בצידה הפנימי. על פי רישומיו, על הרכב הפוגע לא נראה נזק שנגרם מהולכת הרגל. 

מטעם ההגנה העיד הנאשם. על פי עדותו, פנה הנאשם לכוון רחוב חד נס, ואז הגיעה הנפגעת ממול והחליקה מאבני השפה לתוך גלגלי הרכב בו נהג, מבלי שהוא פגע בה. לדבריו, בעת הפנייה נסע במהירות נמוכה 5-10 קמ"ש, ועצר את רכבו כשראה אותה חוצה. בהודעתו במשטרה (ת/1) מסר הנאשם, כי בעת הפנייה נהג במהירות איטית כ- 20-25 קמ"ש, אך בעדותו טען כי  אינו יודע בדיוק  מה היתה מהירות נסיעתו. עוד  טען בהודעתו במשטרה, כי לא פגע בהולכת הרגל אלא היא נפלה לבד, ולראיה אין לו כל נזק ברכב. לדברי הנאשם, הוא  לא ראה את האשה חוצה את הכביש ופעם ראשונה שהבחין בה היתה כשהיא נפלה. מיד עם נפילתה עצר את רכבו ונגש לעזור לה.

לאחר שמיעת העדויות והראיות שהובאו בפני בית המשפט, אני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו.

הולכת הרגל הנפגעת, שעדותה מהימנה עלי, העידה כי סימנה לנהג בידה לעצור בעוד היא חוצה במעבר החציה, אך זה נסע במהירות שאינה תואמת את נסיבות האירוע ופגע בה.