הכרעת דין בתיק פ 957/04

ההליך

1.         הנאשם הואשם בעבירות של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, והדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק הנ"ל.

העובדות שיוחסו לנאשם בכתב האישום היו כי בתאריך 23.4.04 בשעה 23:30, המתין הנאשם למתלוננת בחדר המדרגות של הבנין בו התגוררו שניהם, ומשנכנסה, תפס אותה בעורפה בידו האחת, וחסם את פיה בידו השניה באמצעות בד לבן, עד שהמתלוננת דיממה בשפתיה, הפיל אותה לרצפה, הפשיט את תחתוניה בכוח והחדיר את אבר מינו לאבר מינה.

כשביקשה המתלוננת מהנאשם להפסיק את מעשיו, ושאלה אותו אם אינו מתבייש, הורה הנאשם למתלוננת לשתוק והמשיך להחדיר את אבר מינו לאבר מינה.

כמו כן, איים על המתלוננת כי אם תספר על מעשיו לילדיה או למשפחתה יהרוג אותה ואת ילדיה.

לאחר שהגיע הנאשם לסיפוקו המיני, הורה למתלוננת לקום וללכת הביתה. המתלוננת רצתה להדליק את האור אך הנאשם הורה לה שלא לעשות כן כשהוא מאיים עליה שוב, כי אם תספר על מעשיו יהרוג את האדם לו תספר על הארוע.

            הנאשם כפר בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום.

2.         הראיות

חקירת המתלוננת במשטרה

א.         המתלוננת נחקרה ביום 25.4.04 (ת/1).

באמרתה אמרה שלאחר שהיא היתה בבית השכנה ונכנסה לבנין בו היא גרה, ביום שישי שהיה ה-23.4.04 בשעה 23:30, ואז הנאשם תפס אותה הנאשם בעורפה ביד אחת, הניח את ידו השניה על פיה כשהוא מצמיד לה בד לבן על פיה והיא מדממת מפיה, ואז היא נפלה, והוא "עלה עליה", הוריד לה את התחתונים והחדיר את אבר מינו לאבר מינה, תוך שהוא משתמש בכוח.

לדבריה, היא ביקשה מהנאשם מספר פעמים להפסיק, אך הוא אמר לה לשתוק ואיים עליה שאם תספר לילדיה או לאדם אחר, הוא יהרוג אותה את ילדיה או כל אדם אחר לו היא תספר; לאחר שסיים הנאשם את מעשיו, חזר על אותם איומים ועזב את המקום.

לאחר שהגיעה הביתה, פתח לה הבן שלה את הדלת, והיא נכנסה למקלחת, שטפה את אבר מינה, והבחינה שבתחתוניה היה נוזל מסוים, והיא שמה אותם בתוך שקית, והעבירה את השקית לאחר מכן למשטרה.

למחרת, שהיה יום שבת, היא הלכה לבית הכנסת וחזרה לביתה, שם נשארה עד צאת השבת, ואז היא אמרה לילדיה שהיא הולכת לשכנה, לקחה מונית ונסעה לתחנת המשטרה על מנת להגיש תלונה נגד הנאשם.

בהמשך חקירתה אמרה כי היא מתגוררת בבית מזה כחצי שנה עם שני ילדיה, לאחר שבעלה נפטר באתיופיה לפני כשנה, היכרותה עם הנאשם היתה קשורה לכך שהוא התגורר באותו בנין,  ולפני הארוע הוא התיחס אליה כאל בת משפחה, היה עוזר לה לסדר את הדירה והיה מחמיא לה על לבושה היפה.

            בהמשך אמרתה אמרה שבעת הארוע היה לנאשם ריח של בירה או של יין בפה.

כמו כן, אמרה שהמקום היה חשוך, אך היא הצליחה בכל זאת לזהות את הנאשם, הואיל והיתה תאורת רחוב בסמוך למקום הארוע.

עדות המתלוננת בבית המשפט

ב.         המתלוננת העידה בבית המשפט ביום 21.1.04, בעדותה היא חזרה על עיקרי הדברים שאמרה באמרתה, ביחס לארוע שהחל ביום 23.4.04 בשעה 23:30 (פרוטוקול מיום 21.11.04 עמ' 3).

כמו כן, אמרה שבעת הארוע היא שכבה על גבה והנאשם היה מעליה, היא היתה מבוהלת ולא היתה לה "הכרה כלל". לדבריה יש לה עדיין תחושה של פחד מהמקום בו ארע הארוע. כמו כן, אמרה שהיא ביקשה מהנאשם שיפסיק, אך הוא הפיל אותה (עמ' 4).

בהמשך אמרה שלא סיפרה דבר לילדיה בהגיעה הביתה לאחר הארוע, ורק למחרת בלילה לאחר שנחקרה וחזרה עם החוקרת מבית החולים לבית, סיפרה להם על הארוע.

כמו כן, אמרה שלפני הארוע היו לה יחסים טובים עם הנאשם ומשפחתו, והיא אף ארחה אותם באחד החגים.