1. הנאשם הובא לדין על כך שבנוהגו אוטובוס ארוך, של חברת דן בקו 42, שעה את דרכו בחולון ברח' הלוחמים. בעת שהנאשם פנה עם האוטובוס שמאלה ליציאה לאיילון צפון, סטה ימינה לכיוון רכב פרטי מסוג ניסן, בו נהגה המתלוננת וגרם לרכב של המתלוננת נזק שהוערך על ידי מוסך - בטופס הצעת מחיר שהוגשה לתיק בית המשפט (ת/1) - בסך של 1444 ש"ח. עוד נטען כנגד הנאשם, שלאחר התאונה ועל אף שכתוצאה ממנה ניזוק רכב הניסן שהיה מימינו, עזב את מקום התאונה מבלי למסור פרטים לנהגת הניסן.
2. בישיבת ההקראה כפר הנאשם באישום.
3. בישיבת ההוכחות העידו נהגת הניסן - המתלוננת - והנאשם. מטעם התביעה הוגשו 2 אימרות של הנאשם וכן הצעת מחיר המתייחסת לנזק שנגרם לרכב הניסן.
4. על פי תיאור נהגת רכב הניסן (להלן - "המתלוננת"), עשה הנאשם את דרכו במקום הנקוב בכתב האישום, בנתיב השמאלי כשהיא עושה את דרכה בנתיב הימני. בשלב מסויים, הבחינה שהאוטובוס שבו נהג הנאשם, מתקרב אליה. כאשר ניסתה לפנות ימינה, לא היה לה לדבריה לאן לסטות. כתוצאה מסטיית האוטובוס בו נהג הנאשם, נגרם נזק בכנף קידמי שמאלי של רכבה. לדברי המתלוננת, צפרה לנאשם ברם, זה לא הסתכל לעברה והמשיך בנסיעתו. לדבריה, החלה לעקוב אחרי נהג האוטובוס. בשלב מסויים שמה לב שהנאשם משנה את מספר האוטובוס מקו 42 ל"נסיעה מיוחדת". עוד מוסיפה המתלוננת כי עקבה אחרי הנאשם ונסעה אחריו עד לצומת ההלכה, שם פגשה אותו ברמזור אדום. לאחר צפירות אחדות הפנתה המתלוננת את תשומת ליבו של הנאשם בתנועות ידיים לנזק שגרם לרכבה והבחינה שהנאשם מנער את חוצנו מאחריות לאשר ארע, גם זאת מתוך סימנים שעשה הנאשם לעברה. בתוך כך, בעומדה ליד האוטובוס, הקלידה את מספר הרישיון של האוטובוס בטלפון שיש לה ברכב. לאחר מכן פנתה ימינה לכיוון רחוב ביאליק.
5. בחקירה נגדית לסנגור השיבה המתלוננת לשאלות שנשאלה ביחס לנתיבי הנסיעה וחזרה על תיאור האירוע כשהיא מדגישה שעקבה אחרי האוטובוס, עד שהבחינה כי הוא עולה ליציאה לכיוון גשר ההלכה והיא אחריו (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 12-14). כפי שציינה בחקירתה הראשית, שוחחה המתלוננת עם הנאשם בשפה של סימנים לאחר שצפרה לו והפנתה את תשומת ליבו לפגיעה ברכבה.
6. בתשובה לשאלות הסנגור, אישרה המתלוננת שהקלידה לתוך הטלפון שלה מספר בן 9 ספרות וכן מספר נוסף פנימי של החברה 473.
7. בתשובה לשאלות בית המשפט השיבה שאכן עשתה מרדף אחרי האוטובוס של הנאשם, כשהיא מצויה במרחק של 20-30 מטר ממנו ואכן התמקדה עליו.
8. המתלוננת חזרה בחקירה חוזרת על כך שהאוטובוס היה בקו 42 ותוך כדי נסיעה שינה הנאשם את הרישום האלקטרוני על גבי האוטובוס ל"נסיעה מיוחדת".
9. הנאשם הכחיש כל פגיעה ברכבה של רכב המתלוננת. לדבריו איש לא צפר לו ולא נסע אחריו. עוד הוסיף שמדובר באוטובוס דו מפרקי שיש לו הגבלת מהירות שבין 70 ל - 80 קמ"ש. לדבריו, אכן נסע בנתיבי איילון, במסלול הנסיעה שצויין על ידי המתלוננת, אך הוא סמוך ובטוח שלא פגע ברכבה, בכל דרך שהיא. הנאשם גם אישר שנסע על הרמפה העולה לכיוון גשר ההלכה.
10. בחקירה נגדית אישר הנאשם שאכן נסע במסלול הנסיעה שבו מדובר כשהוא ריק מנוסעים. עוד הוסיף שהוא זוכר את הנסיעה שבה מדובר, הואיל והוא כל הזמן נוסע דרך נתיבי איילון. הנאשם אישר גם שהאוטובוס שהוא מסיע פועל בקו 42 (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 10 ו-20). בתשובה לשאלה של התובעת, השיב הנאשם שאכן שינה את הכיתוב ל"נסיעה מיוחדת", כדי שנוסעים לא יחשבו שהוא נוסע ואינו אוסף אותם, לפיכך בנסיבות כאלה, הוא נוהג במסוף להחליף את הסיפרור של הקו לכיתוב בדבר "נסיעה מיוחדת". כמו כן, הוסיף הנאשם שהגם שניתן להחליף את הכיתוב ל"נסיעה מיוחדת" תוך כדי נסיעה, אסור לעשות כאן, הואיל והדבר מסיח את הדעת. לדברי הנאשם, לא זוהה כבדעי על ידי המתלוננת שכן, אין כל קושי לטפול על נהג רכב ציבורי, שמצוי תדיר בדרכים, אשמה של פגיעה ברכב אחר.
11. נחה דעתי שהתביעה הביאה ראיות מספיקות לצורך קשירת הנאשם לאירוע. אתחיל בכך שעדותה של המתלוננת אמינה עלי ואני דוחה את גירסת הנאשם שמנער את חוצנו מאחריות לתאונה. הנאשם מאשר את מסלול הנסיעה, כפי שתואר על ידי המתלוננת החל מרח' הלוחמים בחולון ועד לרמפה ביציאה לגשר ההלכה. הנאשם אישר זאת גם סמוך לאחר האירוע, כחודשיים לאחר התרחשות התאונה, ב-14.4.08. טענת הנאשם לפיה המתלוננת היתה יכולה לעקוף אותו, שכן יש ברשותה רכב שיכול לנסוע מהר יותר מהאוטובוס, אין בה ממש, שכן המתלוננת איננה יכולה לערוך מרדפים אחר כלי רכב שהיא סבורה שפגע בה. המתלוננת עשתה כמיטב יכולתה, עקבה מקרוב אחרי האוטובוס שהוא רכב גדול, שקשה לאבד איתו קשר עין, עד אשר הגיעה בסמוך אליו. ממילא, גם אילו עקפה המתלוננת את האוטובוס, לא היה בידיה לכפות על הנהג לעצור את הרכב ולמסור לה פרטים.
12. גירסת המתלוננת מתיישבת עם גירסת הנאשם לפיה הוא נוהג בקו 42 וכן מתיישבת גירסת המתלוננת עם האישור שנתן הנאשם לכך, ששינה את השילוט באוטובוס מקו 42 "לנסיעה מיוחדת". נתונים אלה המתייחסים לנסיעה באותו יום, יכולים להיות רק בידיעתם של השניים: של המתלוננת שיש לה עניין מיוחד בבירור זהות האוטובוס ובנאשם, שיודע אלנכון כיצד שולט האוטובוס בנסיעה זו.
13. אכן המתלוננת רשמה מספר בין 9 ספרות, כשמספר רישוי יכול להיות בן 7 ספרות בלבד. דומה שבעניין זה התבלבלה המתלוננת. עם זאת, המספר הנוסף שרשמה שהוא מספר פנימי של האוטובוס בתוך חברת דן, הוא נכון. יתרה מכך, מספר הרישוי כולו הוא נכון, כפי שהנאשמת ציטטה אותו מתוך כיתוב שערכה (ראה עמ' 4 לפרוטוקול שורה 2) אלא שלמספר הרישוי, 2 הספרות האחרונות הימניות 1 ו-0 אינן נכונות ודומה שהוספו בשגגה. משכך, שוכנעתי שהיה זיהוי ודאי של רכב הנאשם ולא נפלה בעניין זה כל טעות. על כן אני מוצא את הנאשם בפגיעה ברכבה של המתלוננת ובגרימת הנזק.
14. יחד עם זאת, אני נוטה להאמין לנאשם שלא הבחין בפגיעה במתלוננן, שכן מדובר באוטובוס ארוך מפרקי, ששוקל 13 טון - כטענת הסנגור - ושנוסע במהירות של 70-80 קמ"ש, יתכן מאוד שפגיעה קלה ברכב הנוסע בסמיכות מיידית לאוטובוס, כלל איננה מורגשת ואיננה יכולה למשוך את תשומת ליבו של הנהג. אין לי כל ספק שהפגיעה ברכבה של המתלוננת היתה קלה, שהרי מדובר בחפץ גדול וכבד שחבט חבטה קלה ברכב של המתלוננת, שאלמלא מדובר היה בפגיעה קלה מבחינת האוטובוס, היה רכבה של המתלוננת ניזוק נזקים משמעותיים הרבה יותר.
15. הנאשם קשר את עצמו לאירוע כאמור. קשר זה משתלב היטב בתיאורים שנתנה המתלוננת. עדותה של המתלוננת היתה הגיונית, מתאימה למציאות, לא היה בה טיפת הגזמה ולא היה כל ניסיון לטפול על הנאשם אשם מתוך חמדת ממון, תופעה הנפוצה בתיקים רבים. לפיכך, אמינה עלי גירסת המתלוננת מראשיתה ועד אחריתה. על כן אני מרשיע את הנאשם באחריותו לגרימת התאונה המתוארת בכתב האישום, אך אני מזכה אותו מעבירה לפי תקנה 145 (א) לתקנות התעבורה.
ניתנה היום, ז' אדר ב' תשע"א, 13 במרץ 2011, במעמד הצדדים
שלומית